תודה לחברים, לתכנית ולאלוקים על החמצן.
יש לי בעיה רצינית עם אלכוהול (תאווה). הבעיה האמיתית של האלכוהוליסט זה לא הפגיעה בכבד, לא הבזבוז זמן, גם לא החור בכיס. המקום בו האלכוהוליסט נופל זה השתלטות אדי האלכוהול על המוח. זה עבורי מקור האסון. אם רק המוח היה משוחרר וחופשי לתפקד אזי הייתי עירני לאותות האזהרה, לבושות, לתסבוכים המשפחתיים והכלכליים, הדעת היתה מייצבת אותי. הבעיה באדי אלכוהול שהם משתלטים לגמרי על הבקרה, ואז כל הידע והשכל שווה לכפרות.
בחודש האחרון (חופש!) הייתי רחוק. לא יצרתי מספיק קשר עם החברים, עם התכנית הייתי על טייס אוטומטי, לא טלפנתי לספונסר כי לא היו לי שאלות. הכל זרם על מי מנוחות. אבל כנראה שאבא לא אוהב שאני מסתדר יופי בלעדיו. הוא התחיל לשלוח לי גלים... ובגל השני או השלישי השרירים שלי התרופפו. ההחלמה התפוגגה, נהייתה קצת מטושטשת, המון שכל פחות פעולות, סמכתי על עצמי, התבדיתי.
החיים נהפכו לקשים. כשאני לא מחובר לשפיות של ההחלמה ולמפוכחות, לא רק שהתאווה פתאום חוזרת להיות אופציה מעשית וראויה, אלא גם הבעיות האמיתיות ששולחות אותי לתאווה פתאום מתעוררות. הטינות החלו להצטבר, לא לפני שהצפיות הגיעו לחודש התשיעי... התאכזבתי המון. שמרתי טינה. הרגשתי שאני מת. חסר לי חמצן. נכנסתי לבונקר. זו מערה מיוחדת שאני שומר לזמני חרום. כשיש סכנה קיומית כגון פצצת אטום, אז אני תמיד יורד לשם למרחב המוגן - בדידות = תאווה.
המצב התדרדר. מעידה. מעידה. מעידה. אבל המוח מלא באדים של תאווה. זו הבעיה הרצינית של המעידה. היא לוקחת ממני את השפיות. זה יותר חשוב לי מאלף ימי נקיות רצופים. רוצה להיות נוכח שפוי מפוכח עכשיו. זהו. וכשהמצב נהיה כבר מסוכן ולא נותרה אף נורה אדומה כבויה, נזכרתי שיש תוכנית. כיביתי את הטייס האוטומטי, לקחתי את ההגה... ומסרתי אותו חזרה לחברים לספונסר ולאלוקים. כמה פעולות הפוכות, ולבסוף המלצה של הספונסר לבוא למפגש בירושלים. (התקיים אתמול בערב)
המפגש הזה היה נגד כל התכניות שלי. ויתרתי על דברים חשובים לי, אבל הרגשתי שאני חייב!! את זה. הייתי נואש להתחבר מחדש. כמות האדים הרעילים בבונקר שלי אימו להכריע אותי. נחנקתי. אמר לי הספונסר בעל הנסיון, בא לנשום. יותר נכון, בא ננשום חמצן יחד. באתי.
באתי למפגש, אסירות תודה בזמן. בדיוק היה מסר (צעד ראשון) מחבר שאני מאוד אוהב ומוקיר. היתה לי תועלת עצומה מהחוויה הזו, מהחיבור. וקיבלתי בדיוק את מה שהייתי צריך. חיבור לבלון חמצן. החמצן הזה עשה לי טוווב. ניקה את אדי הרעל, שטף בעדינות את הלכלוך של האשמה והפחד, קרצף את הבושה והשנאה העצמית, ריכך את הטינה, יצאתי משם אדם חדש. אדם נושם. המוח השתחרר מהשתלטות, חזרתי להיות שפוי לכמה דקות. עבר עלי לילה נפלא. מחובר. נקי.
כעת, עלי לזכור, מסוכן מאוד למכור כמוני להתרחק יותר מדי מבלון חמצן. כי ברגע שאדי הרעל ירחפו במוחו של אלרגי כמוני אני אבוד. זהו מעגל שכמעט אי אפשר לצאת ממנו, תאווה אדי רעל נפילה שינה האנג אובר בושה אשמה בריחה תאווה אדי תאווה... וחוזר חס וחלילה... יש כאלו שלכולם לא יזכו לנתק את המעגל המכושף.
אני זכיתי בחסד ה' לתכנית נפלאה שמציעה לי בלון חמצן רענן, טהור ונקי, שצמיד בכל מצב יוכל לנתק אותי מבלון החנקן של התאווה.
ברגעים אלו אני מאוכזב. הטינה מזדחלת. פגעו בי עשו לי עוול. מצב חרום!!! לא עוד בונקר. זה מסוכן מדי. אני חייב להתחבר לאלוקים שיעזור לי. הוא כל יכול. איך הוא יעזור לי? 1. בכך שהוא יקח ממני את פגמי אופיי. ולא אקח ללב כל דבר. 2. בכך שהמציאות תשתנה לטובה. 3. בכך שהמבט שלי על המציאות יתבהר. 4. בכך שאוכל להכיל את המציאות והכאב ולומר רצונו ייעשה ולא רצוני. 5. בכך שאוכל להתמלאות על ידי אלוקים במה שאני באמת מחפש - את קרבתו, שהוא ישלים אותי יאהב ויחבק אותי. ובעוד אלף צורות שרק בורא כל העולמים יודע איך לעזור לילדים שלו המסכנים. מה שבטוח, לבדידות והתאווה אין פיתרון עבורי. זאת תהיה טעות לאכול שוב אותו הלוקש.
תודה לכם חברים, תכנית, ואלוקים על החמצן.
לאלו מביניכם קוראים יקרים ששואלים את עצמם, מה יהיה איתי? איך אתחבר הרי אין סיכוי בכולם שאלך לקבוצה חיה של אנשים שמצהירים על עצמם שהם מכורים!!!??
אנסה להקל עליכם. חשבו רק על הצעד הקרוב הבא שלכם. אצרף כאן רשימה איך אני רואה את השלבים של החיבור. כל פעם התפקיד שלנו זה לטפל בצעד הקרוב.
(אם שכחתי משהו אתם מוזמנים להגיב ולהמליץ המלצות משלכם)
1. אם אתם קוראים הודעה זו כנראה אתם כבר בפורום שמור עינך. השלב הבא זה ליצור שם משתמש אנונימי שדרכו נוכל לתקשר עם חברים מחלימים. לכתוב ולהגיב.
2. אם כבר יש שם משתמש, השלב הבא זה להתחיל לקרוא פוסטים חשובים, לכתוב ולהגיב. חשוב לשתף בכנות על עצמנו. אל דאגה הכל אנונימי לחלוטין.
3. לבקש את הספרות של התכנית, הספר הגדול הספר הלבן והספר 12 ו12. הם ספרים שנכתבו בדם ויזע והמון נסיון. משם אפשר לשאוב המון כח והחלמה.
4. שמירת המספר של הקבוצות הטלפוניות. ולהיות מאזין פאסיבי לקבוצות הטלפוניות. אין אף חשש לחשיפה. ויש לזה ערך רב. כאן יתחילו אלו שאין להם גישה לאינטרנט.
5. שבירת הקרח הראשונה. התכתבות אישית עם חבר בפורום דרך ההודעות האישיות. בקשת עזרה מפורשת מחבר דרך ההתכתבות הזו. ובקשת מס' הנייד שלו.
6. שיחת טלפון לאותו חבר ראשון. (עדיפות לחבר שמכיר כבר את התכנית ועובד לפיה). חשיפת השם הפרטי האמיתי לאותו חבר. ולבקש ממנו עזרה.
7. קשר כנ"ל עם חבר נוסף. יש ערך עליון וחשיבות לקשר חי עם כל חבר. זו מקפצה להחלמה.
8. השתתפות פעילה בקבוצות הטלפוניות. אפילו שיתוף קצרצר של שניות. מותר לפחד לפני. זה בסדר ונורמלי. אבל כמעט ואין סיכוי להחלמה למי שנשאר מאחורי מקלדת.
9. מעורובת פעילה בפורום לפי היכולת. לשאול שאלות. לקרוא את המייל היומי ולהעמיק את הקשר עם החברים.
10. אם התרשמנו שהתכנית הזו היא הפתרון עבורנו, זה הזמן לבקשת ספונסר מאחראי הספונסרים. דרושים כאן נכונות פתיחות וכנות. זה השער להחלמה.
11. לעשות כל מה שהספונסר אומר. הספונסר אולי עלול לטעות, אבל אני אף פעם לא טועה אם אשמע בקולו... מכאן ההוראות שלי נגמרות. תתייעץ עם הספונסר שלך.
חבר יקר ואהוב, מחכה לפגוש אותך בעיתו ובזמנו, לקבל ממך חיבוק אהבה וחמצן, ולהעניק לך בחזרה את כל החיזוק האהבה והחמצן שנתנו לי.
תודה על החמצן...
