החלטתי לשתף את הדברים פה, ולא בפוסט של 90 יום, כי אני גם ככה לא כותב שם תגובות גדולות יותר משניים שלושה שורות.

---

מיום ראשון השבוע, היום הראשון של בין הזמנים, אני יושב על המחשב עושה כל מיני דברים [בס"ד שבס"ד רובם לא קשורים לתאווה], ונהנה כמה שרק אפשר. התמכרות נוספת שעלי להתמודד איתה. ברוך ה' שהתפילות מעוררות אותי ומוליכות אותי ללמוד איזה שעה שעתיים, ולהתפלל.
גם ביום שני אני עושה אותו דבר, שומע את אחיי מדברים עם הבוסים שלהם או מה שזה לא יהיה בנוגע לארבעת המינים וקישוטים לסוכה וענף עץ אבות, כמה ואיפה ומה למכור. הם ישבו שם עם החבר'ה שלהם, יהנו, ימכרו, אולי קצת קשה וירוויחו כסף. הם יהיו שמחים אחרי החג הזה.
ואני? עצלן, דוב גריזלי מכורבל שממשיך לשבת על המחשב ולכלות את הזמן שלו לשווא.
ביום השלישי כבר נמאס לי מהמחשב, כמו שקורה כל בין הזמנים, אבל אין לי עבודה, ואני אדם שיש לו ים פיתויים מהצדדים, ככה שבשעות שיעמום בהחלט לא בא בחשבון לשבת ללמוד. הא, צדיק שכמותי. מחליט לשחק משחקי מחשב, אולי זה יושיע אותי. משחק, מגלה שמשחקי מחשב זה היינו הך עם התאווה. קורה מה שקורה. ואני חוזר לחיי שגרה רגילים, היינו מחשב. ואז אני שוב נכנס למשחקי מחשב [כן, נראה שגם פה יש תאווה], ושוב חוזר הניגון.
הולך לעזור קצת לאחים שלי, בלי כסף. אולי גם אני אהנה קצת מהרחוב [ואל תדאגו לי, אני מכיר אותו אפילו יותר מידי, עד לפני שנתיים הוא היה הבית האישי שלי, כלומר עניני המכירות. היום? גורנישעט]. הולך, עוזר לו. מתייבש אחרי כמה דקות, ומבין שאולי זה לא התחום שלי.
חוזר לבית, שומע את אחים שלי, ההורים שלי, הסבתא האורחים מצחקקים להם בהנאה. מדברים, מפטפטים, מכינים ואופים.
אז אולי אפייה זה התחום שלי? לא, זה לא. מזמן עברתי את גיל 6 שאני רודף אחרי הקצף של המיקסר של אמא, ומעסיק את עצמי שעות ע"ג שעות באיזה צורה להכניס את הבצק לתנור.
אבל בכל זאת אני הולך, שואל את סבתא, את נהנית להכין לבשל ולאפות? חיוך ענק נמרח על פניה, מקווה שהיא לא תתחיל את סיפור חייה. מזל שלא. רק אומרת לי שהיא מאד אוהבת את זה, היא נהנית מאד. זה אפילו החיים שלה.
אני הולך חזרה לחדר, רוצה אבל לא יכול לבכות.
אז למה ההורים שלי, שהכניסו לבית את האינטרנט כ"כ שמחים? למה אחים שלי כ"כ שמחים. למה הם נהנים מחיים כמו שצריך, ואני יושב וכל יום שעובר גורם לי לטבוע עוד ועוד ביגון של עצמי?
אז במה אני שונה מהם? למה דווקא אני יכול להיות טכנאי אינטרנט מומחה, בעוד הם בקושי יודעים איך לוחצים על המקשים של המקלדת?
למה?
*
אני יושב וחושב לעצמי, למה?
אבל אני יודע למה. ככה.
ההתמודדות הזאת נכפתה עלי בע"כ כי אני אדם לא פראייר. ואם היא נכפתה עלי אני אפעל כדי לחסל אותה.
נכון, האצבעות שלי עכשיו מתקתקות את המילים האלה רבע מהלב ועוד שלוש רבעים מאיפה שהוא. זה לא אמיתי. עדיין כואב לי למה דווקא אני נבחרתי לשמש כקרבן של התאווה. למה כל הזרמים מועברים דרכי.
נקודה למחשבה...
לילה טוב ונקי לכולנו!

...

כתוב בחז"ל שכל אדם בא לעולם הזה לתקן משהו בו, ויש דרך לדעת מה הדבר הזה.
במצוות עשה את המצווה שהוא הכי מתחבר אליה,  ובמצוות לא תעשה את המצווה שהכי קשה לו להתגבר עליה,
אני חושב שלאחר שיודעים את הדבר הזה יותר קל להתמודד, משום שעכשיו לא יכולה לבא לך המחשבה - אני הרי עושה את כל שאר הדברים פחות או יותר -מתפלל לומד גומל חסדים וכו' אז יש רק עבירה אחת שאני לא מצלי,ח לא כל כך נורא, אני אלמד אחרי זה, אתפלל יותר טוב ארגיש רע עם עצמי (מחשבה לא כל כך מודעת שיש כאלו שחושבים שהיא איזה משהו טוב (לא נראה לי שזה מגיע מחרטה)).
משום שלא יעזור לך - ללמוד יותר טוב בשביל לתקן את הדבר שבשבילו באת לעולם .
ועל שאלתך למה דווקא אתה נבחרת לתקן את זה - מה אתה רוצה שהתיקון שלך יהיה לא לעבוד ע"ז?
זה לא חכמה אתה רוצה לקבל שכר או לא - תחשוב - אם לא יהיה לך לעבוד על התאווה הזו על מה תעבוד? על מה תקבל שכר? מה תקריב מעצמך בשביל הקדוש ברוך הוא?.                          בהצלחה.

אתה חושב שדברים מעין אלה אפשר לתקן?
הרי המטרה פה היא לא לתקן, זה פשוט בלתי אפשרי...
המטרה היא להתמודד ולהתגבר, עד שנגיע למצב שזה הרבה פחות יעסיק אותנו בכל הצורות והדרכים וההתמודדיות שקיימים בתאווה...

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה א':"אי זו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה - מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד , הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתיחד עמה, והוא עומד באהבתו בה, ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה"
אתה חושב שהגעה לרמה כזאת - שנמצאים באותו מצב של החטא ומצליחים לא לחטוא - לא נקראת תיקון עצמי?

נכון, אבל תיקון זה אומר לסגור את כל הקצוות,
בתאווה אנו לא סוגרים את כל הקצוות, אנחנו סה"כ, אפשר לומר מקפלים אותם, אבל הם יכולים לקפוץ בכל רגע!...
ומדברי הרמב"ם נראה שזה בהחלט התמודדות, אחר שעברת את כל השלבים פתאום אתה מוכן לוותר על האישה.. עד עכשיו היה לך קשה!
ורק אח"כ התמודדת באמת...

אני לא מבין מה אתה רוצה
אתה אומר שזה לא תיקון?!
למה אתה קורא תיקון?
אם אתה קורא תיקון לבטל את התאווה אתה צודק אי אפשר. אבל אני לא קורא לזה תיקון - זה אולי נקרא להרוס.
תיקון פירושו שאתה מסתכל על המידות שלך על היצרים שלך ומתאים אותם לדרישות התורה וזה דורש עבודה ברגע שהתאמת את מידותיך ויצרך לכללי התורה תיקנת את עצמך.  אני ברור?

אם אתה נותן לתיקון הגדרה שעכשיו אני יכול להשתלט על המעשים שלי, אז תאווה בהחלט לא בגדר תיקון...
אבל תודה רבה לך על דבריך המחכימים, אני לא חושב שיש צורך להתווכח כי הבנתי את המסר שאתה רוצה להעביר וזה מספיק.
חג שמח.

חג שמח גם לך.