אחד המונחים הכי נפוצים בשפת התכנית הוא "נכה אהבה", מונח שמשמעותו כי אני המכור סובל מנכות שלא מאפשרת לי לאהוב באמת, לקחתי את המושג אהבה ורתמתי אותו לצורך השימוש שלי, וגם אם נדמה לי שזה ממש לא כך היום אני יודע שאני עיוור של ממש ביחס לכוונותי האמיתיות וביחס למצב האמיתי של רגשותיי אז מה שאני מרגיש בכלל לא משנה.
כשאני כותב שרתמתי את האהבה לשימוש שלי הקונוטציה שעולה מייד היא השימוש באישה לצורך התאווה, אבל זה רק חלק קטן מהתמונה הכוללת, כי מבחינתי השימוש כולל גם את שלל פגמי האופי, הפחדים והריצוי והשליטה וכל העשרות האחרים, והפגמים האלה על אופיים ההרסני חדרו והשתלטו על כל קשר של אהבה מכל סוג שהוא, - להורים, לילדים, לחברים, לאנשים נערצים, - עיוותו את האהבה ויצרו בסיס לבעיות רגשיות ומלחמות פנימיות מתישות ואינסופיות.
במקרה האישי שלי, אני מגלה לאט לאט כי באותה מידה שאני נכה אהבה אני גם "נכה דת". עם כל ההיסטוריה וההווה הדתיים המפוארים שלי, אני סובל מנכות שלא מאפשרת לי להיות דתי באמת. לקחתי את המושג דת ורתמתי אותו לצורך השימוש שלי, כאשר שלל פגמי האופי שלי חדרו והשתלטו על כל מאפיין ומרכיב בדתיות שלי, ועיוותו אותה בצורה שגורמת לי לסבל רב.
בעצם, אם אני מתייחס לדת כאל מערכת יחסי אהבה עם אלוקים, התייחסות שהיא כשלעצמה לגיטימית לחלוטין מבחינת התורה, אז המונח "נכה אהבה" כולל בתוכו גם את העובדה שאני נכה דת. חושב שאני אוהב או רוצה לאהוב את הקדוש ברוך הוא אבל בעצם שבוי בידי ההתמכרות שלי לפגמי האופי.
