החלטתי לכתוב מה עבר עלי היום ולשתף את כולם(במקום לכתוב את זה בפוסט העצמי שלי במסע ל90)
הייתי ברחוב.. אני עובר לכתוב בגוף ראשון.
יוווו אחי תסתכל יש שם משהי, נו תפנה מבט לא יקרה כלום, רק תבדוק אם היא יפה או לא ואז תסובב חזרה את המבט, תאמין לי לא יקרה כלום..
די אמרתי, אבא תעזור לי, הוא מושך אותי, יותר מידי קשה להתמודד עם תחבולותיו, תן לי תחבולות גם, מאיפה הוא יודע כל כך טוב לשכנע אותי?!
נו יאללה למה אתה עוד לא מסובב את הראש? רק תציץ תאמין לי קצת, נו נכון שאתה רוצה... תראה יש שם בלונדינית, יוווווווווו תראה מכנסיים קצרות רגע תסתכל אולי היא תציץ גם עליך ותוכל לקרוץ לה... יוווווווו יש שם עוד משהי היא אפילו דתיה תראה יש לה שמלה, כן קצת קצרה אבל תסתכל היא מה זה שווה..
די אבא!!!!!!!!!!!! תפילת השלווה, תפילת הברכה לאישה, תודה אבא, תודה לך שנתת לי כוח, נכון קצת הצצתי, אבל ב"ה לא הרגשתי שנפלתי. זה היה קרוב.

באופנים כאלה זה בכלל לא נגוע בתאווה.
זה פשוט כוח כמעט בלתי נמנע שרק דוחף לך את הראש, רק תסתכל לכיוון... אפילו על תסתכל על האישה! כאילו שאם לא תסתכל משהו נורא יקרה...
מעניין.

פעם א' הצלחתי באמת לסובב את הראש ולא להסתכל עד... השניה האחרונה! ובאותה שניה אחרונה פתאום שמתי לב שבכלל מדובר בילד תמים... כל הדמויות שתיארת לקוח מהדמיונות. מהראש החולה שלי.

אבל עדיין עדיף לא להסתכל על ילד מאשר כן להסתכל על אשה.

ואולי לא? אולי עדיף לראות שאין על מה לחלום?

אגב אני קראתי איפשהו איזה ממה נפשך מעניין, למרות שלדידנו הוא די קשה.
בשעה שאתה מהלך ברחובות שהאנשים שם הם טועי דרך, ואתה עומד בשפת המדרכה, מחכה שהרמזור יתחלף. אתה שם לב שמישהו נעמד לידך, יש עליך סקרנות להסתכל. אז רגע - אם זה אישה, הרי אסור להסתכל, ואם זה גבר - את מי הוא מעניין? אז למה למעשה בכלל להסתכל? ואפילו אם זה גבר - יש איסור להתסכל על רשע...
ומחילה, לא שאנחנו צדיקים [אני לא מדבר על תאווה].
אבל כבר כולנו יודעים איך המלאכים הלבנים שלנו נראים, ואיך השחורים נראים...
השחורים פצועים חבולים מוכים שפופים שפלים וחסרי חיים. למה? כיוון שלכל עבירה שאנו עושים נלווים תקיפות מצפון חמורות, איך התפתיתי, איך יכולתי כך לעשות לבורא שנותן לי חיות, וכל שניה נוספת על אדמתו היא זכות בלתי מובנת.
הלבנים מחוזקים מחוסנים זקופים ומלאי חיות. למה? כי לכל מצווה שאנו עושים, לכל מכשול שהצלחנו לעבור בהצלחה מתלווה תחושת סיפוק אמיתית. תחושה פנימית של טוב גדול על ששימחנו את ה' יתברך.
לילה טוב ונקי.

אני מאמין שאתה אכן הוגה בתרת השם יומם ולילה ושם אתה לומד על כל המלאכים. גם אני הייתי עושה את זה. ואז, במסע מטורף, הייתי מתחבא מכל השחורים מלאי-עיניים בפורנו המרגיע.

הפסקתי לבדוק איזה צבע מלאך נברא מכל מעשה שלי. במקום זה התחלתי לעשות השתדלות לרפואה שלימה בצירוף תפילה-תחינה שיהא עסק זה כו'.

נכון, זה לא דבר שצריך לחשוב ולבדוק בדיוק איזה צבע המאלך, רק אמרתי הסבר הגיוני למה אנחנו לא צריכים לקרוא לעצמנו 'רשעים' אחר כל מעשה שאנחנו עושים.
השורה הראשונה שלך היא קצת לא מובנת.
בכל אופן, מסכים בהחלא עם הדברים שאתה כותב.

תודה על השיתוף במה שעובר בראש, הייתי צריך את התזכורת הזו.
הרשה לי לשתף אותך בראש שלי:
יוווו אחי תסתכל יש שם משהי, נו תפנה מבט לא יקרה כלום, רק תבדוק אם היא יפה או לא ואז תסובב חזרה את המבט, תאמין לי לא יקרה כלום..
די אמרתי, אבא תעזור לי, הוא מושך אותי, יותר מידי קשה להתמודד עם תחבולותיו, תן לי תחבולות גם, מאיפה הוא יודע כל כך טוב לשכנע אותי?!
רגע, רגע, תפסתי את עצמי. מי זה ה'הוא' הזה, חייכתי לעצמי במבוכה, מזכיר לעצמי שאני בתוכנית 12 הצעדים, ולא בעבודה על טהרת העיניים. תפילת השלווה.
חזרתי ופניתי לאבא: אבא, זה מביך אותי להודות בזה. אני רוצה להסתכל עליה. כן, אני יודע שזה עקום, אבל אני מקבל מזה משהו. מן תחושת ערך, ריגוש, עוררות? לא יודע בדיוק , משהו שמשולב מכולם. שמעתי שפסיכולוגים קוראים לזה 'פנטסיה', אז שיהיה- אני מקבל מזה 'פנטסיה'. אבא, אתה יודע שבלעדיך- אני פשוט אסובב את הראש. זה מאוד פשוט - זה מה שאני רוצה. בבקשה ממך, אבא, קח ממני את זה, אני לא מרגיש את זה כרגע אבל אני יודע שזה רע לי, בבקשה.
לפעמים, אם אני זוכר, אני מוסיף גם את הברכה לאותה האישה. לי זה אכן עוזר.

בתקווה שהשינוי הקטן מובן.
נתן במתנה

תודה לכם.
אני מאוד מתחבר למה שכתבתם.

עד לא מזמן הייתי ממש מתמגנט לכל אחת ברחוב, מבט ראשון, שני , שלישי ואפילו עשירי.
הייתי ממש מפנטז עליה בעודי מהופנט.
זה היה גורם לי לריגוש עלאי מאין כמוהו. - ממש כמו זרם חשמלי שזורם בעורקי.
זה מילא אותי, ממש שאבתי את כל מה שהיה לה לתוכי.
כך הרגשתי, אך זו הייתה הרגשה חולפת, כי אחרי שהיא לפתע נעלמה לי, החלל שבתוכי נפער בחור עוד יותר גדול ממקודם.

עם הגיעי למקום הנפלא הזה ותחילת עבודתי בתוכנית 12 הצעדים, המבטים הלכו והתמעטו.
לאט לאט פחות ופחות הסתכלתי, עד שהיום אחרי המבט הראשון, אני מזכיר לעצמי שלא רק שלא יעזור לי לשאוב ממנה את כל כולה, אלא זה אף יזיק לי.
אני מוסר זאת לכוח הגדול ממני ובמקום לקחת ממנה אני נותן לה ע"י כך שאני מתפלל בעבורה שיהיה לה את כל מה שאני מאחל לעצמי.
לא תמיד זה מיידי, לפעמים אני צריך לחזור על זה מספר פעמים עד שאני משתחרר מזה.
אבל זה קורה - השחרור מגיע.

אתמול נשארתי עד מאוחר בעבודה.
לפני שיצאתי מהעבודה, לפתע עברה מחשבה במוחי:
מה מחכה לי בתחנת אוטובוס - נזכרתי בכל מושאות התאווה שעומדות בתחנה.
אותו זרם חשמלי זרם שוב בעורקי.

זה אני,זה בתוכי, זה חלק ממני.
עלי לבצע שוב ושוב את הפעולות כדי להישאר לא רק נקי אלא אף מפוכח.

בהחלמה.

אין הרבה זמן להגיב, ב"ה אחרי יו"כ.
נתן במתנה ושמואל תודה על ההזדהות ועל הכתיבה שלכם היא עזרה לי להבין נתבך נוסף בתוכנית.. אולי לא מספיק ערבתי אותו שם...
תורת ה' ומתנת נקיון, אני חושב שלא כל כך הבנתם אותי אבל אנסה להסביר בפעם הבאה. ממש תודה.
גמח"ט לכולנו.