היי אח,
אני נהנה מהכתיבה שלך. יש בה זוית מעניינת מאוד.
העלית כאן כמה נקודות לכאו' שונות.
1. שאתה מרגיש חי אבל כואב לך על האחרים המתים (כותרת)
2. שיש הרבה פוסטים על נפילות בפורום וזה כואב ואוירה קשה. אז לכאורה הכאב כאן הוא כבר נהיה גם שלך?
3. אינך יודע מה לעשות. האם הינך מסתפק אם להמשיך לקרוא בפורום בגלל אלו שנופלים?
4. אתה מרגיש שאינך יודע מספיק בשביל להגיב, אך בעצם אתה רוצה להגיב.
זה בערך מה שהבנתי מתמצית הדברים. אנסה לכתוב לך מנסיוני הקט. ואיך אני התפתחתי בתחילת הדרך בפורום.
אשריך שאתה מרגיש חי. ממש בשביל זה אנחנו כאן. הפיצול אישיות שיש בנפילות בתאווה ממש הורג אותנו מבפנים. ואסירות תודה שזכית לתחושת החיות. זה מוזר לומר כך, אבל בעצם אנחנו כאן עבור עצמנו. לא כדי להציל את העולם.
כשאני נכנסתי לפורום הרגשתי שאני כונן הצלה, חייב לקבל דחוף כל קריאה בפורום, ללבוש ז'קט זוהר ולצאת לחזק...
חשבתי, הרי גלוי עריות זה יהרג ואל יעבור אז זה בטח דוחה... דוחה את כל התורה כולה. הפסקתי ללמוד, לעבוד, להתפלל, להיות בעל ואבא, דף היומי, כולל, הפסקתי לחיות בצורה תקינה. כי הרי אני חייב לקבל את קריאת ההצילו. כמשהו בתוכי אמר לי שזה ממש ממש לא נכון! (ואשתי הכריזה שאני מכור לפורום) ביקשתי עזרה מכמה וותיקים, הסברתי להם שאני כונן הצולה בקריאה. ומה הם ענו לי? וז"ל: אנו המכורים, איבדנו מזמן את גבול העזרה האנושית. רק אלוקים יכול לעזור להם. אנחנו יכולים רק להיות צינור לשפע האלוקי ולאהבה האלוקית אליהם. אך רק כשאנו מחוברים לכח עליון נוכל להשפיע סביבנו חיזוק ותמיכה אמיתיים. ובנימה אישית הסבירו לי: אתה חושב שאתה כונן הצלה? אתה בקושי כמו אחד שנותן סטירות לחולה סרטן... או לחילופין, כדי לחמם את נשמתם הקפואה אתה שורף אותם בלהביור... חטפתי את שוק חיי! אבל זה היה הפתח שלי להחלמה. כשהבנתי שלא אני הוא המשפיע לא אני הוא המציל והמרפא. לא בי תלויים הדברים. אני רק צריך לעשות את הדברים הנכונים עבור עצמי עבור ההחלמה שלי.
אם אתה חי תודה לאלוקים. זה לא חשבונות שלי אם ההוא שליד נראה מת. כן אעשה כל שביכולתי לחיות אותו, אבל לא אקח אשמה כאב וקושי מזה שהוא נפל.
אם הקריאה והכתיבה בפורום מועילים לך להיות חי, אז תישאר. אם למשל המדור של ספירת 90 יום מלא בכאלו שלא הגיעו ל90 וזה מעציב אותך, אז אל תכנס למדור 90 יום.
באותו מייל שכתבתי שאני מרגיש כונן הצלה, רציתי לעשות קורס השתלמות לפרמדיק.. שאלתי את הוותיקים היכן יש קורס ספונסרים כי אני מרגיש ספונסר מלידה.
הם בטובם הסבירו לי שספונסר הוא לא פרמדיק, ולא רופא. הוא מכור חולה כמוני שמעביר לי את הנסיון של מה שעבד לו. לקח לי זמן לקלוט את זה. ואולי עדיין...
אם אתה רוצה להגיב, להגיב ולחזק את הנופלים, לא יעזור לך קורס. לא יעזור אינפורמציה. ידע אינו מהווה כוח עבורינו.
מה שאתה צריך זה להיכנס בכל המרץ לעבודה עצמית. כשאתה תהיה מלא, זה ישפך סביבותיך ויחלים את כל מי שבא איתך במגע.
כשתתקדם בעבודה העצמית, בכנות, באמונה וביטחון, בקשר עם אלוקים כפי שאתה מבין אותו, אז תוכל להעביר את הניסיון שלך הלאה.
ולבינתיים, אתה עושה עבודה נפלאה בחיזוק חברים ותמיכה. ואני מאחל לך מכל הלב שתמשיך גם בשנה הבאה לצמוח ולהתפתח ולקדש שם שמים בכל סביבותיך.
צעד אחרי צעד, כל יום רק להיום, אבל החלמה מעל הכל. תראה ישועות ונפלאות. (עכשיו אני רשמית בבא)
כתיבה וחתימה טובה
אוהב
הושיעה
