יש לי שאלה ,תודה מראש למי שיענה.
הקשבתי היום לשיחה הטלפונית והיה לי קשה.כי היה נשמע מהדברים שנאמרו שמה יוצא אחרי עבודה עם התוכנית זה שבעצם כוחות הנפש שלי צריכים להיות כבולים. זאת אומרת שהתכנית אומרת לי להפנים שאני אפס,שאני לא יכול לבד,שאני לא יכול לשלוט בזה וזה לא בר שליטה עצמית,מה שמוביל לרגשות של אפסיות ,ילדותיות,ובעצם חוסם אותי. כי אני תמיד אשאר חולה,לעד. ותמיד אני אהיה עם המגבלות של חולה. זה לא נראה חי הגיוני,האדם נטלד עם כוחות בריאים וההתמכרות הזאת היא לא מולדת,היא נוצרה עם הזמן,אז לא יכול להיות שנגזר עלי להיות חולה כל החיים.
אני מקווה שהייתי מובן .תודה

שלום לך וברוך הבא. גם אני השתתפתי בקבוצה הטלפונית ולא הבנתי כמוך. למעשה הבנתי הפוך ממך. הבנתי שכוחות הנפש שלי סוף סוף יכולים לבוא לידי ביטוי, לאחר זמן בהחלמה אני כבר לא צריך להשקיע אנרגיות במלחמה במי שאני, כשאני מקבל את המצב שלי, מתנהג בהתאם,  כוחות הנפש משוחררים לעשייה חיובית הרבה יותר.

היה שם מי שקרא לעצמו אפס, ולהפך אמרתי לו שלדעתי אין לו זכות לכנות עצמו כך, גילוי נאות אני גם מכיר אותו אישית ולכן יכולתי לומר לו בלב שלם שאם כבר אפס אז יש לפני כן סיפרה גבוהה, מה שמעלה מאוד את הערך שלו. כן נאמר שם שלקבל את המחלה - אלרגיה נפשית מוכחת, זו אבן דרך להתפתחות, ליציאה מהילדותיות.  כי יש פיתרון.

מה שלא הבנתי זו את הקביעה שלך כעת, 'שזה לא הגיוני' האדם נולד עם כוחות בריאים.. נניח שמה שאתה כותב נכון, זו לא מחלה מולדת (מי אמר?) ולכן? טייס מסוק שמסוקו הופל במלחמת לבנון השניה ורגלו נקטעה, יכול להתחיל חיים אחרים?  זה הגיוני? זה צריך להיות בכלל הגיוני? הגיוני שהוא יצפה שרגלו תמצח מחדש? הוא אפס בגלל שרגלו נקטעה והוא יותר לא יוכל להטיס מסוק?

אלו הם עובדות. ניתן להלחם עימם. כדאי להשלים ולצאת לדרך חיים חחדשה. נפלאה. הכי רחוקה מהאפסיות שדישדשתי בה בעבר.

שיהיה לך בהצלחה.

אדם שנקטע רגלו באמת אין לו מה לעשות,והוא יצטרך ללמוד לחיות עם זה,אבל כוחות נפש זה משהו אחר.הקבה נתן לנו אותם על מנת שנתמש בהם ,ואנחנו יכולים וצריכים להשתמש בהם.ואם קשה לך באחש מהם יותר מהשני,או שאפילו נולדת עם אודף גאווה,או עצלנות או כל דבר אחר אתה יכול לעבוד על זה וכל דבר כזה ניתן לשינוי. חוץ מזה שהתמכרות זה לא נראה לי מטלד,התמכרות פסיכולוגית כמו התאווה נוצרת ע"י מועקות נרכשות ,והרגל חוזר שיוצר דפוסי התנהגות בשכל שמחםה על איזה שהוא חיסרון. זה גם גן שבר ניתן לשינוי(ואת זה הבנתי בזכות התוכנית) וזה לא אמור לעשות אותי יותר מסכן ויותר חלש. נכון אולי שא י אהיה יותר מועד מאיש אחר לחטוא בתאווה אבל זה לא אומר שכל החיים אני אהיה אפס

אם יורשה לי להגיב מן המעט שיש בהבנתי.
נגיד ואני הולך אתך שיוויתי, ונניח שאתה צודק, האם לא כדי לנסות לעשות את תהליך התיקון עם עוד אנשים?
אני חושב שיש משהו מאוד מפחיד בתוכנית וזה היכולת לשתף, להתמודד יחד, עד היום חשבתי שאני יכול לבד, היום אני מבין שאני צריך עזרה.
למה? כי ניסיתי ולא הצלחתי, וזה שאני מבקש עזרה זה מצויין. למה? כי זה אומר שאני מסוגל לקבל את זה שאני לא יכול. יש בי (אני לא רוצה לומר זאת, אך אני חושב שכדי שתבין זה הכרחי) ענווה. לבוא ולומר, הקב"ה, יש כאן משהו שאיני מצליח לעשות לבד, אני מבין למה בראת איתי חברים אז הנה אני משתמש בהם, סוף סוף אני יוצא ואומר: אבא איני מסוגל.
תאמין לי גם לתקן עוד דברים, להבין שאת החיים שלנו לא צריך לחיות לבד... יש לנו עוד אנשים בעולם כמונו, יודעים, מבינים..
אתה בטח מכיר את המשל של הרמח"ל על האדם העומד מעל המבוך ויכול להדריך את מי שנמצא בתוך, יש רק בעיה אחת, שמי שנמצא בתוך מרגיש שאינו זקוק ל"הוא שם למעלה".
הוא יכול להסתדר לבד, עד שהוא מגיע למקום בו הוא מתייאש או אז הוא מרים ראש ורואה אותו, ושואל, אפשר עזרה, ובשמחה האדם שם נותן, ומראה לו את דרכו החוצה.
כך אני חושב שזה גם כאן, יש מה לעשות, כל החיים שלי אני סוף סוף הולך לחיות כמו שצריך, מספיק עם הגאווה, מספיק עם הרגשת ה"אני", ה' תן בי קצת ענווה, תן בי כוח להבין שאיני יכול לבד.
מקווה שהבנת..
אוהב ומחבק ומקווה שתצטרף אלינו.

'שיוותי' חביב, אתה קובע 'שכוחות נפש' זה משהו אחר. מניין? ולמי שחווה טראומה יש מה לעשות? זו נכות. לפחות על פי הקצבה שהביטוח לאומי מעניק. לדעתך כיצד ניתן לכנות את התופעות סכיזופרניה דיכאון ומאניה דפרסיה? אתה ממשיך וכותב שהבנת 'מהתוכנית' שזהו גן הניתן לשינוי.. אודה לך מאוד אם תרחיב ותכתוב מאיזו תוכנית שאבת את המידע הזה, בתוכנית שהצילה את חיי, שמונה שנים חודש ועשרה ימים, הדברים פועלים אחרת. לגמרי.

בנוסף, אתה שב לטעון שלדעתך 'זה לא מולד' ושזו התמכרות פסיכולוגית שנוצרת על ידי מועקות נרכשות. ושהבנת מהשיחה אמש שמכור נדרש להבנה שהינו אפס מסכן וחלש, אדגיש שוב, זו שגיאה.  לא אפס, רחוק מלהיות מסכן. לדוגמא - יש לי חבר בתוכנית, אדם מקסים ומדהים, איש שנולד בבית מבוסס ++, כפית של כסף בפה, לטענתו הוא מעולם לא חסר דבר, כשהגענו לצעד 4 היינו צריכים לגרד שמות לטינה עם שפכטל והוא מכור מעל האוזניים, ברמ"ח ושס"ה.

אה, וחלש כן. לא רופס, שמאטע שאינו שווה מאומה, אבל אצל מכור זו עובדה. מול התאווה פשוט אין לו כח.

לך יש?

אני לא מאמין שאם יש לך כוח נפשי כלשהו אתה לא יכול בפוטנציאל להוציא אותו בפועל,גם אם אתה לא מצליך בהווה בפוטנציאל אתה יכול.וגם אם אתה חולה אני מאמין שזה ניתן לריפוי. שוב,הגיוני -וגם עובדתי-שאני מעד יותר מאחרים אבל לא הגיוני שהקבה ברא כוחות נפש בלי םוטנציאל,אז למה הוא ברא אותם?לא הגיוני לומר שיש לי כוחות ותפקידי לחנוק אותם. אין לי בעיה להודות שאני בבעיה,וגם אני שמח על הכרה חדשה שיש לי שאני לא סתם חוטא אלא מכור עם כל ההשלכות לתבנית של מכור.אבל לא הגיוני שנדפקתי תמידית,שאין לי שום ריפוי.ועוד פעם גם אם כמו דלקת טחרי שהופיע במקום מסוים יש לה מותר סיכוי להופיע שם שוב גם כוח נפשי שנהרס או פגום תהיה לו יותר מועדות להפגם- מוסכם.אבל למה שלא יהיה לו ריפוי? למה שא י אצטרך לחנוק אותו? מאניה דפרסיה דיכאון והרבה ממחלות הנפש מוגדרות היו,ומבינים את זה יותר ויותר בזמן האחרון,שהם שילוב של בעיה פיזיולוגית ובעיה פסיכולוגית,והם קשורים אחד בשני. זאת אומרת שעל ידי טיפול פסיכולוגי מתאים אפשר אפילו ליצור מחדש תבנית פיזיולוגית בריאה במח וגם להפך על ידי ניסויים שעשו במח גילו שינויים התנהוגתיים פסיכולוגים. אז גם מכור א י חושב יוצר לעצמו תבנית מסויימת בשכל שהתחילה או מנטייה נפשית פגועה כתוצאה מחוסרים התפחותיים או הרגל נרכש ,אז למה שזה לא יהיה ניתן לשינומ באותה מידה?
והרגשה שא י קיבלתי לפחות מהשיחה הייתה שאני לא יכול לסמוך על עצמי בשום דבר,כאעלו אין לי כלום מעצמי .באיזה שהיא רמה זה נכון כי הכל מאיתו,אבל ברמה האישית שלי יש ערך למעשים לרצונות ולהשקעות שלי האישיים. ו

אני בעיקר מנסה להבין את מה שנאמר בשיחת טלאפון . בעצם אתה אומר שאין תקנה?שאדם פגום ישאר פגום? אתה באמת מאמין שאין תקנה לבעיות פסיכולוגיות? אם אנשים הצליחו לצאת מנטיות הפוכות מאוטיזם מדיכאון קליני מאלך בעיות פסיכולוגיות בלי לחנוק כלום,להפך להתרומם ולעלות,למה שאנחנו לא נוכל?

כן. אדם החולה במחלה כרונית (כזו שמקננת בגוף ללא יכולת לריפוי מוחלט) ילמד לחיות עם מחלתו בשלום. חייו יהפכו להיות חיוביים יותר כשיקבל את מחלתו ויתנהל על פי קריטוריונים ההולמים את מצבו. כשם שחולה סכרת נצרך לאינסולין כך המכור נזקק לתוכנית מוגדרת.

ידידי, אתה כותב מה שנראה לך, על סמך ההגיון שלך או מה שאתה מבין. זה בסדר. אני רשמתי לך את הנסיון שלי, מה שלימדו אותי, מה שחוויתי בעצמי ועם חברים נוספים כמוני. לא אנסה לשכנע אותך שאתה טועה כי יתכן ועבורך זהו הדבר הנכון, כן ניסיתי לכתוב באופן מדוייק יותר (אולי אף מעבר לנדרש) את מה שנאמר בקבוצה הטלפונית שזכיתי להיות חלק ממנה.

אם אתה רוצה לקרוא יותר על תוכנית 12 הצעדים אתה מוזמן לעשות זאת כאן.

בהצלחה.

שוויתי היקר
אני איתך באמת גם אני מאמין שאפשר לתקן
ואפשר לצאת מכל מיני מצבים קשים/נואשים על ידי כוח רצון וסיבולת
אני קורא לפעמים סיפורים מרתקים  על אנשים
נכים בלי רגלים -שמטפסים על הרים
נכים -שמנצחים באולימפיאדות
חולי נפש דכאונים דפרסים  וכדומה שניצחו בעזרת כוח רצון נפש והתמדה
ואפילו חולי סרטן שהאמינו בדרך מסוימת לגמרי לא קונבנציונלית והלכו איתה
עד הסוף וניצחון
כן זה אפשרי!!!
אבל לא זאת השאלה
על כל אחד מהנ"ל למעלה
יש מאות שניסו ולא הצליחו
עליהם אנחנו לא קוראים ולא שומעים 
השאלה היא
האם לך-יש את כוחות הנפש העצומים הללו ?
מאחל לך שכן
לי אין

שלום חבר יקר,

אביא את אחד הציטוטים החשובים בעיני. כי אכן הגבול דק בין הרגשת חוסר האונים לבין הרגשת האחריות. בין השלווה והאומץ...





מקווה שהמסר חודד. ההחלמה דורשת ממני המון אחריות ולקיחת קבלות ופעולות. אחת מססמאות התוכנית: פעולות פעולות פעולות... לאפוקי מאפס והתבכיינות.

הגבול אכן דק. אני כבר שנה באמצע ללמוד אותו.

אוהב
הושיעה

הושיעה נא.. אתה החלק האחרון הפזל שנכתב כאן... ה'מכה בפטיש'.

תודה לך על הדברים.

:הושיעה תודה רבה! עזרת לי.
אבל עדיין יש שאלה, מה היא השלווה הזאת שאנשים מתאריםאותה כאן בפורום? זנ ממש נשמע נשמע כמו זריקת אחריות כזאת.זאת אומרת,לי אין את האפשרות לעשות כלטם,הכוחות שלי לא שווים כלום,הכל בידו,אז אין לי מה לעשות,אני לא מבין איך אנשים כאלה נקיים כל כך הרבה זמן ולא נופלים.
לדורון: נגיד שאין לך את כוחות הנפש,אז? תפרוש?לא תעשה כלום? מה אתה מנסה להגיד ?  שיש כאן ניסיון שאין לך מה לעשות איתו?

רציתי רק לשאול- אתה צודק ה' ברא את המחלה, אל תשכח שה' ברא את החברים שלך, את החברה, את האנשים שכאן מסביב!
ואני יכול להבטיח לך שהוא ברא אותם כדי לעזור לך לצאת מזה, לעזור לך להבין שאתה לפעמים לא יכול לבד, שצריך ענווה ועזרה מחברים, בשביל זה הוא ברא אותנו!
אוהב אותך, אחיך.

מכיר את תפילת השלווה?

1. אלי,
      - החלק הכי חשוב, אבאלה אלי, אני פונה אליך. רק אתה יכול לעזורר לי כעת.

2. תן בי את השלווה לקבל את הדברים אשר אין ביכולתי לשנותם.
      - כמעט רוב הדברים בעולם. כל מה שאני חסר אונים מולו. כל העבר. כל העתיד. כל מה שתלוי באחרים.

3. אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי לשנותם.
      - מעגל קטנצ'יק של פעולות שאני יכול לעשות בנקודת הווה. ובהם כל הבחירה שלי. ובהם אני נמדד. דרכם אני מתחבר לאין סוף.

4. ואת התבונה להבחין בין השניים.
      - אין לי שמץ של מושג מה בידי ומה לא. מה שייך לאומץ ומה לשלווה. אני מתייעץ. ובתפילה כאן מבקש תבונה להבחין...

מקווה שהועלתי

שוויתי היקר
א-אני לא מנסה להגיד לך כלום ברוב המקרים פה בפורום אני מדבר אל עצמי
גם אם אני פונה לאנשים אחרים אז אל תיקח אותי קשה מדי
ב- בודאי שישנם לפעמים נסיונות על אנשים שאינם מסוגלים להכיל את הנסיונות
שפועלים עליהם
עשרות כאלו מתאבדים כל שנה ושנה
ג-אם זה נסיון שאין לי מה לעשות איתו? -האמת שאני עדין לא יודע
אם הייתי חושב שזהו זה וזה מה שנגזר עליי
לא הייתי פה בפורום
אני מנסה בכל יכולתי
(אם חיי היו תלויים בזה האם יכולתי להתאמץ יותר ?-חיובי)
אבל בו בזמן אני גם כנה אם עצמי
התמדה, כוח רצון , כוח סבל, כוחות נפש
אף פעם לא היו הצד החזק שלי