אז אין לי מושג איך עושים את זה. מסתבר.
אני יכול לשתף, להכין נאומים חוצבים, לסדר, למלמל, אבל בשום פנים לא באמת לשתף מתוך המקום חסר העטיפות והמגננות

זה לא רק זה, אני לא יודע מה לשתף
מה צריך לשתף
איפה הגבול שלי נגמר
איפה אניצריך לשתף
ואיפה אני צריך להבין שזה בידיים שלי וזה טפשי לשתף ושזה לא נכון לשתף

אני מפחד לשתף בהכל, לשתף יותר מדי, שכבר לא יהיה אני,
אני מרגיש שזה מעטרטל אותי, זה מוחק אותי,
שזה המקום שהכי מביא אותי לשימוש

הלפ
תודה

אולי יעזור

תודה על השאלה ועל ההפנייה אני נמצא שם בדיוק, ביום זה... שם אני מרגיש שאני נמצא!
אין לכם מושג כמה אני שמח על השרשור הקצר.
אוהב ומחבק אח.

מזדהה עם הקושי, יש לי עדיין ניסיון מועט בפיתרון.
לכן אשתף במה שקיבלתי מחברים אחרים ועבד אצלי באופן חלקי.
א.לא להכין מה לשתף, אלא לתת לאלוהים לשים את המילים הנכונות בפה.
ב.לחשוף בתחילת הדברים את הקושי בשיתוף
ג. התחלת עם זה מצויין, השאלה הזו בעצמה נשמעת כמו שיתוף מעמיק

אם אני משתף את מה שאני לא רוצה לשתף - זה בדרך כלל אומר שאני בכיוון הנכון.

אתמול הייתי לראשונה בקבוצה זוגית.

לפני השיתוף: יו, איזה פחד, היא יושבת לידי ומקשיבה לכל מה שאני אומר!
אחרי השיתוף: אה, איזה שחרור, שיתפתי לידה והיא הקשיבה לכל מה שיש לי להגיד.

לאחר מכן אמרתי לה שבד"כ כשאני מתכנן מה להגיד יוצאים לי מילים אחרים מהפה.... אז הפסקתי לתכנן. כפי שמוישלה כתב.

תודה לכם. אוסף את זה

אני לגמרי מנוהל משיתופים. אני רוצה לרגש את הקהל, לחזק את השומעים, להפיץ את לקחי ונסיוני... להציל את העולם.
מזכיר לעצמי "אגו"!!!! יא פגום.
טוב, אשתף בענווה. בשברון לב. כמו שהציעו. בלי להכין. בדיוק את מה שאינני רוצה לשתף... ואז כולם יראו ויבינו שיתוף אמיתי מהו! ויבינו שזכיתי למתנת השיתוף... מוכשר שכמותי.
אפילו בלי להכין יצא לי כזה שיתוף כנה ומגניב. ואיזה אומץ יש לי!! להוציא בדיוק את מה שלא רציתי להוציא! אני ממש על המסלול. שיא הפעולות ההפוכות (לחלק מהשיטות).
מזכיר לעצמי "אגו"!!!! יא פגום.
ואז קולט שאין לי בעצם פיתרון. כי כל פיתרון שאמצא, יחזיר אותי למעגל הקסמים של הגאווה. ואני מתפלל ומבקש מכוח עליון שיקח ממני את הגאווה ויתן לי ענווה.
קולט פתאום, שרק עכשיו אני קולט את החוסר אונים של הצעד הראשון. האם יש מישהו בתוכנית שמתקרב לעומק ההבנה שלי במהות הצעד הראשון?? קשה לי להאמין.
מזכיר לעצמי "אגו"!!!! יא פגום.
נכנע. מקבל את המציאות. אני כזה וזה בסדר. כך אלוקים ברא אותי. התפקיד שלי זה להתחנן אליו, הוא ורק הוא יכול לעזור לי.
אני קורא פוסט על הקושי של השיתופים הכנים והנכונים.. אני נזכר בקשיים שלי. מעלה אותם על הכתב בתגובה כנה, מרגשת, אומנותית, מקורית, ו...
נזכר, "אגו"!!!!! יא פגום.

תרגיע. האגו שלי יותר גדול

הזדהיתי כ"כ.

נכנסנו לסיפור על אגו אז
אני יספר קצת על עצמי
כבר יותר משנתיים מטפל שלי אומר לי (לא קשור לתאווה)
שהבעיה שלי זה אגו,
ואני לא הבנתי מה זה "אגו"
אני עם אגו הרגשתי שזה לא קשור אלי,
כשהתחלתי את התוכנית אני מתחיל להבין שאם כל הבעיות שלי זה "אגו"
וזה מה שזורק אותי לתאווה

האמת שבאמת תהיתי למה אני בכלל כותב פה בפורום ?
פשוט לי שיש  לי גם גאוה וגם ענוה בכל הודעה שמתפרסמת...
כמה אחוזים מזה וכמה מזה ? אין לי מושג.
הכל מעורבב...
הלוואי שאדע להבחין בליבי ...
זכני ה' להיות איש אמת.
תמיד התפללתי על זה . בפרט אחרי שנפגשתי עם איש אמת אמיתי
אז ראיתי כמה לבושים של זיוף יש עלי.
יש משל מהבעש"ט על עליה במדרגות והתקדמות בעבודת ה'.
הוא ממשיל זאת ליין ושמרים וכל פעם - אבל - כל פעם אחרי שמחליפים ומרוקנים את היין,
יהיו עוד שמרים בכלי, או במסננת. היינו שאין לזה גבול וסוף.
איי , רבש"ע , קלף ממני את כל מה שהלבשתי על עצמי.
קלף את כל הדימויים של עצמי בעיני החברה,
את כל התפאורות והדעווינים שאני מייצר ללא הרף.
שתהא דעתי מעורבת עם הבריות ללא ציפיה לקבל מהם משהו.
ה"פידבק" תופס מקום חשוב היום.
"פרגן מה אכפת לך" - יש סטיקר כזה. מה זה אומר ?
נכון שחשוב לפרגן, אבל האם אני כל הזמן חי על זה ?
חי מתגובות חברתיות...
אמן והלוואי שאמעיט בזה.
תודה, נשמות.
                                       

חבר, כמו כל הביזנס הזה, מדובר בתהליך. אין שיתופַי היום כשיתופַי מלפני שנה או בעוד שנה, בטח ובטח שלא כשיתופַי בתחילת דרכי. לומדים לזהות את המניעים בזמן אמת. אני לא מכיר מכור שלא התבלבל בהתחלה בין רצון לשייכות, היזדהות לבין אובססיה לתשומת לב... בין ענווה מזוייפת לגאווה מוסתרת, למה? כי אנחנו מעורבבים. המחלה שלנו דפקה הכל עם הכל.

כמו שגוזל לומד לעוף לאט, הוא פורש כנף בגובה מסויים נופל נחבט ולומד, כך אני לומד לפרוש כנ"פ = מתחיל לדבר על הדברים בכנות, מה שלא ניתן לעשות ללא נכונות.. משתדל לשמור על פתיחות ביחס למה שמציעים לי. ובודק את עצמי אחר כך, לא מתוןך הלקאה עצמית, שואל את עצמי (בעזרת חבר) מה היה כאן..

כששאלתי את הספונסר שלי על מה לדבר, הוא אמר לי כך - קודם כל אסירותודה. בהמשך תספר מה רצית לעשות ולא הצלחת לא לעשות.. אחר כך את מה שרצית ואיך הצליח לך לא לעשות, ומה רצית לא לעשות וכן עשית...

שיתוף נעים...

אז אם כבר אגו אז אוסיף מילה למה שכבתי קודם.

כאמור, זה לי פעם ראשונה לקבוצה זוגית. לאחר הפגישה אשי אומרת לי "שתפת בדיוק הפוך ממני! אני אמרתי כמה אנחנו מדברים ואתה אמרת כמה אנחנו שפותקים!" (היא שיתפה לפני)

כמובן ששחזרנו שוב את השיתופים וראיתי מה היתה "הבעיה". ומיד התחלתי לחשוב על איך זה נשמע לחברים האחרים ואיך אתקן את ה"פשלה".

אגו!

תודה! זה משפט נהדר