שלום
אני זקוק ל GPS
זהו מהותו של הצעד השלישי בשבילי
הספר הגדול מתאר את השחקן האגוצנטרי שמנסה לנהל את ההצגה כולה ונכשל פעם אחר פעם,
הוא מתאמץ יותר ויותר מפעיל מוניפולציות וכוח , וזה פשוט לא הולך,

אני כזה שחקן, מנהל מתכנן  מוביל וזה לא הולך , פעם אחר פעם אני נכנס בפתח הנמוך וחוטף מכה בראש,
ולא לומד שעלי להרכין ראשי אם ברצוני להפסיק לחטוף,
בשבועיים האחרונים אני חי בחוש ובמודעות גבוהה שחיי הפכו בלתי ניתנים לניהול כאשר אני מנסה לנהל אותם,
קשה לי לקבל את זה שאלוקים לא עובד אצלי ולא מוכן לנהל את העולם על פי תוכניותי הנעלות,
שוב ושוב הכל משתבש בבית בעבודה וגם בתוכנית,
אני מתקשה לקבל את המציאות ואת רצונו,
אני אומר מאה פעמים ביום "רצונך ייעשה ולא רצוני" אבל מתכוון בתנאי שזה יתאים לרצוני,
וכשזה לא הולך אני מתאכזב במקרה הטוב, מתעצבן במקרה הפחות טוב , ומאבד את העשתונות המקרה הגרוע,
אני לא מבין מה הוא רוצה ממני , אני לא מספיק מתאמץ בשביל ההחלמה ? למה?  למה? למה?....

אני מוצא את עצמי מתבוסס ברחמים עצמיים ובהתמסכנות לא פרופורציונלית,
אני הופך לשקוע ומרוכז בעצמי שכל הטוב שקבלתי פשוט נעלם,

אבל משהו בכל זאת קורה , במחלה לא הייתי אפילו שם לב שאני איבדתי פרופורציות,
והיום אני מודע לרגשות שלי ומסוגל לדבר עליהם עם הספונסר וחברים ובעזרת כח גדול ממני לחזור לשפיות,
בשיחה עם הספונסר למדתי בעזרת ה' כמה תובנות,
א. המחלה שלנו פיזית רגשית ורוחנית, לאחר יישום של הפתרון במישור הפיזי במשך תקופה, המודעות לפן הרגשי גוברת,
    הקושי גובר , אך ההחלמה מתחילה.
ב. התבוססות בטינות ורחמים עצמיים  וריכוז עצמי מפותח כמוה כאוננות רגשית, מחלה לכל דבר וענין.
ג. מה שצריך לקרות יקרה בכל מקרה, השאלה היחידה היא באיזה מצב רגשי אני אהיה שם.
ד. זהו בדיוק המקום שבו אני צריך לקבל את עצמי הלא מושלם, ואת המציאות כפי שאלוקים מתכנן אותה.
ה. "רצונך ייעשה" זה לא רק סיסמא זו דרך חיים שעלי להפנים.
ו. הדרך היחידה ל"שלווה" עוברת דרך ה"קבלה".

הספונסר שלי אומר שאנו זקוקים ל GPS אני אולי יושב ליד ההגה ואולי אני מזין את המסלול שאני רוצה וחושב לנכון,
אבל עלי לקבל את העובדה שמפעם לפעם אני אשמע קול מכני אומר "מחשב מסלול מחדש",
כי בשורה התחתונה אני לא מנהל את ההצגה אני עובד אצלו ולו מלוא הכח והתבונה ורצונו ייעשה בחיי,
מי יתן ואלמד פשוט לא להפריע,
זהו בשבילי הצעד השלישי כפי שאני מבין אותו היום.
בברכה
מוטי

תודה מוטי.

בדיוק השבוע שמעתי מסר מחבר ותיק בנוגע ל- GPS.
מאוד התחברתי לזה.

אני לא ניחנתי בחוש התמצאות במרחב.
אני טועה המון בכביש וככל שאני מתעקש לא לעצור ולא לראות את הטעויות שלי אני עוד יותר מסתבך.
נסיעה של חצי שעה יכולה להארך עד כמה שעות טובות.
ומאז המצאת ה- GPS הנסיעות שלי בכבישים הרבה יותר פשוטות:
אני מגדיר את יעד הנסיעה ומתחיל לנסוע.
אם טעיתי  - לא נורא, ה- GPS "מחשב מסלול מחדש" וממשיכים בנסיעה.
פשוט וקל.

לא רק בדרכים אין לי חוש התמצאות, אלא אף בחיים עצמם.
הרבה פעמים אני מוצא את עצמי "הולך לאיבוד" אחרי שהייתי בטוח שעלי ללכת בדרך מסוימת.
למרות שטעיתי בגדול בהחלטה שלי, אני ממשיך לנסות אפילו גם אחרי שהגעתי לדרך ללא מוצא.

כשהגעתי לכאן לא רק שלמדתי להשתמש ב- GPS של חיי (=אלוקים אוהב),
אלא אף למדתי לקבל בהכנעה את טעויותיי בדרך ולזרום עם דרכו של אלוקים כל פעם שהוא חישב עבורי מסלול חדש.

למדתי דבר נוסף שלעולם אין רק אפשרות אחת, אלא חייבות להיות לי לפחות 2 או 3 אפשרויות לכל דבר.

שרצונו בחיי ייעשה
בהחלמה.

תודה רבה. התחברתי. איזה מזל שהGPS אף פעם לא מתייאש מאתנו, וכמה שנתברבר, בסוף הוא תמיד יחשב לנו את המסלול מחדש ויביא אותנו ליעד שלנו.

תודה רבה מוטי

תודה. מקסים. לא פעם חשבתי שאני יודע יותר טוב מה GPS... כיביתי אותו וניסיתי לקצר ת'דרך. למרות שבדרך כלל הגעתי לטיזינאבי (שום מקום) עדיין כשנכנסתי לקריזה, כשהדברים לא התנהלו לפי רצוני, חזרתי לברירת המחדל - ההסתמכות על העצמי. נתליתי בפעמים שכן הצליח לי,  הספונסר שלי אומר לי שצריך להמשיך להתפלל ולתרגל. ההרגל הזה נצרב לנו בתודעה אחרי מאות אלפי פעמים, אין לנו בירה אלא לתרגל הפוך את אותו מספר הפעמים.

תתרגל תתרגל.

כמה מוכר. כל כך הרבה פעמים ציפצפתי על הגי' פי אס...

היה לי השבוע יום בו התחלתי לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים שלי. הרגשתי את הצורך בשליטה מטפס עליי במהירות. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, עשיתי את הצעדים ארבע עד שבע. בסוף הצעד השביעי, מה שעזר לי יותר מכל הוא הסיום של תפילת השלווה, כאשר אמרתי "רצונך ייעשה ולא רצוני".

הרגשתי שלווה יורדת עליי כאשר אני באמת מסיר את הידיים מההגה.

חשבתי על זה שההבדל בין המשפט הזה לבין "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך", הוא עצום, ואני כמכור חייב לדבוק בו ולא להתפתות לגירסא המקורית.

אם אני עושה את רצוני כרצונו רק כדי שהוא יעשה את רצונו כרצוני - אני בסך הכל הופך את כל העסק הזה לבדיחה עצובה. אני לא באמת משחרר כלום, לא רוצה לשחרר ובודאי לא מוכן שרצונו ייעשה. אני כן מוכן לומר ש"רצונו ייעשה" רק כדי שהוא יאמר "רצונך ייעשה". רק שחרור מוחלט של הרצון שלי, נותן לי שחרור מוחלט מפגמי האופי שלי.