הדברים נכתבים בעקבות שיחה עם חבר שהיה בתכנית ולאחר תקופה עזב והלך לפסיכולוג ששיכנע אותו שהוא לא מכור בכלל, ובסך הכל מדובר ביצר רגיל של כל גבר, ולכל היותר יש לו מעט בעיות רגשיות שאותן הוא צריך לפתור. (דברים דומים נכתבו בעלון מסויים לצעירים, תחת הכותרת הבומבסטית "אתה לא מכור").

אז נכון, יש פסיכולוגים ואנשי מקצוע שונים שיבדקו אותנו ויגידו שאנחנו לא מכורים. התמכרות זה לחומר חיצוני כמו סמים או אלכוהול, ואילו אנחנו סתם בעלי בעיות התנהגות. אחרים ירחיקו לכת ויגידו שאפילו בעיות התנהגות אין לנו ואנחנו סתם עושים פיל מנמלה. כולם מכירים את האימרה הטוענת שתשעה מתוך עשרה גברים הם מאוננים (והעשירי שקרן), ובכלל סיפורים על היצר ועל התאווה הם לא דברים חדשים.

אז למה בכל זאת אני מגדיר את עצמי מכור למין ולתאווה? את התשובה לכך ניתן למצוא בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות לתאווה). הרעיון הוא שלא כל כך משנה מה ההגדרה המקצועית המדוייקת של המצב שלי, אלא איזו הגדרה תעזור לי להפסיק התנהגות שאני לא מצליח להפסיק בעצמי.

נניח שמבחינה מקצועית אני לא מכור, יכול להיות דבר כזה, אבל עדיין התהליכים שעוברים עליי הם בדיוק מה שעובר על כל מכור לחומר אחר (נניח סמים), ומה שחשוב יותר זה שכאשר אני עושה את אותן פעולות שגורמות למכור לסמים להחלים - גם אני מחלים.

זה השלב בו אני צריך לשאול את עצמי האם הדבר החשוב ביותר הוא לדעת מהו המינוח המקצועי המדוייק המתאים למצב שלי, או למצוא את הפיתרון. אם הדבר החשוב ביותר עבורי היה המינוח המקצועי - הייתי ככל הנראה ממשיך להשתמש בתאווה עד הקבר, אבל בחסד אלוקים אני לא נמצא במקום הזה בכלל, ולא דואג לשאלה מה נכון או מה לא, אלא מה נכון עבורי, וכאן די ברור שכאשר אני רואה את עצמי כמכור ועושה את אותה תוכנית שעושים המכורים - זה עובד עבורי.

אבל לאמיתו של דבר השאלה איננה רק האם התמכרות למין צריכה להופיע ב DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי) ואם כן - כמה פעמים ביום אני צריך לאונן כדי שאוכל סוף סוף להיכנס לקטגוריה המפוקפקת הזאת, אלא האם אני רוצה חיים נורמליים או מוכן להמשיך לחיות בשקר ובחושך. כיון שעבורי, ההודאה בכך שאני מכור, איננה רק כרטיס היציאה מהשעבוד למין, אלא היא כרטיס הכניסה לחיים משוחררים, ללא טינות, פחדים וריכוז עצמי מטורף.

הכינוי שלי הוא סוד הכניעה ואני מכור.

לא הבנתי, האמת שאני מכור כרגע,
האם אי אפשר ללכת מטפל רגשי שיפתור לנו את כל הבעיות , יכול להיות שאני יפול בדרך כמה וכמה פעמים,
אבל בסוף אני יצליח להשתחרר ויפסיק ליפול ויחיה כמו כל אנשים הנורמליים?

בחסד אלוקים
אני חושב ש"הפתיחות - כנות" לא יכול להגיע אף פעם למטפל תמיד נעגל פינות ובגלל זה אף פעם לא נצא מזה רק דרך חברים מבינים שיש מולם פתיחות וכנות.

נו, בשביל זה בדיוק צריך ללמוד בעיון את הספר הגדול, ולא להסתפק בקריאה שטחית.

ראה, אני טופלתי אצל פסיכולוג במשך חצי שנה ראשונה, אבל ברור לי כשמש שני דברים:

א. לא הייתי נגמל.

ב. לא הייתי מרוויח את החיים החדשים, קרי: שחרור מפגמי אופי.

בספר הגדול מסבירים לנו שהתמכרות היא בעלת שלושה מרכיבים: פיזי, נפשי ורוחני. כן, את הנושא הנפשי יכולים (אולי) לפתור אצל פסיכולוג, אבל אני עדיין תקוע עם שתי בעיות בלתי פתירות. החלק הפיזי הוא מה שהם מכנים "אלרגיה". ישנם אנשים שהם אלרגיים לבוטנים, ישנם לגבינה וישנה לאלכוהול. אנחנו מגלים שגם אצלנו אם נסתכל על התגובה שלנו לתאווה כ"אלרגיה" - זה יסביר הרבה מאוד דברים.

אדם רגיל מסוגל לטעום קצת אלכוהול - ולהפסיק. אבל אלכוהוליסט לא יכול. אדם רגיל יכול ליפול "מידי פעם" אבל סקסוהוליסט לא יכול. את זה שום פסיכולוג לא יכול לפתור, כיון שהתגובה שלי לתאווה היא שונה מהתגובה של אדם רגיל, וזה לא ענין נפשי אלא משהו שנדפק במנגנון שלי וילווה אותי כך לכל החיים. בדיוק כפי שאדם שאיבד רגל ל"ע - לעולם לא יגדל רגל חדשה, כך גם אני לא אחזור להגיב באופן נורמלי לתאווה. מה שכן, גם אדם שאיבד רגל יכול ללמוד לחיות חיים רגילים וטובים למרות המוגבלות שלו, וגם אני יכול ללמוד לחיות חיים שפויים למרות האלרגיה שלי.

תודה סוד, נושא חשוב.

לעניות דעתי אבל יש אנשים שהם לא מכורים למרות שהם מאוננים וצופים, כי זה לא סותר את החיים שלהם. הם קיבלו מהקב"ה כוחות והם מנצלים אותם, הם מסוגלים לקום בזמן לבצע את המטלות שלהם במהלך היום על שלל מורכבויותיהם, וללכת לישון נורמלי, וכך יום אחרי יום ובתוך הסדר יום אחת לכמה ימים או באיזה תדירות שלא תהי'ה, הם גם משתמשים.
לא יכול להיות?

המשותף לנו כמכורים הוא לא לאיזה מרחק בתאווה הגענו אלא שזה הרס לנו את כל החיים, עד שהגענו לתחתית, אז אם יש מישהו שנמצא איפשהו קרוב לקרקע כשהתחתית רחוקה ממנו מאוד, לבריאות. אין צורך להגדיר אותו כמכור ולא לטפל בו כמכור.

זה א.

ב. אני רואה את 12 הצעדים כתכנית לא רק לנגמלים מהתמכרות אלא כתכנית ראוי'ה לכל עובד ה' ולכל מי שרוצה לחיות חיים משודרגים. ולכן אציע את זה לכל אחד ואחד גם אם הוא לא איבד שליטה על החיים, וגם אם הוא לא יודע מה זה תאווה למין או לאלכוהול או לכל דבר אחר.

אתה צודק לחלוטין, ולכן באמת הדרך להגדיר את עצמי כמכור היא לא רק בהסתכלות על המכלול של הצעד הראשון: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו".

לא מספיק החצי הראשון שמתעסק עם חוסר האונים מול התאווה, אלא יש צורך בהודאה בכך שחיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול.

תודה סוד.
השבוע היה אצלינו מסר של מחלים עם 21 שנה שאמר שרק מכורים אמיתיים מתמודדים עם השאלה האם אני מכור...

לפני התכנית אשתי אמרה לי כל לילה "רד מהמחשב יא מכור". אחרי שבאתי לכאן היא אמרה "אתה בכלל לא מכור. אתה לא כמוהם".

אז אם להיות כנה, קשה לי להאמין שהמטפל המקצועי ינפיק לי תעודת מכור. תכל'ס, חיי השתנו לטובה מאז שאני הושיעה נא מכור לתאווה!

אז בחישוב קר, שווה לי להיות כאן. מסוכן לי לא להיות כאן. אני לא מהמר על חיי, אף לא במחיר של לגלות שאני לא "באמת באמת כמוהם"...

אוהב
הושיעה

לדעתי, חשוב מאוד לבדוק ולדעת מה ההגדרה המדויקת של הבעיה ממנה אני סובל.
למען הגילוי הנאות, אני נמצא בתכנית פחות מחודש ומתחבט כרגע בשאלה האם אני מכור?
שתי אמירות ששמעתי בתכנית שלא התחברתי אליהם קובעות דברים שכיום אני חולק עליהם.
האחת אומרת שאתה בעצמך, ורק אתה, יכול להגדיר האם אתה מכור. אדם, מכור, סוג של הפרעת התנהגות, יתכן מאוד שיהיה בהכחשה, ההסתכלות הסובייקטיבית שלי על עצמי לא יכולה להיות שיפוט לא משוחד שיתן לי מסקנה אמיתית על עצמי ויתן אבחנה מקצועית מדויקת להתנהגותי.
האמירה האחרת קובעת ש"אם יש ספק אז אין ספק" - לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל אצלי, בדר"כ כשיש ספק אז יש ספק ועפ"י רוב הוא אמיתי.
למה האבחנה חשובה? באותה מידה שאדם הולך לרופא עם כאב גרון, יש חשיבות לידיעה אם מדובר בדלקת גרון, שפעת, או חלילה גידול בגרון, כדי לקבוע את אופן הטיפול המתאים, כך גם במקרה דנן, אדם מכור, לפי מה שראיתי בפורום, הוא חולה שצריך טיפול יסודי, לעומתו, האדם החוטא שאינו מכור, צריך לקחת אחריות מלאה למעשיו ולא להסתתר מאחורי מחלה ממארת לא לו.
כיום אני בתהליך של בירור, קורא מאמרים פסיכולוגיים שונים על התמכרות, התמכרות לאינטרנט והתמכרות למין בכדי לגלות היכן אני בדיוק עומד.
יתכן מאוד, שפסיכולוגים רבים נוהגים בשרלטנות בעניין, אך מי שפונה לפסיכולוג מוכר, מומחה להתמכרויות, צריך לקבל את האבחנה שלו למחלה בהכנעה.
לדעתי, כחלק מהתכנית, כשלב ראשוני, יש לתת למי שרוצה להכנס לתוכנית, מערכת של כלים, שיגדירו בבירור האם הוא מכור ולא להסתמך עוד על ההגדרה האישית שלו, הסובייקטיבית כאמור.

זוג תשובות לשאלות הטובות של ירוחם, ביחס לקביעה מיהו המכור  - ואם יאמר למאן דהו שהוא מכור, זה יעזור? הרי בק"נ טעמים הוא יספר אח"כ 'שמהכת' שיכנעוהו... אגב, ברוב המקרים של בריאות נפש איש מקצוע טוב יתן לפציינט שלו למצוא את התשובות בתוכו ולא ינחית עליו את קביעותיו, ולו בשל הסיבה שעליו להמתודד עם ההשלכות, במיוחד אצל חסרי יציבות הנוטים להשליך מעצמם אחריות ולצפות לקביעת הזולת בעבורם.

המשפט 'אם יש ספק אין ספק' אינו שייך למכורים, למעשה הוא הומצא בצבא, הן ביחס לבטיחות ולפתיחת נהלי אש למיניהן, והן ביחס לשמירת המידע, מכורים פשוט אימצו אותו כי עבורם ההשלכות דומות. ואין הכוונה שאין ספק, כי הוא לא קיים יותר, זהו כלל המשקף צורת התנהלות - יש לי ספק האם כדאי לי ללכת לשם, כרגע, אני לא הולך. למה? כי הספק האמתי שיש לי עלול להביא אותי למצב שאינני חפץ בו. וכן הלאה על זה הדרך.

בהחלמה. 

כרגע ההגדרה שלי (כמכור) לא ברורה, למרות שברור שההתנהלות שלי לא תקינה. לכן, אני בתכנית, עובד, עושה פעולות, בלי ספק שב-12 הצעדים תהיה לי תועלת רבה.
עם זאת, במקביל, לא אנוח ולא אשקוט עד אשר אצליח להגדיר את הבעיה שלי.
אסביר את שורש הבעיה בדוגמא:
אדם אשר גולש באופן כפייתי באתרי פורנו, במהלך הגלישה הוא מגיע לפורקן וממשיך לשהות באתרים אלו עד שהוא נופל שדוד ונרדם מול המחשב.
אם יגדיר את עצמו אוטומטית כסקסהוליק, יצטרף בלהט לפורום, יספור ימים נקיים, מצבו בלי ספק ישתפר.
אך יתכן מאוד שהבעיה היא בכלל התמכרות לאינטרנט, ואז הגלישה בפורום הינה עוד סימפטום של המחלה וספירת הימים הנקיים צריכה להיספר, אבל על שימוש אחר לגמרי.
סיכום הדברים, אל תברחו, אל תדחיקו, לחיות בהכחשה לא יעזור, תבדקו את שורש הבעיה, לפעמים לוקח זמן לאבחן את המחלה, אבל תבדקו טוב מה היא מחלתכם, אם בכלל, ותטפלו בה במסירות.

איני יודע לגבי אחרים.

אני יודע רק לגבי - ולגבי אין לי שום ספק שאני מכור.
אני אמנם לא מכניס לגופי חומריים פיזיים, אך כמו שפעם שמעתי: "אצלנו המקטרת מחוברת לגוף".

סיפרתי לאשתי על הכתבה הזו והיא אחרי היכרות טובה עם מכור כמוני פשוט צחקה:
"אף אחד לא יגיד לי שהתמכרות למין אינה התמכרות".

אני לא בטוח שמה שאני כותב פה רלוונטי, אבל הכתבה פורסמה במקום שנותן במה בעיקר לנוער, ולפני גיל 18 באמת קשה להגדיר מכור.
ובקשר למה שכתב ירוחם, זה נכון שיש הרבה צורות של שימוש, גם רחמים עצמיים זה סוג של שימוש. אבל לנסות לפתור את הכל בבת אחת לא נראה לי שיצליח. הסוד הוא להתחיל עם הדבר העיקרי. אני מכור למין, אני יכול לשבת שעות על אתרי חדשות, משחקי מחשב ושטויות אחרות. אבל הכל נמחק כשאני מול אתר פורנו, השאלה האם פעם ראית פורנו ואמרת לעצמך, אני עובר לקרוא חדשות? לא קרה לי אף פעם, ההפך קרה הרבה...

למעשה על כך כתב בדיוק סוד - תודה רבה - הבעיה ממנה אני סובל לא קשורה לתוצאה הסופית של מה שאני עושה, יש לי כשלים מהותיים באישיות, או כהגדרת חוות הדעת של הרופא בספר הגדול (ממולץ מאוד לקרוא בפנים) לפי דר' סילקוורט, אנו אנשים חסרי שקט חסרי סיפוק ונרגזים... זה ה DNA של המחלה שלי, כל זמן שלא אחווה שינוי שם - לפי תוכנית 12 הצעדים, השינוי אפשרי בעקבות חויה רוחנית - אמשיך להיות חסר שקט סיפוק ונרגז. אחזור לשימוש, וזה בכלל לא משנה מהו.

בהחלמה.

אם דברי לא הוסברו כראוי, אני חושב שסקסהוליזם הינה מחלה, התמכרות אמתית.
קרוב לוודאי שגם אני שייך לקטגוריה, אך הדברים מבחינתי עדיין צריכים ליבון.
בתגובות שלכם, הצלחתם להוכיח, בדרכים שונות, את מצבו של כל אחד מכם, אין בכך בכדי להשליך על הכלל ועדין לא קיבלתי כלים להגדרה מי הוא מכור. כלים כאלה ישנם כנראה ואני תר אחריהם.
אני באמת שמח בשבילכם שגילתם את ההתמכרות ממנה אתם סובלים, אני עדיין לא שם.
לא שוקט על השמרים, לומד את הנושא לעומק, התקדמתי מאוד בהבנת הנושא ואני קרוב למסקנה (גם לתגובות פה יש חלק בכך)
ממליץ לכל אחד לעשות בירור מעמיק וללמוד להכיר את עצמו טוב יותר.

אוהב את כולכם,
ירוחם

נ.ב. אני תמיד נפעם מהדיון המכובד שמתנהל בפוסטים השונים בפורום. הפרגון פה חוגג, לא זכור לי שראיתי פניה אישית פוגעת באתרא קדישא הדין. נדיר במחוזותינו.

ירוחם היקר,

תודה על העצה.

אך אני מעדיף לשמוע לרופא מאשר לחקור האם הוא צודק.
מיומי הראשון כאן (אז עוד לא הפנמתי שאני מכור) ועד היום לא חקרתי דבר.
פשוט נדבקתי למנצחים ועשיתי את מה שעובד - ונחש מה? - זה עובד גם עלי !!! (אסירותודה לשנה ועשרה חודשים של נקיות ומפוכחות)

אולי יש כאלו שחוקרים ובודקים את הבחנת הרופא אחרי שיצאו מקופת חולים עם מרשם ביד, אני לא !

אני מציע לך לעשות כמוני.

אוהב.
בהחלמה.