שלום חברים.
זמן רב שאני קורא הרבה פוסטים ורואה הרבה חברים שנמצאים במקום מסוים ואינם מצליחים להתקדם, הייתי רוצה לנסות לגעת במקום זה.
מבקש מאבא לקחת ממני את הגאווה והרצון להיראות ה"מחלים" ו"היודע" כי איני אלא בורג קטן בתחילת כניסתו לחור.

עוג שלי הוא כבר גדול מאוד(בהשראתו של דוק', תודה וסליחה על הגנבה.. זה כדי לנסות להמחיש טוב יותר) הוא כבר אוכל שמונה שנים, ואינו מפסיק... לא נותן לי מנוחה.
איני מסוגל, תמיד אני מביט בו ולא מצליח להוריד את העיניים. כן נתנו לי מראה, אני נמצא בקבוצה שיש בה עוד עוגים גדולים וקטנים אבל משום מה, איני מצליח. אני לא מפסיק לספק אותו. הוא לא שבע אף פעם. וגם כשאני מנסה להסתכל למעלה, או במראה, אני רואה אותו לנגד עיניי, הוא פשוט קופץ לשם, הוא ממש נהיה גמיש, יש לו יכולות מדהימות, אני ממש מתפלא כיצד הוא הפך להיות אתלט כל כך טוב, האם זה אני שגרמתי לו לגדול ליכולות מדהימות כאלו?!

כולם בקבוצה אומרים לי(לא באמת כן..) העוג שלי גדול אבל הוא ממש כמו הכלב שלי, הוא מקשיב, והוא כבר לא כבד. כל פעם אני מתבאס מחדש, למה? כי שלי עדיין כבד ומעיק.
איני מסוגל להתנתק ממנו הוא פשוט, איך לקרוא לזה? מושך? נעים? כיף? אתם יכולים לבד לומר לי... הכול נכון.

כשהגעתי לקבוצה שאלו אותי "האם אתה רוצה להפסיק?" אמרתי להם "כן, בטח, נמאס לי".
למה נמאס? למה אתה רוצה להפסיק? כי כבד לך...?
ואז המשיכו ואמרו לי "זה לא מספיק, עובדה יש כאן הרבה אנשים שאמרו שהם רוצים להפסיק אבל הם לא מצליחים..."
שאלתי "אז איך מצליחים כן להפסיק?"
ענו לי "צריך באמת לרצות!"
ואיך באמת רוצים?

את האמת זו שאלה מעולה, זו הנקודה אותה רציתי להציף כרגע. יש לי הרגשה שלפעמים לא באמת רוצים להפסיק. (אני זוכר את זה, גם אני הייתי שם, ולא ממזמן)
איני מתיימר לומר שזה בעיה של רבים. אני מדבר על עצמי ומי שחושב שהוא מזדהה מוזמן להמשיך לקרוא.

רבים כותבים על רצון להיות נקיים, אחת ולתמיד. (כמובן שאנו דוגלים ב- רק להיום, אך אני מדבר על הפן הכללי) על זה שהם מוסרים את הכול לה' וכו' וכו'
ואז אחרי.... נופלים.
למה אני שואל?
תרשו לי לענות לדעתי- כי הם לא מספיק רוצים, הם לא מספיק מוכנים למסור את יהבם אל ה', הם לא מספיק רוצים להיכנס אל התוכנית פנימה.
אין רצון, נקודה.
אומרים שיש הרבה רצון אבל תכל'ס במבחן התוצאה(לא שאנו מחפשים את התוצאה כמובן שהיהדות דוגלת בדרך אך בשביל המשל..) נופלים.

אני רוצה להאיר את הנקודה הזאת כיצד אנוכי מרגיש שיצאתי לדרך חדשה, וחדשה באמת.
דבר ראשון כי רציתי. אבל באמת רציתי.
איך זה בא לידי ביטוי? החלטתי למשל למחוק הכול, את כל העבר של חטאי(בפן הפיזי והרוחני), כל הקבצים במחשב, הכול!
למה? כי תמיד יש את היצר הזה שאומר לך "רגע, למה למחוק את זה הרי זה סרט מצויר אין בו כלום כולו אנימציה.." כן אבל אחרי שאני רואה אותו מגיעים עוד סרטים...
הבנתי שצריך להשמיד הכול. פשוט לזרוק, ולהתפלל אל ה' "אנא קח את הכול עליך, הרני שורף ומעלה הכול על המזבח הפרטי שלי למען תהיה לי לעד שלא אחזור לכך לעולם"
ה"לא אחזור לעולם" הוא לא אותו אחד שהיה אז... כאשר אמרתי ונפלתי שוב ושוב ושוב. הפעם באמת הרגשתי (וגרמתי לרגש הזה להגיע אלי מתוך המעשים נמשכים הלבבות, כפשוטו) שזהו, אני עם התאווה סיימתי, אני מוכן לעשות הכול!!! והכול!!! בשביל לא לחזור לשם.(למרות שלא הגעתי למקומות כל כך עמוקים למטה)
ידעתי, די, הספיק, תרים את עצמך, תסתכל במראה הפעם שוב תראה איזה סמרטוט אתה, קדימה לך לשטיפה, לך תתקלח ותחליף בגדים, הפעם לא אחזור למחוזות פתחי הביוב.
אני גם לא רוצה להתקרב אליהם, ממש קילומטר לפני אני כבר מריח אותם ומבין שמשם אני לא הולך, הרחוב הזה מלא פתחי ביוב שם אני לא מסתובב, למה? כי אני יודע לאן אולי זה יכול למשוך אותי.

יש לי עוד המון להאריך, קצרה היריעה מלהכיל אך בזה אסתפק, מקווה שכתבתי בצורה מובנת ושיהיה לתועלת.
אוהב, אח.

תודה רבה אחי.

תרשה לי אבל במחילה לשתף מניסיוני קצת שונה:

אני רוצה. אני מוכן לעשות הכל כדי שלא לחזור לזה אפילו פעם אחת נוספת בלבד למשך כל ימי חיי. באמת ובתמים.

הייתי מוכן לכתוב צעד 1 בין לילה, ולערוך אותו מחדש יותר לעומק בהוראת הספונסר. הייתי נכון להגיע לקבוצות החיות למרות החשש מהזדהות כי אני מוכן לעשות הכל. שיתפתי שם בפומבי את סיפור התמכרותי כי אני מוכן לעשות הכל. עשיתי ועשיתי ועשיתי. ואני מבטל את דעתי ורצוני ל"עצותיו" של הספונסר. ואני משתדל להתקשר לחברים ולעשות כל פעולה שביכלתי כדי לא לחזור לשם אפילו פעם אחת נוספת.

אני מאמין שבמד הרצון להפסיק, למד שלי לא יהי'ה מספיק כדי למדוד עד כדי כמה אני רוצה.

ולמרות (הרצון שלי) הנכונות שלי לעשות הכל אבל הכל לא לחזור לשם, זה לא עזר בשעת התפרצות, 'קריז'. ונפלתי שוב.
כעת גם החלפתי פלאפון לפלאפון של שנת 1800 העיקר שלא אחזור לשם שוב.

אבל חולה הוא חולה, וכל יום שעובר ואני נקי זה חסד אלוקים ולא בזכות רצוני ונכונותי. וכשיגיע הקריז (ומניסיון הוא יגיע), ושוב אפול זה יהי'ה בתכלית נגד רצוני. סליחה על הנימה אין לי כוונה לייאש חלילה, אני מתכוון להיות מציאותי ואמיתי.

למה בכל זאת נפלתי? לאלוקים פתרונים.

תודה על הדברים.
קצת מתחבר לפוסט האחרון שלי..
מבחינת ההרגשה.
בשמחה.

איפה אלוהים? נראה לי שגם לו יש איזו מילה או שתיים כמה זמן יקח למכור לעלות על דרך. אם זה היה תלוי רק ברצון הייתי נקי היום לפחות 5 שנים.

אני באמת באמת רוצה להפסיק
לא צפיתי ולא נפלתי כבר מאה ימים.
אין לי קבצי פורנו במחשב. גם לא במחשב בבית.
אין לי פלאפון חכם
יש לי אינטרנט רימון שעוזר לי! (אין לי שמץ של מושג איך בכלל מנסים לעקוף את החסימה)

אבל אין התקדמות.

אני שמח שלך זה עובד ולך יש את "הרצון האידאלי".
אצלי זה לא עובד.
כנראה שאצלי זה משהו אחר.

בהחלמה

ברוזר,
אחרי 106 ימים שחשבתי כמוך.. התרסקתי.
ואז הבנתי שלא יעזור שום דבר ולאלוקים יש תוכניות בשבילי, ולא תמיד זה מסתדר בדיוק עם התוכניות שלי.
אני לא חושב שיש מה להתהדר ברצון חזק או בכח רצון בכלל. התוכנית שלנו היא לאנשים שאיבדו ממזמן את כוח הרצון ולכן סוף סוף הם לומדים לעשות דברים בלי לרצות. וזה קל? לא. ממש לא. יש אנשים שזה בא להם מיד, ויש אנשים שזה בשבילם תהליך ארוך ומיגע.
לצערי כל זמן שהייתי נקי מכח הרצון לא הייתי נקי בחסד אלוקים. ברגע שהבנתי שהרצון שלי הוא לא פונקציה, ורק אלוקים הוא פונקציה התחלתי אט אט לעלות על דרך מסויימת.
אז לפעמים אלוקים רוצה שאני יקום ולפעמים הוא רוצה שאני יפול. אני חולה. משתדל לקבל את עצמי ולהתפלל לאלוקים על עוד יום אחד נקי.
אבל בבקשה, אם מחר אני נופל אל תאשים אותי.
אוהב.

אח שלי לאיפה אתה רוצה להגיע ?

כנראה שלא מספיקה לו נקיות, הוא רוצה מפוכחות.

את זה הבנתי
אבל רגע סבלנות
לפני 100 ימים
היית מאונן סדרתי
היום אתה נקי 100 יום
ואין התקדמות ?
בחיאת
קצת פרופורציות

נקיות בלי מפוכחות מתפוצצת לפעמים.

תודה, חידדתם לי עוד את אשר היה על ליבי...

אתם צודקים, ב-100%!
הרצון לא מספיק, צריך ללמוד להביט למעלה כפי שכתבתי (אולי זה לא היה מודגש..)
ישנם כאלו שאומרים שהם רוצים אבל האם הם נוקטים משהו מעבר להשתתפות בפורום? איני יודע אני רק שואל...
אדם ש"רוצה" באמת צריך לנהוג כמו שכתב naujrr12 לעשות הכול, ללכת לקבוצות, לעשות טלפונים וכו' לזה התכוונתי בפן הראשוני של הפוסט.
זה היה השלב הראשון- לומר לאנשים, תתעוררו, לרצות זה לעשות, ולעשות הכול!

אז באמת אשרי כל מי שעשה ופעל, הלך לקבוצות וכו'... עכשיו הייתי שמח לנסות לגעת ב- עשיתי ו..."ולמרות (הרצון שלי) הנכונות שלי לעשות הכל אבל הכל לא לחזור לשם, זה לא עזר בשעת התפרצות, 'קריז'. ונפלתי שוב."(ציטוט של naujrr12)

מה לעשות אחרי שניסיתי ועוד ועוד, וזה לא עובד?
לדעת באמת להשליך... מה?
הכול! למי?
אל הכוח שבו אנו מאמינים.
איך? זו שאלה קשה, את זה כל אחד עושה באופן האישי שלו, לכן כאן אנסה לענות את הצד שלי-
להשליך את המחשבות.
להשליך את הרצונות.
להשליך את הרגשות.
להשליך את המעשים.
להשליך את החושים.
הכול. כל מה שיעלה בדעתכם שאתם צריכים "להשליך" בשביל שתהיו נקיים. מהם הדברים שגורמים לכם להישאר בתוך הביוב, להתקרב אליו? אותם תכתבו, ותשליכו לפח אחת ולתמיד.

אני יודע, איני בטוח שאני שם אך יש לי את הרצון להכניס אותו לחיים שלי, ללמוד להשליך הכול אליו, לראות כל צעד בחיי כאשר הוא לידי
כאשר איני רואה אותו, סימן ש"יתד נשמטה.."(תודה אסירות) סימן שאני צריך לדבר על כך עם משהו, לנסות להחזיר אותה לפני שיהיה מאוחר.
משעמם לי, אחפש מה לעשות, אכנס לכאן כדי ל"העביר" את הזמן המשעמם במקום ליפול למקום אחר...
במילים קל לכתוב, במעשה קשה לעשות, אבל בסופו של דבר מדובר בי, ובך.
אנחנו רוצים נקיות, שאיפה מעלה, אז מה מונע? כמה שאור שבעיסה קיים באדם? כמה זמן יקח לאדם להבין שהוא באמת חסר אונים?
עבודה פנימית, חזקה, שלמה, מקיפה, על הכול, שלווה, השלכה למקום הנכון!

ולא לוקח זמן ללמוד את זה?
(תראה ללמד אותי לקחת אחריות זה סבבה, אבל ברגע שאני מרגיש אשמה זה רק לוקח אותי אחורה.)

אתה בהחלט צודק, זה עבודה קשה, זה אינדיבידואלי.
יש אדם שיקח לו שנייה, ויש אחד שיקח לו שנה ואולי אף יותר.

צריך לחשוב עכשיו כיצד אני מצליח לעשות את העבודה הזאת שבפוטנציאל הנתון שלי אמור לקחת לי שנה או אף יותר,
ולהפוך אותו לב-פועל של חודשים ספורים ואף פחות.
איך?
שאלה מעולה. אחשוב עליה, אני חושב שהיא נתונה לתשובה כל אחד בדרכו הוא, לדעת כיצד הוא משליך נכון וכמה שיותר טוב את הכול מעליו.
פושט את עורו, ונשאר ערום, לא מתבייש מאף אחד, למה? כי הוא רוצה(איני יודע אם זה המונח הראוי אבל לצורך העניין אשתמש בו) להתנקות.
מתקדם בצעדים אבל יודע שהוא באמת מתקדם בהם כראוי ולא- "כן, בטח, אני כבר בצעד שלוש"... "ומי אמר לך שאתה בצעד הזה?".... "אה....אני!"...

קל לומר.

brother כתב on 20 אוק' 2013 16:07: