ביום חמישי האחרון הייתי בקבוצה חיה של אס אי באזור מגורי.
רציתי לשתף בכמה מחשבות בעקבות הקבוצה החיה.
א. הרגשת מחויבות. פתאום יש לי יותר מוטווציה לא ליפול. עד עכשיו, אם נפלתי, לא ממש ספרתי. גם בקבוצות הטלפוניות לא חייבים להצהיר. אבל עם עכשיו ולכן אני מאוד רוצה שלא ליפולני אפול ח"ו אז כל חברי הקבוצה ידעו מזה ולכן אני מאוד רוצה שלא ליפול.
ב. איזה כיף לראות אנשים כמוך.
יש לי עוד דברים לכתוב אבל אין לי זמן כרגע.
בקיצור מומלץ לכולם 

אישית א', החזיק אצלי איזה שבועיים, ברגע שקלטתי שאפשר גם ליפול ויש כאלה, הרשיתי לעצמי ליפול וגם להתרגל להצהיר על זה (מסתבר שהיו עוד סיבות, אבל זו אחת מהן)
העיקר להתמיד, אומרים.

בהחלמה

איזה כיף!
גם לי הייתה חוויה מאוד נעימה (ועדיין)
סוף סוף יש אנשים שמקבלים אותך כמו שאתה