אני אוחז ביום ה 16 לספירה שלי...
וכבר כמה פעמים קרה לי שנורא היה בא לי לאונן... לפעמים בגלל משהו שראיתי ברחוב... לפעמים כי הרגשתי רע ורציתי לברוח למקום הזה שוב...
אני רוצה לשמוע ממכם מה עוזר לכם בכאלה מצבים? מה גורם לכם בסופו של דבר להתגבר ולא ליפול?
זה מאוד יעזור לי.... אז בבקשה שתפו אותי...
לילה טוב

שלום
קוראים לזה ה"קריז"
תופעה מוכרת שברה והולכת בגלים,
הבשורה היא שהמרווח בין הגלים הולך וגדל ככל שמתמידים בהחלמה,
ועצמתם פוחתת והולכת גם כן.
הניסיון מורה שהכי טוב פשוט לשתף ולדבר על זה, זה משחרר.
בברכה
מוטי

היי חבר יקר,

הנסיון האישי שלי מורה, שיש 3 דברים שעוזרים לי במצב כזה. וצריך את שלושתם יחד.

1. להודות בחוסר אונים - ולהתנהג כמו אחד שאין לו כוח. במילים אחרות לא להיות גבר ולהישאר על המחשב כשאני יודע שהנפילות האחרונות קרו מהמחשב.
2. לשתף חבר במצב שלי. במה אני מרגיש. - לא רק לכתוב שקשה לי אלא ממש לפרט את הרגשות שעוברות עלי. התחושות. הסיבות הרגשיות.
3. להתפלל לאלוקים שיקח ממני את התאווה. כי אני לבד ממש לא יכול. אבל הוא הרי הכל יכול.

ולכשתעיין, תמצא שאלו הם צעדים אחד שתיים ושלוש. אשמח להרחיב על כל אחד מהצעדים שהצעתי לך אם היישום לא היה ברור כל צורכו.
אשריך שהגעת ליום ה16. ואל תאמין לראש שמספר שאחרי הנפילה תרגיש "גן עדן"... כי אם תחזור ל0 אז הרי בעוד 16 יום תרגיש שוב אותו דבר.
לא עדיף לפרוץ כבר עכשיו את מעגל הקסמים? אז נכון. אי אפשר להילחם, זה כבד עלינו. אבל בעזרתו של אלוקים ולא בכוחינו ולא בשרירנו, יש תקווה!

היה מי שאסף נשקים לשעות הקשות. נתפלל שיהיה לנו את הרצון וכוח הרצון להשתמש בידע שלנו. כי הרי ידע אינו מהווה כוח עבורינו.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=4063.0

אוהב
הושיעה

אני בד"כ לא עובר את המצבים האלו, וזה למה אני לוקח את עצמי צעד אחד קדימה.
לקח לי 3 חודשים להבין שאני אדם ישנון, אבל תודה לה' שלפחות אחרי 3 חודשים סוף סוף התבונה נידבה עצה ולא עוד שנה שנתיים.
לילה טוב, והחלמה נעימה ()