חבר יקר,
יש תפילה בספרות של הצעדים שאומרת "אלי, יהיה מה שיהיה הדבר אותו אני מחפש, תן לי למצוא אותו בך". זאת אחת התפילות שהכי פחות הבנתי והתחברתי, אבל עכשיו היא אולי התפילה שהכי מדברת אליי ועליי.
נתחיל למה לא. זה די פשוט, כיון שלא הבנתי מה רוצים ממני. לא רק שלא הבנתי איך בדיוק החיפוש של התאווה הוא בעצם חיפוש אחרי רוחניות ומשמעות, אלא שבכלל לא הבנתי שאני מחפש שם משהו חוץ מתאווה נטו. אין ספור פעמים של שימוש בתאווה, ואף פעם לא עלה על דעתי שאולי אני בכלל רוצה משהו שהוא מעבר לכל זה. תמיד ידעתי שאני אוהב מין, שיש לי הרבה הורמונים, שאני נמשך לנשים וכן הלאה, אבל אף פעם לא חשבתי אפילו שיכול להיות שכל זה הוא רק החזות החיצונית, ומעבר לזה מסתתרים מניעים אחרים לחלוטין.
אה כן, היו כמובן השקרים הרגילים שכעת נראים לי כל כך עלובים. לפני שהתחתנתי חשבתי שאני משתמש בתאווה כי אני מחפש אישה, ואחרי החתונה כי אני מחפש יותר נשים. אבל זה לא המשיך מעבר לנקודה הזאת. לא חשבתי שהתאווה היא תחליף לאהבה, לרגש או למקום בו אני יכול להרגיש את עצמי.
ואלוקים? מה הוא קשור בכלל לסיפור הזה? אם כבר, הקשר היחיד שלו זה שהוא אסר עליי להשתמש בתאווה, מה שגרם לי לתסבוכים נוראיים עם הדת ועם החברה ועם עצמי ועם כל העולם ואשתו. אבל לומר לי שבעצם חיפשתי אותו שם - זה הדבר הכי הזוי ששמעתי. אה, לא, יש דבר אחד יותר הזוי. זה בדיוק התפילה הזאת של הצעדים שאומרת שאם אני מחפש תאווה אז אני יכול להתפלל ואז למצוא באלוקים את מה שחיפשתי שם.
ולמרות הכל, הסתבר שהתפילה הזאת נכונה ואפילו מדוייקת, ואני לא סתם צופה בפורנו או משתמש בכל סוג אחר של תאווה, ובעצם זה הכל חיפוש רוחני. אפשר לתאר את זה איך שרוצים, אפשר לקרוא לזה אושר, אפשר להגיד שזה משמעות בחיים, אפשר להגיד שזה הכמיהה לשלווה ואפשר כמובן לומר שזה אהבה והתרגשות. הרעיון הוא אותו רעיון. אני סובל מחוסר שקט פנימי בגלל שיש לי איזה חור שאני לא יכול לסתום אותו, והוא גורם לכך שלא משנה מה עובר עליי, אני נותר מרוקן כי הכל נוזל דרך החור הזה.
והדרך היחידה באמת שארגיש שלם היא לא באמת על ידי התאווה כי היא רק מעניקה אשליה של שלימות, אבל ברגע שהיא מתנפצת אני מגלה שהחור רק גדל. הדרך היחידה היא להתמלא על ידי מה שבאמת חיפשתי - רוחניות. לכן, בעבורי, הרגע בו אני מתפלל את התפילה הזאת הוא הרגע החשוב, ולא מה שיבוא בעקבותיו, כי ברגע שאני מוכן להודות שאני חסר אונים וששום דבר לא ימלא אותי חוץ מאלוקים, הוא הרגע בו הסיכה נוגעת בבלון האגו הנפוח שלי.
זאת הסיבה שאני חייב להמשיך בפעולות של התכנית כל הזמן, ולא לנסות לשכנע את עצמי כמה תאווה זה רע ורעל, כי כל הרעיונות היפים האלו לא באמת יעזרו לי, אם לא אמצא את הדבר שאותו אני באמת מחפש, ואם לא אתמלא במה שבאמת יכול למלא אותי. אם החור יישאר - זאת רק שאלה של זמן עד הנפילה הבאה. אני חייב למלא את החור, ורק אלוקים יכול לעשות זאת עבורי.
