מדברים איתנו המון בשבח הכנות ובגנאי השקר.

אבל האם זה אומר שהמילה 'להסתלבט' צריכה לעבור נידוי חריף מתרמיל המילים שלנו?

כשאני עושה אתה זה, אני חש את אותה תחושה שיש לי כשאני לא כנה.
כתבתי מנסיוני.
בהצלחה.

מה זה להסתלבט? בבקשה תפרט את התחושות וההרגשות, המניעים, ומתי זה קורה.
כך נוכל לוודא שאנו מתכוונים לאותה מילה עם אותה משמעות

עזוב מבחינת דת.
נניח להעלים למישהו חפץ.. "קרבן!! זה אצלך..???"
אצלי..?! לעע.. נראה לך שאני אקח לך חפץ..??? אני האחרון...

ואז הוציא לו את זה מהכיס..

לשקר בצחוק? לא, תודה. גמרתי לצחוק עם מלאך המוות, הוא לא צוחק איתי, הוא צוחק עלי.

נראה לי שאתה מתכוון למה שחשבתי היום.

ה'צחוקים' האלה על חשבון מישהו צריכים להיגמר מבחינתי.
אני רוצה להתחיל להיות אדם ישר. לא משעמם, ישר.
שהמילה שלי תהיה מילה, והפנים שלי - הפנים האמיתיות שלי...

אישית, אני הייתי הרבה זמן איש של צחוקים, וכולם מכירים אותי ככזה, אבל נמאס לי כבר. אף אחד לא מאמין לי כבר מילה אחת. לא כי אני 'שקרן', אני לא, אבל יותר מדי פעמים אני לא מתכוון למה שאני אומר או מציג - בשביל הצחוק. וכך, כשאני צריך כסף ומבקש ממכרים בביהכ"נ - אני ממש מתבזה בשביל לבקש עזרה כלכלית, והם צוחקים לי בפנים, כי הם כבר מכירים את הצחוקים שלי, עוד איזה טריק, והם לא רוצים להסתבך איתי...

המילה שלי כבר לא שווה כלום. אני מתחיל להיות יותר רציני ואנשים לא כ"כ מבינים. יש לי חוש הומור, אבל אני לא צריך דם של אחרים בשביל זה.

אוקי אוקי אוקי... לקחתם אותי קשה חברים.. מלאך המוות.. דם.. בלגן..
אוקי.. לאלתר סיפור ולומר שזה קרה לי אתמול כדי להצחיק ת'חבר'ה.. (אתמול תמיד נשמע יותר 'זורם' מלפני חודש...) האם זה כלול בכנות..? הנה.. לא על חשבון אף אחד....

אחי, שר השקר הוא הוא מלאך המוות, אני איש של שחור ולבן, אני משתדל מאוד שלא להוציא מפי דבר שאינו אמת כי אין לי את ההבחנה היכן 'זה בסדר' ומותר ומצחיק והיכן זה בעייתי, באם ארשה לעצמי במקום אחד, ההרשאה בהכרח תזלוג למקומות נוספים.

למה אני קורא לשקר מלאך המוות? שאלה טובה, מציאות חיי הוכיחה שמרגע שקיבלתי על עצמי לומר את האמת ורק את האמת נמנעתי מלא מעט דברים שיכלו להחזיר אותי לשימוש. ובשבילי להשתמש פירושו למות.

מבין. מקבל.
תודה.

כשהייתי בישיבה הייתי כל הזמן מגזים בטירוף. כל הזמן צחקו עלי שאני מנפח את הדברים. אחד אמר פעם מול כל הישיבה לקחת רק 10% מהדברים שלי כנכונים, ומאז כולם קראו לי בכינוי הנורא 10% !!!

סיפור מזעזע. אמיתי? ובכן כן. אך ברשותך קרבן יקר, אעבור עליו שוב, הפעם בשיא הכנות...

כשהייתי בישיבה הייתי כל הזמן מגזים בטירוף. (תיאור בומבסטי) כל הזמן צחקו עלי שאני מנפח את הדברים. (לא כל הזמן צחקו עלי זה קרה אולי 20-30 פעמים) אחד אמר פעם מול כל הישיבה (לא היו שם כל הישיבה רק כמה חברים מקסימום 10) לקחת רק 10% מהדברים שלי כנכונים, (זה נכון) ומאז כולם (לא כולם, רק הוא קרא לי אמנם מול אחרים) קראו לי בכינוי הנורא 10% !!! 

כתיבת הסיפור הראשונה הייתה טבעית. לא ניסיתי מראש את התרגיל הזה על כל הסיפור. ויצא לי סיפור דרמטי. קצת יותר מהמציאות.
מה היה האינטרס שלי לכתוב את הסיפור במימדים מנופחים? כנראה שאני רגיל מדי לבנות לעצמי את הדמות שלי..

במשך שנים רבות, מאז שאני זוכר את עצם הוויתי כל כולי מכוון למטרה אחת ויחידה - שיתגדל ויתקדש שמי הרב! עשיתי כל שביכלתי כדי לבנות את התדמית שלי בעיני האנשים והעולם! מה לא עשיתי כדי לקבל את התדמית הרצויה? והצלחתי. היו לי ב"ה הישגים מרשימים בכל התחומים בהם בחרתי להיות מוצלח! השארתי רושם טוב בכל מקום. התחלתי לסגוד לעצמי. אם אין אני לי מי לי?! לא אכנס לרשימה הארוכה של הדברים שבהם אני הכי הכי טוב, אך זאת אגלה שכבר בגיל 12 ערכתי רשימות כאלה.

צדק החבר שאמר לי בעת כניסתי לתכנית: "אתה, נרקומן של אגו!"...
לא אגו במובן האנוכיות. אני טיפוס נחמד מתחשב רגיש ולא אנוכי כל כך. אלא במובן שהכל בא לשרת את התחושה שאחרים מכירים בי כישות מוצלחת. אתה חושב משמעו אני קיים!
הפסקתי להכיר את עצמי בגוף ראשון. אני תמיד חי את הגוף שלישי על עצמי, אני מתבונן עליך איך אתה היית מתבונן עלי... לכן לא נוח לי עם עצמי. אני חייב חיזוקים מאחרים.
ישבתי עם הספונסר שלי לצעד 5. הפגם הראשון שבלט זה הצורך שלי לאישורים מהסביבה שאכן הנני חי וקיים. נכנסתי לפורום הזה כרוח סופה כי האגו שלי זיהה כר נרחב של פידבקים חיוביים, כמויות של צומי, פוטנציאל להצלחה בקנה מידה חדש... אני עדיין מתמודד עם הקשיים הללו.

כללו של דבר, חלק מהותי במחלה שלי ובפגמי האופי זה הצורך הנואש שלי לאחוז חזק ולא להרפות לרגע מהפמפום וההשקעה וההשקיה של התדמית שלי!
כשאני "מסטלבט" האם אינני מנסה שוב להציג את עצמי באור הלא כנה? האם אין זה צורך נואש וקריאה לעזרה, אנא חברים צומי!!!!!!! בבקשה צומי!!!!!

אצלי הנקודה אינה הפגם של מדבר שקר תרחק. גם לא החשש ששקר יוביל לשקר ואז אפול חלילה.
אני מרגיש סכנה קיומית בתדלוק האגו הזה שרוצה להיות "קווול" על חשבון החברים ולכן הוא ממציא ומתבדח ומקריץ ומשויץ...
כשאני פועל כדי להאדיר את התדמית שלי, זה ההיפך הגמור מגישה רוחנית. זה מחזיר אותי לרכב הקודם בו מת לי המצבר. כי כשאני לא רוחני, אני תאווה.

תודה על העלאת הנושא.

תודה על הפירוט הושיעה נא!

ואני מודה שאני קצת בהלם מהכנות שלך.. זה לגמרי לא ברור מאליו..

ממש נשמע לי מוכר... רציתי לשאול, כיצד אם כן אפשר להצליח להתנתק מהרצון לאגו עצמי? כיצד אדע שמה שאני עושה הוא לא מתוך אגו?

אח יקר, לו ידעתיו הייתיו... אם הייתי יודע הייתי מנצח את האגו. בינתיים אני חסר אונים לחלוטין מול האגו שלי. וכזה אני. וזה בסדר. ככה אלוקים ברא אותי.

קיבלתי כמה הכוונות מהספונסר וחברים, אשמח לחלוק אותן.

1. תמיד להתייעץ. לא לסמוך על עצמי. זו פעולה של כניעה.
2. להתפלל כל הזמן לאלוקים על ענווה. כי זו מתנה שרק הוא יכול לתת. שהרי אם אני אקח אותה לבד, הרי אתגאה בענווה שלי!!!
3. לוותר על תוכניות ורצונות כשזה נוגד את רצונו. בעיקר להרפות כשדברים קרו אחרת ממה שתכננתי.
4. להתקדם בתכנית הצעדים. המשך הצעדים מטפל בזה חזק.
5. כנות. הרבה כנות. עם עצמי ועם אחרים.

אוהב
הושיעה