בס"ד
שלום לכולם!
בקבוצה הטלפונית היו כאלה שהודו שהם- לא יכולים להגיד לא לאמא
האם זה סוג של מטפורה?
אם לא אז למה זה חשוב להגיד את זה?

לא הייתי בקבוצה ואני לא גר עם אמא שלי כבר 9 שנים אבל לפי הבנתי
אם אמא שלך מבקשת ממך שתלך למקום מסוכן בשבילך אז צריך לדעת להגיד לא לאמא.
לצאת לרחוב בימות הקיץ יכול להיות מסוכן...

לא הייתי בקבוצה ולכן אני לא בטוח שלזה התכוונו.

לא זוכר את זה מהקבוצה היום, לדעתי הכוונה לפגם אופי של ריצוי. אני חייב לרצות את כל העולם, לא יכול להגיד לא ומתמלא טינות שאני עושה מה שאני לא רוצה.
למשל, וזה מניסיון, אימא שלי רוצה לדבר אתי ואין לי טיפת כוח לשמוע והיא תמיד מאריכה ומסבירה דברים שמובנים מאליהם. אני מקשיב כי אני לא יכול לומר "לא" ומתעצבן עליה שהיא מפריעה לי באמצע החיים.
מטפלים בזה בצעד ארבע והלאה.
בהחלמה.

יוסי אהבתי את הפירוש שלך,
אני מדבר על הקבוצה של המתחילים מיום ראשון

לאו דווקא לאמא.

אני מרגיש שאני אפס. לא ראוי לחיות.
כדי לקבל תחושת ערך כלשהי, אני מנסה לרצות את כל העולם.
אני חייב לעשות מה שמבקשים ממני, חייב לעזור לכולם.
אחרת, מה אני שווה?
בשלב מסוים, אני מרגיש שמשתלטים לי על החיים.
אני לא מבין שהם סתם מבקשים בתמימות.
אבוד בתוך הצורך שלי לרצות, אני רואה בכל בקשת עזרה איום.
ואני חייב לבצע.
אבל אני מרגיש שאיבדתי את עצמי.
אני מתחיל להתנגד לבקשות. בלי סיבה.
רק כדי להרגיש שוב שליטה.
ואז אני מרגיש אשמה.
איך העזתי לסרב? הרי בזה תלויים חיי.
הרי אין לי ערך עצמי.
אני דוחה את עצמי.
מפחד שאחרים יידחו אותי גם כן.
הרי אני כבר לא מועיל עבורם.
אין להם צורך בי.
אחוז אימה אני ממהר לרצות.
ממלא שוב את בקשותיהם.
והטינות ממלאות את לבי..

ממעגל הקסמים הזה אני מכיר רק מוצא אחד.
אני משתמש.
משתמש את עצמי לדעת.

מעניין שזה מה שתפס אותך שם... שמִמֶלֶל של שעה שלפת דווקא את המשפט הקצר הזה. ולגופו של משפט, מסימני ההיכר של מכור היא חוסר יכולת העמידה אל מול סמכות ועוצמה, התחושה נוראה. רכיכה חסרת חוליות מרגישה טוב ממני אחרי עוד פעם שבלעתי את הרוק ולא אמרתי את מה שחשתי, וכמו שכתבו לך לפני גם אצלי זו לאו דווקא אימא, במקרה שלי זה היה אבא, העיקרון זהה.

אני עמוק בעשור הרביעי של חיי ואינני זוכר שאבא שלי אמר לי אי פעם שהוא אוהב אותי. בשבוע שעבר, שלחתי לו איזה פוסט שכתבתי, הוא שלח לי את הערותיו - זניחות לחלוטין לגוף המאמר - אבל חתם ב - - - אביך אוהבך - - - גם ברגעים אלו עודני מעלה גרה את המילים הללו. זה מה יש. הילד הקטן שבתוכי צמא לצביטה בלחי מאבא שלו.

הוא מעריך אותי, מאוד. אני יודע את זה מאנשים קרובים, אחים שמקנאים בצורה בה הוא מדבר איתם עלי,  וגם ממעגל רחוק יותר, חברים ששוחחו עימו והוא הביע במילים חמות ביותר את השמחה והנחת שיש לו כיום ממני. אתה מאמין לי שלא שמעתי ממנו מילה ישירה בענייני?

יש לך מושג מה זה עושה לילד?

אסירותודה, מכיר את ההרגשה... תודה על הניסוח במילים

אני תמיד הייתי בריחוק מאבא שלי, חשבתי שאני מאכזב אותו, לטענתו יש לי את היכולות שלו בתחומים מסוימים ואני עולה עליו בתחומים אחרים. הייתי אמור להיות ממשיך הדרך, להגיע יותר רחוק ממנו. ובחרתי דרך אחרת. לפני כמה שנים הוא נתן לי ספר שכתב, שמתי אותו במקום מרכזי בארון הספרים. אשתי שאלה למה אני מדגיש את הספר, למה אני גאה באבא שאני לא בטוח מה אני מרגיש כלפיו. לך תסביר לה שהספר במרכז הארון כדי שאזכר תמיד בהקדשה האישית שמופיע על הכריכה הפנימית בכתב יד.

אצלי הייתה אטימות חסמים עד מרד ואנטי לכיוון אבא שלי ששלט עלי ביד רמה וניהל לי את החיים והרגשות.
בחסד אלוקים, יש לי שיפור עצום במקום הזה. הטינות הומרו בחמלה.
עדיין לא קל לי, אבל אין כבר מוגלה בפצע. זה אומר שאני כבר לא קופץ מכאב מכל נגיעה קלה בפצע.
כל התכנית היתה שווה לי בשביל השורות הללו.
תודה לאלוקים.

אני לא יכול להגיד לא לעצמי... לא משנה כמה שעות (ימים? חודשים? שנים?) שרפתי וכמה נשרפתי מזה אני עדיין חוזר על אותם פעולות מבלי יכולת לעצור ולעשות חושבים. ולהגיד רק מילה אחת: "לא!" אבל בקול רם שישמע ברמה ואולי אז גם אני יצליח לשמוע אותה! :-[