ערב ראש השנה תשע"ד.

כמו בכל שנה גם השנה קבלתי אימייל מחבר לעבודה שרוצה שכל חבריו יסלחו לו גם על מה שהוא לא עשה.
מדוע? כי כך נוהגים...

כך גם עם אשתי. כל השנה היינו פוגעים אחד בשני בצורה ממש אובססיבית.
לא מסוגלים לבקש סליחה ולסלוח.
בערב ראש השנה، ברגעים האחרונים שלפני התקדש החג ממש ביציאה מן הבית לבית הכנסת، מתוך בכיות מבקשים סליחה ומוחלים אחד לשני.

כך גם עם כל אחד אחר.
נפגע מכל מה שזז، בין אם הוא אשם ובעיקר אם הוא לא.
וכך גם פוגע באותה המידה.

עוד דוגמא קטנה:
לפני מספר שנים، הר"צ שלי לשעבר בעבודה، אחרי שבקש ממני להגיע לעבוד בחול המועד، אמר לי את הדברים הבאים לאחר שהעזתי לא לבוא:
"אני ואשתי החלטנו שפגעת בי בכך שלא באת לעבודה".
אני כמובן לקחתי את דבריו בצורה מאוד קשה בזמנו.

היום זה אחרת לגמרי.
אני למדתי שאם אני נפגע، זה בעיקר בעקבות פגמי האופי שלי שהחליטו בשבילי שאני חייב להיפגע.
ולא כל טעות שלי חייבת להיות כזו שתפגע באחרים.
בעזרת התכנית, הספונסר, החברים ובעיקר הקב"ה אני היום הרבה פחות פוגע והרבה פחות נפגע.
גיליתי שהיום ערב ראש השנה אין לי כמעט על מה לבקש סליחה.
(אני עדיין בצעד 6-7 ואני בטוח שיהיו לי הרבה בקשות סליחה בצעד 9، כל כוונתי כאן לדברים שקרו לאחרונה).

מאחל לכלנו שנה טובה ומצלחת.
שנה של החלמה، מפוכחות חיובית ושפיות.
אושר בריאות ואהבה.

בהחלמה.

תודה רבה שמואל.

אתה תמיד מזכיר לי שהתכנית הזו לא דורשת ממני להיות שמאטע (סמרטוט בלע"ז) להפך. אני חייב להיות גבר. רק גבר בריא ומאוזן.
התכנית לא אומרת לי להיות נוצרי ולהגיש את הלחי השניה לסטירה... היא רק אומרת לי לבדוק האם היד באה אל הלחי או הלחי אל היד...

וכבר ידוע המעיישה מהספונסר של הספונסר של הספונסר שלך, שדרש מאחד הספונסיים שלו, ללכת לאותו אחד שפגע בספונסי הזה, ולדרוש ממנו שיבקש סליחה!

כללו של דבר, הדבר שחסר לי זה איזון. ואת זה רק תוכנית רוחנית יכולה להעניק לי. כי רק אלוקים בורא העולם יכול לספק לי את שביל הזהב הפרטי שלי.

שוב תודה
אוהב
הושיעה