ראיתי פה באחת התגובות בפורום שמתמודדים מול התאווה בדחייה...
אראה אותך עוד שעה...
זה נכון או שזה טעות מהשורש? הרי אני לא אחזיק בדחייה יותר מיום יומיים, כי גם האני האמיתי וגם השיקרי יבינו שאני סתם מבדה אותם, ופשוט אלך להתסכל על התאווה מתיישהו, כי אמירה צריך לקיים.
תודה רבה לעונים

זה הטריק אחי.
הרי אתה לא כל יום כל היום כמעט נופל. יש גם זמנים יפים יותר. שם אתה שמח שלא נפלת וכל פעם שקה אתה דוחה.
הרי היצר עובר עליך תעבוד אתה עליו.
שבוע טוב.
בשמחה

אני מבין, אבל כח התאווה מתגבר מתישהו..
אני לא כל כך מבין את הדרך הזאת לאמיתה.

אני באופן אישי לא "עובד" על התאווה. עכשיו לא! בעוד שעה, נדון בזה מחדש. להחליט שמעכשיו לא אאונן לעולם, לא אפשרי עבורי...

אז זהו שלא ממש
לתאווה יש תכונה מוזרה
"משביעו רעב, מרעיבו שבע"
הרעיון בכללותו אומר שיש לי יותר נכונות לוותר כשזה במנות קטנות,
אני יכול לוותר על מבט אחד יותר בקלות מעל מבטים לכל החיים,
זה גם הרעיון שבבסיס המושג "רק להיום"
ומעל הכל יש פסוק במיוחד בשבילך
"דחה דחיתני לנפול, וה' עזרני"
בהצלחה
מוטי

כשאני אומר את המילה 'כל יום - רק להיום', אני לא חושב שהכוונה היא לדחות התאווה היום ומר כבר נראה מה יהיה...
אני לוקח את זה בתור מטרה, שהיום אני מתרכז רק ביום הזה לא לראות פורנו, אבל אף אחד לא אמר שצריך לדחות את התאווה כדי להשלים את המטרה הזאת...
אני מודע לכך שאם אני יעשה את זה אני לא אצליח...
אני פשוט מנסה לשכוח / לוותר על זה. אם כולכם מצליחים באמת לפעול בדרך הזאת אז שאפו

יקירי אנחנו לא שוכחים שיש מחר, אנחנו באמת לא יודעים אם יהיה מחר, מי הבטיח לי שמחר אקום בבוקר.
אני פשוט משתדל לחיות רק את היום.
כי הדאגה למחר שייכת למי שהמחר שלו, לי יש רק את הרגע שלפני.