שלום לכולם!
אחרי כמה ימים בצפון,
מודה לקבה על רוב טובו וחסדו, מתחנן להיות מלא תמיד רק בזה ולא דברים אחרים!

טוב, ממש לא יודע איך להגדיר את זה כאן באינטרנט, כנראה שיש דברים שלא צריך להגדיר, הקב"ה (וחלקו מלמעלה השוכן בקרבנו) אינו מוגבל בהגדרות השכליות הצרות שלנו:

אני מכור לאינטרנט.
לא דוקא לתאווה באינטרנט, אלא לכל דבר שנמצא בו.

ב"ה שנותן לי כח מול התאווה, שלא לחפש אותה (אני גם מסתתר מאחורי רמות "שמור" ו"הרמטי" ברימון), אבל מסוגל לגלוש במשך שעות לראות מה "הפסדתי" בתחומי הספורט והחדשות.
אני לא "פותח" את עצמי לתחומים אחרים, רק בגלל שאני יודע שגם אליהם אני אשאב, ואקרע לרסיסים כמו בחור שחור... שלא לדבר על היות הגבולות האלה מחסום מפני התאווה.
כך שאפילו דמיון של הרחבת אופקים אין לי מהגלישה.

אז כאן הפרדוקס: קבוצה תמיכה פיזית לא מצאתי להתמודדות עם ה"אינטרנט" - אז אולי כאן, באינטרנט, אמצא חברותא שתשמש לי כח עזר ראשוני, שלא אגלוש מכאן ישר לאתרי החדשות...

מהחשש לגלוש במורד יש לי למעשה יוזר רק בשני פורומים: פורום מקצועי במחשבים, ובפורום הזה. בפורום המקצועי מצאתי עצמי גולש במשך שעות, בנסיון "לעשות חסד" עם מתקשים, לפעמים עוזר ולפעמים מטעה... עד שקלטתי שזה עוד סוג של מכלה זמן, ולא דבר שהוא מועיל בהכרח...
וגם כאן, בפורום הזה, אני בטוח שהיולי פוסטים טובים ומועילים, אך ברור לי שלא הכל, אך לא זו הנקודה:
אני מוצא את עצמי מנסה להקיף את כל הפורום כדי לראות מי עוד שם בחוץ וזקוק לעזרה, אולי אני יכול לעזור לו... וכשאני מגלה אני לא מצליח להקיף את כל הפורום אני ממשיך ומשקיע בזה שעות להקיף את הכל ולתעדף את אלה שאגיב אליהם... וכשלא מגיבים לתגובות שלי, או שעוברת שעה ואין עוד פוסט חדש שאפשר להגיב אליו (בקשת עזרה או כל דבר אחר) אני נהיה מתוסכל ומרגיש חסר ערך...
והעבודה, העבודה... מה תהא עליה?

בקיצור, פעם חשבתי שלהתגבר על התאווה זה לשחות בתוכה: מדי פעם לצלול, מדי פעם להרים את הראש, ולפעמים אפילו לעלות לחוף ולעשות משהו אחר, עד שהבנתי שאני שקוע וכלל לא שולט...

כך אני מרגיש היום כלפי האינטרנט: צריך לעבודה, יכול להשתמש בו בתבונה (מה זה?) כדי להתגבר על התאווה, משתמש בזה כדי לצרוך את המידע לפי המינון שאני צריך והמקורות שאני רוצה... הופ! הנה אני שוקע... הולכת עוד שעה...
ואין בה (בד"כ) טיפת תאווה!

להצהיר שאני חסר אונים מול האינטרנט ולכן אסור לי להשתמש בו, וכל שימוש בו רק משקע אותי יותר ויותר? זה שאני לא מרגיש כך זה רק בגלל המחלה שלי?
לגבי מין ב"ה זה לא נכון - הדבר הטוב ביותר שחונן אותי בו הקב"ה זו אשתי והקשר שלי איתה, שב"ה יותר משהו מלא בריאות, הוא ממלא אותי בריאות...
אבל בקשר שלי איתה ישנה ברכה מיוחדת: שכינה בינינו!
יש סיכוי לדבר כזה באינטרנט? האם הקב"ה יכול להיות איתי בכל דף ובכל קליק בעכבר? ההתמודדות היא אותה התמודדות? לא מצד הקב"ה, אלא מצדי, חולה תאווה חסר גבולות ומעצורים, איך אני לוקח את הקב"ה איתי בכל דקה, בכל גלישה?

מה עושים?????????????

לא מחפש דוקא "תגובות" אלא אחים לצרה שמצאו דרך בסבך של האינטרנט,
או כאלה שמחפשים אותה, ומאמינים באשפרות שהקב"ה נתן בעולמו לפרוץ ולסלול דרך זו, כי רק ביחד נוכל למצוא את התוואי!

מזדהה איתך מאוד.  אני מבזבז זמן בכל דבר אפשרי.  סתם לחפש פה משהו. לשבת לחפור לאנשים בשכל.  הכעקר לבזבז את הזמן. ולא לעשות את מה שאני צריך לעשות, ואז להגיד "אוף איזה באסה הלך לי היום.  טוב לא נורא,  מחר אני אעשה את מה שאני צריך מהבוקר וככה יהיה לי זמן גם למה שאני צריך וגם לסתם דברים." אבל המחר הזה אף פעם לא בא.
בהחלט צריך לשים לזה פתרון.
שמעתי על מישהו שכל פעם שהוא סטה מהתכנון שלו אפילו קצת,  הוא הרים טלפון לחבר.  כי הכלום הזה יכול להוביל אותנו למקום שאנחנו ממש לא רוצים להגיע אליו.

שלום לך קווה אל ה'.

שמי הודיעה ואני מכור כבד.מכור לכל מיני דברים לאו גוקא תאווה. כולם במחשב והאינטרנט. חדשות, משחקי מחשב, סרטים, גם תאווה.
המעניין הוא שתאווה במחשב מעניינת אותי יותר מתאווה אמיתית חיה. מוזר?
גם לפורום הזה התמכרתי. הייתי באחד השיאים של אורך זמן חיבור... במשך חודשים ארוכים לא פיספסתי כאן אות.

למדתי שהכל (אצלי) זה בריחה. בריחה מלחץ בריחה מהתמודדות. ככה זה אצלי כשאני לא רוצה לעבוד קשה.
ולכן הרגשות שלי כה פגיעים, והאופי מלא פגמים. כי במקום להצמודד לתקן ולהתפתח אני פשוט נמלט למחשב.

בזכות התכנית למדתי קצת על עצמי ועל הדברים שמנהלים אותי. זה נתן לי כלים. ובעיקר לימד אותי לפנות אל אבא שבמים ולהזעיק את עזרתו. והוא, לא מאכזב. יש תהליך זה עשוי לקחת זמן אבל זה בהחלט משתלם.

תכל'ס, משהו מעשי, תחום לעצמך שעות. תהיה נדיב אפילו קח שעה וחצי לגלישה. אבל אל תעבור את מה שקבעת לעצמך מראש.
יש כאן קבוצה של אנשים מדהימים שכדדאי להיות איתם בקשר טלפוני. אמליץ לך לעשות הכל ולקפוץ למים כדי להשיג קשר עם כמה שיוצתר חברים. יש מושג שנקרא לפתוח מעגל. לפני שאתה נכנס לגלישה אתה שולח הודעה לחבר שאתה נכנס לשעה לגלישה ובסיום אצה שולח לו הודעה שסיימת. זה עוזר למודעות ולניהול הזמן.

ובאופן כללי, השאר עמנו ותראה נפלאות.

נ.ב.
מקנא בך על הקשר הטוב שיש לך עם אשתך. הלוואי עלי. מאחל לך אושר ונחת עד סוף ימיך.

אוהב
הושיעה

ואללה, ככה זה. מאז שאני ילד מלמדים אותי לא להתיאש "אף פעם לא מאוחר מדי!" - ב"ה למדתי שלפעמים כן צריך לעשות, אבל זה לא דחוף לעכשיו, גם אח"כ זה לא מאוחר מידי...
זה ממש זה!


אין לי חברים!!!
למרות שברור לי שמה שאתה כותב זה נכון סטיה מהדרך זו סטייה מהדרך, גדולה כקטנה.

תודה על ההזדהות!

וגם לך הושיעה,
תודה על ההזדהות.

דוקא הכיתוב שלך "לי לא תעזור מלחמה... אני צריך כניעה ותפילה..." נותנת לי כח וכיוון: שאלתי "יש סיכוי לדבר כזה באינטרנט? האם הקב"ה יכול להיות איתי בכל דף ובכל קליק בעכבר? ההתמודדות היא אותה התמודדות? לא מצד הקב"ה, אלא מצדי, (הדגשה בציטוט)  חולה תאווה חסר גבולות ומעצורים, איך אני לוקח את הקב"ה איתי בכל דקה, בכל גלישה?"
ובכן, ואת זה אני צריך לדעת: אני לא לוקח את הקב"ה לשום מקום, הוא כבר נמצא איתי. אני רק צריך להיות מוכן לקבל.
להיכנע, ולהתפלל לטובו שיבוא ממנו, ולא ממני.

"תחילתו עבודה וסופו מתנה" (רמח"ל, מסילת ישרים פרק כ"ד)

גם במלאכת הפרנסה.

גם לי אין.
רגע,
יש לי עשרת מספרים של חברים מהפורום.
צא מזה, אתה בתוך המשפחה. קח מספרים, תתחיל להתקשר. החברים הכי טובים שלך מסתתרים פה, והם ישמחו לעזור לך.
אני ידעתי שאין לי חברים, לכן העזתי להתקשר, לא פחדתי לפגוש בתוכנית חבר 

הושיעה נא

תודה רבה לך, עזרת לי מאוד!

בשמחה חבר יקר !!!

אני מת על השם שלך 

אוהב
הושיעה