שוב פעם לקום, שוב פעם ליפול, ושוב, ושוב, ושוב...
האם אי פעם זה יסתיים?

זה התחיל יופי, כמו המון התחלות. ההבנה הזאת שאי אפשר להמשיך ככה, שהדרך הזאת תוביל לאבדון.
הגילוי הזה ש20 ומשהו שנה המנוע הסתובב על ריק, שהאנרגיות הופנו לכיוונים הלא נכונים. 20 ומשהו שנה של אשמה, של יאוש, של נסיונות שוב ושוב, ואז התסכול והדעיכה. ושוב כהות החושים, והמסע המחודש אל שבילי הגהנום. ושוב המצפון, והכאב והחידלון. ושוב הנסיון להפסיק. ולהפסיק. ולמלוך. וליפול. וליפול. וליפול....

וההתחלה היתה יופי. ההבנה המושלמת שזה מעכשיו לא ימשך כך. שמעכשיו סוגרים את הדלת על העבר ופוסעים אל עבר עתיד מתוק ומבטיח.
זה החזיק מעמד 106 יום. 106 ימים של כניעה, של שיחות יומיומיות לחברים של התחברות מחודשת לחיים. היו כמובן עוד המון חויות מתוקות מהצד, מהן פגומות ומהן שלמות. היה את הצומי שפתאום התחיל להגיע, והכשרון שפתאום החל לנבוע. היתה את התחושה של להיות שווה, מצליח. זה בהחלט היה מתוק. בהמשך זה גם היה אמור להכנס למסלול הנכון.
אבל הכל נשבר ברגע אחד. ברגע שבו היה צריך לבוא הויתור. ברגע שבו היה צורך להתנהג כחסר אונים. שם זה נשבר. על מזבח הזחיחות.

ושוב הלכה לה השמחה, וחזר השקט, הריכוז. הריכוז העצמי, כי הריכוז המוחי הלך. שוב חזרו האובססיות, היאוש, החידלון והדיכאון.
ומשם זה המשיך ברוטינה קבועה, גלגל מוות שסובב וטוחן. שבועיים כיף כיף שבועיים פסק זמן. בהמשך השריר הלך והתחזק, השבועיים כיף כיף התארכו, ותקופות פסק הזמן קצרו, זה הוסיף להכחשה שהנה, הנה הדרך, זהו המסלול הנכון.

אבל הייתה בעיה אחת, הויתור. לרקוד על שני החתונות. לחיות תחת שיעבוד של שתי אלוהים.

ואיפשהו זה התייבש.
השימושים הלכו וגדלו, האובססיות התעצמו. מבחוץ הכל היה נראה שליו. זה היה נראה כאילו יש התקדמות, והיתה התקדמות. אבל עדיין הגלגל סבב על ריק. כשלא נותנים לרוח אלוקים להכנס באופן מוחלט, הוא פשוט לא נכנס. "חצי עבודה לא תיתן חצי תוצאה, היא לא תיתן שום דבר".
ומנפילה לנפילה הסיכונים גברו, יחסי אנוש הלכו ונעכרו, הקשר עם ההוי החיצוני, עם ההוי הרוחני. חיים הלכו ונסדקו.

יש עניין אחד ברור. מי שחסר אונים צריך להתנהג כחסר אונים. לא אני אמרתי. אמר את זה מי שנשאר נקי. אני לא התנהגתי כחסר אונים. רציתי להנות משני העולמות. אבל אין כזה דבר. לבסוף יצאתי קרח מכאן ומכאן. בשביל להתנהג כחסר אונים צריך לדעת לוותר, להבין שאת זה אני לא מסוגל לעשות, עם זה אני לא מסוגל לחיות, כל אחד והטריגרים שלו.
אני לא יכול לחיות עם אינטרנט, זה או האינטרנט או אני. לקחתי באינטרנט כל כלי טוב והפכתי אותו לכלי משחית. כלי הרס והרג. יצרתי חרבות בשביל לנעוץ אותן בליבי. ברור שגם אם אני יסגור את האינטרנט הרמטית וילך לגור במדבר שממה, אם אני לא יעשה את הפעולות הנכונות אני ילך וישמש את עצמי לדעת או שמא שלא לדעת. אבל, וזה האבל הגדול שאני צריך להבין היטב היטב, אני חייב להרגיש את החוסר אונים בעצמות שלי. ואם החוסר אונים שלי הוא לספר לאשתי מה אני עושה כשהיא הולכת לישון, זה מה שאני יעשה. אם החוסר אונים שלי יתגלה על ידי שאני יפוצץ את המחשב מול עיניה הנדהמות של אשתי, זה יקרה. לא כי יש לי משהו נגד מחשב, ולא כי אני חושב שמחשב זה מה שהפיל אותי. אלא מפני שבלא להתנהג כחסר אונים באופן מוחלט, אני לעולם לא יוכל לוותר על התאווה.

אני מתחנן לאלוקים שיתן לי את הנכונות לעשות את הפעולות הנכונות. נכונות לשתף את אשתי במה שעובר עלי, בשביל שהפעולות שאני יעשה לא יפעלו כנגדי, שיתן לי את הנכונות להיות כנה עם הספונסר בצורה מוחלטת. ונכונות לוותר על התאווה בהרבה ויתורים קטנים, עכשיו.

עצוב, אוהב וכואב.

הזדהות מוחלטת.

נפעמתי כ"כ מצמד המילים 'מזבח הזחיחות', אני כבר המון זמן תר אחר מילים שיבטאו את ענני הרגשות שחולפים מעל לראשי לאחר שעת נקיות.

מאחל לך המון בהצלחה חבר יקר, אלוקים בעזרך.

זכיתי להכיר אותך.

אני באותו מקום.
אוהב

אם אתה צריך עזרה לנפץ את המחשב אשמח מאוד לעזור..
חוסר אונים זו מציאות שיש להפנים חזק, זה קשה אבל אפשרי.
הרבה הצלחה, אוהב ומחבק אח.

תודה רבה ידידי האהוב חסרוינים,
התחברתי

מדהים! יש לי דמעות בעיניים!
איזה כתיבה נוגעת ומרגשת.
נשאר רק להתפלל כי אלוקים יקח אותך תחת ידיו האמונות וישמור אותך קרוב אליו.
אוהבים אותך
ומרגישים את חסרונך ..... :'(

ידידי, תודה על פוסט נוגה ונוגע. פשוט עצוב. דברנו, אין לי דרך אחרת לתאר המסלול שלך - כנראה שקיבלת מה שרצית, אתה 'נהנה' משני העולמות...

תבורך בכניעה טבא.

'נהנה'

אחד יקירי, נכון שהווצאפ מת, אבל יש לי סמס..
המקום ימלא חסרוינימו...
אוהב.

תודה לך חבר יקר.
עבורי השיתוף היה בהחלט מסר 
אמליץ לעצמי ללמוד מהנסיון שלך... ולוותר... ושוב פעם- לוותר...
תודה רבה
אוהב
הושיעה

נכון. כפי שכתבתי, עצוב. זכור בשורה התחתונה, אחרי הכל, יש רק שאלה אחת = מה אתה באמת רוצה?

לפחות היום אני רוצה רק את אלוקים...
מתפלל מאוד שיהיה לי נכונות לעשות את הפעולות שאני אמור לעשות היום (פעולות של התנהגות כחסר אונים).

תנסה אולי לקרוא שוב את ההתחלה של 12&12.. מי יודע אולי תובנות חדשות יבואו לך ויתנו לך תנופה..
רק הצעה אינך חייב לקבל אותה..
בהצלחה, מחכה לשמוע בשורות טובות!
אח.

יעקב היקר
אם תחשוב על זה באמת
קרח מפה ומפה אף פעם לא יצאת 
תתעודד ויאלה לספור

יצאתי או לא יצאתי זה לא העניין,
העניין שצריך להחליט מה רוצים תאווה או אלוקים. כי לחיות בשלטון של שני אלוהים זה לא מציאותי. וזה מתיש.
ועל זאת תפילתי.
תודה על הכוחות שאתה מפיח יקירי.

"עד מתי תפסחו על שני הסעיפים.. אם לבעל..? לכו.."