אני כבר הרבה זמן כותב הרבה הודעות בפורום. צברתי טיפה ניסיון למדוד מתי אני כותב מרצון בריא ומתי אני כותב מרצון חולה. והנפק"מ.
אשמח לשתף בנסיוני.

רצון חולה:

* אני רוצה שתצא לי הודעה מנוסחת מסוגננת היטב עם אפס טעויות כתיב.
* אני רוצה כמה שיותר צפיות ותגובות.
* קריטי לי לקבל תגובות אוהדות כי הבטחון והערך העצמי שלי תלויים באישורם של החברים המגיבים ואלו שרואים את התגובות.
* אני רוצה להשפיע, לחנך, לחדש, לשנות לקוראים תפיסה.
* אני דורש מעצמי סטנדרטים של רמה גבוהה, והכתיבה המוצלחת היא חלק מהם.
* אני רוצה להוכיח למישהו עד כמה הוא טועה. עד כמה אני צודק.
* אני כותב על האחר. שופט אותו. נותן לו עצות והנחיות משלי.


רצון בריא:

* אני רוצה לשתף בכנות חוויה שעברה עלי או תובנה.
* אני רוצה להעביר מהניסיון שלי הלאה כסגולת צעד 12.
* אני כותב בהוראת או המלצת חבר מלווה או ספונסר.
* אני כותב על עצמי, לא שופט את האחר.
* אני רוצה להעביר מסר של רגש, לא ליצור יצירת מופת של כתבה. לא איכפת לי משגיאות כתיב.
* אני רוצה לתת חיזוק תמיכה והכלה לחבר במצוקה.


הנפקא מינה בין 2 הרצונות היא די פשוטה למבחן. לפעמים.

* כשאין מספיק תגובות לכתיבה שלי, האם אני מאוכזב ומרוקן?
* כשמישהו מתקן אותי או חולק עלי, או מביא צד הפוך, האם אני נלחץ לקיר ומתגונן?..
* אם אני מוצא את עצמי מסביר ומוכיח את צדקת כתיבתי, ונהיה אטום ולוחמני למי שלא מיישר קו איתי.
* האם בסוף הכתיבה אני מרוקן ומותש? או מחוזק ומחובר?
* האם מתגבר בי החשק לתאווה אחרי הכתיבה?
* האם יש לי נקיפות מצפון אחרי הכתיבה ואני לא מתייעץ על זה.
* האם כתבתי בצורה לוחמנית ואישית?
* האם אני מצטער שכתבתי כך ולא אחרת, ושוכח שהכל ברצונו. ושרק רצונו ייעשה.


מקווה מאוד שהפוסט הזה מגיע ממקום בריא  ... נחכה לנפקא מינה ונראה ...

תמשיך לכתוב
מאוד התחברתי לפוסט הזה.
גם אני מהאלה שידם קופצת שוב ושוב לF5 בשביל לראות את מספר הצפיות והתגובות.
נראה לי שלפני שאני יכתוב את הפוסט הבא, אני פשוט יעבור על הפוסט היפה הזה, וכך אוכל לבדוק יותר את המניעים שלי.
תודה.

נהדר!
אני בטוח שצפיות יהיו מליון... בערך...
וגם עם לא, לי עזרת...
תודה

באהבה ובחיבוק גדול שאח יודע לתת היטב!

הושיעה כמו שאתה יודע אני חדש כאן בפורום ומשתדל יותר מלהסתכל מהצד.
נהנה איתך מכל רגע, גם עם שגיאות כתיב..

תודה הושיעה נא. ההודעה הזו מאוד חשובה לי, כי גם אני מתמודד עם פגמי אופי דומים. גיליתי שאני כותב ואז חוזר לבדוק מלא פעמים מי הגיב וכמה הגיבו. כל פעם שמישהו מגיב אני קורא שוב את מה שכתבתי כדי לקרוא את זה בעיניים שלו ולהעמיק את המחמאה שלו. ואז אני "מעלה גרה" - חושב שוב על מה שהוא כתב, ועל מה שעניתי לו, וכמה שנון הייתי, ואיך הכנסתי להוא, ואיך השלישי בטח מעריך אותי עכשיו. בקיצור: משתמש. אני משפשף ומשפשף את האגו שלי כדי שיגדל.
חבר לימד אותי להבין שאני חסר אונים, ופשוט להתפלל בכל פעם שאני כותב שה' ייתן לי נכונות לתת ולא לקחת. אגב, לא רק כשאני כותב. גם כשאני עומד להיות חזן, מעביר שיעור, מדבר עם חבר. אנא ה' עזור לי שאעשה את זה כדי לתת ולא כדי לקחת.

אאוצ'

מדויק. ככה לגמרי

(תודה)

תודה רבה מקרב לב. הפוסט הזה צריך להיכנס לפנתיאון. ניסחת במדויק תחושות כלליות שליוו אותי, למדתי ואשתדל ליישם.
בהערכה
נתן במתנה

חבר"ה תעזרו לי בבקשה אחרי 30 יום נקיים היום נפלתי במזיד!! איך להתמודד עם הנפילה אני מבקש עצות בבקשה תודה רבה לכל העוזרים

הושיעה, תודה. זה בדיוק ההבדל בין לקחת ללתת...

הושיעא, פוסט מעולה וחשוב!

השאלה אותה שאלת מציקה לי בראש בימים האחרונים מטז היכרותי עם הפורום, ואתה מנסח אותה מעולה.

גם הנפק"מ אותן אתה מביא, הן אבן בוחן מעולה לכל אחד לבדוק כל דבר מאיזה צד הוא מגיע, וצריך להעתיק ולשמור אותם במקום קרוב לזיכרון!

קצת אחלוק עליך על הצדדים אותם אתה מציג.

א. הנפשות של בני האדם אינן שוות, ולפעמים דבר שאצל אחד זה מעלה אצל השני הוא חיסרון. אך, בכללות כל אחד יכול למצווא את עצמו בחלק מהדברים.

ב. נקודה הרבה יותר משמעותית מגיעה מההסתכלות שלי כחדש כאן במשפחה, זה עניין של רבדים, ברובד של מתחיל, הדחף לבדוק כמה הגיבו לי הוא דחף חיובי בכדי להתחבר למקום ממנו יכול להגיע המזור, וכדומה. רק לאחר שהאדם כבר כאן ובתוך התהליך אזי הוא נמצא ברובד גבוה יותר להתמודד עם עצמו ועם האני שלו, והצוך בלמצוא חן בעיני הסביבה הופך לרועץ ולסימן למקור לא טהור.

אשריך שאתה נמצא כבר ברובד כה גבוה!!!!

שכחתי רק להאיר:
הושיעה- אולי תהפוך את הפוסט הזה למשהו קבוע איפשהו בפורום שיעמוד ויזכה אחרים כשירצו לבחון את דבריהם, אני חושב שזה ממש פוסט מצוין..
נכון שיש הרבה פוסטים מצויינים... אז אולי אפשר לעשות בתוך הפורום פוסטים נבחרים שהם "ימוסגרו" בו, כך שאנשים יוכלו להסתכל בכל עת ולא לחפש אותו שעות...
כמובן פוסט טוב יבחן לפי הרצון של אנשים והסתכלות בו...
הצעה..
תודה.
שבת שלום

פוסט מקסים.

אבל כרגיל, אני אהיה הכבשה השחורה שתשאל למה? איך? מתי?

אמנם הדברים כקילורין לעיניים.. אבל.. השאלה היא ברובד עמוק יותר... איך אגיע למצב שאני כותב ולא אכפת לי ולו מעט כמה ומי יגיבו? אני מבין מהי כתיבה חולה ומהי בריאה... אבל(!) איך מגיעים לכתיבה בריאה..?

שאלה שניה...
למה אצלי זה לעתים חשוב ולעתים לא?
דהיינו.. יהיו פעמים ש.. כל חמש דקות אכנס לבדוק אם מישהו נתן לי מענה.. אם מתפתח פולמוס בעקבות דבריי..

ויהיו פעמים ש.. וואלה לא אכפת לי...
תן לי לקבל את התשובה שלי ושלום עלייך (קרבן) נפשי..

ולקרבן, אולי שתי השאלות אחת הן. כשאני מלא ומחובר, אני יכול לכתוב ממקום בריא, ואני לא בודק כל חמש דקות. כשאני ריק ומנותק חזקה עליי שהכתיבה תהיה ממקום חולה ואחד הסימנים לכך שאני מנותק יהיה שאני חוזר לבדוק את הפורום שוב ושוב - אני מחפש להתמלא מהתייחסות של אחרים אליי, כלומר מאגו, במקום להתמלא מהדבר האמיתי - קרבת אלוקים.

סליחה, לא חשבתי להגיב עדיין כי חשבתי שהשאלה יותר מופנת להושיעה... אבל בעקבות הדברים של דוק' רק רציתי לומר-
אני לא מסכים כל כך אם מה שאמרת.. כי גם אדם שהוא מלא רוצה לראות מה כתבו לו, אדם שכתב משהו מאוד רוצה לשמוע לפעמים מה האחר מגיב לו, אחד הדברים היפים ביהדות זה ההסתכלות וההקשבה מה החבר אומר... אני חושב שזה מסוכן קצת לומר שאם אתה מלא אז זה אומר שאתה לא צריך את התשובות של האחר... אולי אתה צודק אבל יותר נראה לי לומר זה שכאשר אתה כותב ואכפת לך מה יכתבו מתוך מקום של הרחבת הדעת שלך ולא מתוך מקום של מה יגיבו...מקוה שמבין את ההבדל של מה שכתבתי..
אדם בריא לדעתי הוא אדם שאוהב ומשתף את כולם במה שעובר עליו מתוך מקום של רצון להעביר הלאה את התחושות וכו', ויעניין אותו מה יכתבו לא כדי לראות האם הפוסט שלו היה מדהים אלא מה היו הדעות שחושבות אחרת וכדו'...
בהצלחה, שנזכה להגיע למקום הזה.