אני כל הזמן חושב על העניין הזה זה פשוט לא עוזב אותי.
ניחא שנפלתי לתאווה, ניחא שאני מנסה להתמודד שלא בהצלחה, ניחא. זה חלק מהתמודדות, נפילות.
אבל ההשקפה לעתיד נותנת לי תובנה שאני פשוט חסר סיכויים בקרב הזה...
הרי אני לא באמת עושה משהו עם עצמי חוץ מ-90 יום.
יותר מזה כלום. אני רק שבור הרוס ורצוץ.
האם זה ימשיך לי כך אחרי הנישואין? טוב אני יודע מה התשובה.
וזה עצמו מספיק כדי להכניס אותי למשבר גדול יותר.
מה אני אמור לעשות אם עצמי? איך אני אסדר לעצמי את המחשבות בראש?
איך אני אמור להתנהל בכאלה מצבים?
אוי, ריבון העולמים...

אוהב ומזדהה.
אני מכיר רק פיתרון אחד - תטפל בעצמך, את השאר תשאיר לאלוקים.
לילה  טוב

היי תורת. אוהבים אותך.
אצלי מגיל 19 עד אחרי החתונה הייתי נקי גלאט חלק למהדרין. הצרות התחילו כשנה אחרי החתונה.
לגבי ה90 יום. הרי זה מטרה לא אמצעי. לכאורה.
מאחל לך גמר חתימה טובה. ושבזאת השנה...  ושה' יקבל את תפילותיך.
אוהב
הושיעה

גם אני (לפעמים) זורמים לי מחשבות מסויימות. למה אנשים מסויימים שאני מכיר לא הצליחו לעלות על הדרך עד לאחר מתן הגט? ברגע שהם התגרשו - הם עלו על הדרך. עד כמה שזה נשמע מפחיד אני מכיר לפחות 3 חברה שכאלו ואני שואל א"ע? למה?

ואני מכיר חברים שבלי גט הצליחו לעלות על דרך, ולמרבה הפליאה אני מכיר גם רווק אחד או שניים שעלו על דרך, בלי קשר לאישה העתידה לבוא בב"א.

לא נראה לי שהמחשבה על העתיד עוזרת לי במצב הנוכחי. אז במקום זה הדרך של 'נתן במתנה' כאן נראית יותר שפויה: את ההשתדלות אני עושה, ואת הניהול והתוצאות אני משאיר לאלוקים.

לא אמרתי שזה לא קיים. יש ויש. מכל הסוגים. הנקודה שהעלתי היא שישנם גם כאלה. ויתכן שזה קשור לעומק ההתמכרות, עומק ההכחשה, חוסר יכולת להגיע לחוסר-אונים מוחלט, קרקעית רכה מדי שרק גט יכול להוות את ה"בום" אצלם. או איזה שהיא סיבה אחרת שאין לי מושג עליה. אבל זה קיים.

ממליץ לך לשאול את הרווקים שמחלימים. מאמין שתוכל להיעזר בהם רבות אם תרצה.

נתן במתנה, אתה בהחלט צודק.
אבל זה בהחלט לא קל כמו שזה נראה, פשוט להשתדל - והשאר אלוקים...
איך אני צריך להוריד את המחשבות האלו לפחות לעת עתה?...
למעשה, זה פשוט חלק נרחב בייאוש!
לילה טוב ונקי.

ב״ה

אני מזדהה עם כל מילה שכתבת ועם התשובה של נתן במתנה

רק אוסיף מהראיה שלי
ובעיקר גם שאצלי זה מאוד פרקטי אני בן 22 וזה קטע שמאד מטריד את מנוחתי.
אבל ראה איזה פלא שמאז שהבנתי שאני לא יכול לבד והתחלתי לעבוד את התכנית התחברתי לאלוקים.
וזה לא שאני סומך עליו במאה אחוז זה לא פשוט, אבל למדתי לשחרר לו קצת, והאמת שהוא מסתדר יופי.
ובעיקר כשמדברים על חתונה שזה בכלל אני חושב משהו שמיימי, וצריך המון סייעתא דשמיא כדי שאיזה שידוך באמת יצליח, ושתהיה חתונה, ושיחיו בשלום, ושיהיו ילדים ושהם יהיו בריאים... שום דבר לא מובן מאליו. 
מה שעובד בשבילי זה להזכיר כל הזמן לעצמי בעזרת הספונסר והחברים היקרים פה שאבדתי את השליטה על חיי ולשחרר לאלוקים והוא כבר יסתדר

מקווה שהועלתי
אוהב
אבטליון 

אשמח שחברים ישתפו מניסיונם כוחם ותקוותם.

אני יכול לשתף שיש לי פחד אדיר להתחתן ולא להיות בהחלמה...