שלום! שמי יאיר ואני מכור... נשמע מוכר? מכור? מוזר איך בכמה שבועות מאז שנחשפתי לתוכנית כל העולם משתנה, כל המושגים משתנים, והכל נכנס לתוך הגדרה אחת ויחידה. מכור.
האמת שבמקרה שלי אני צריך לפתוח כך: "שלום, שמי יאיר ואני חולה, חולה מאוד!" ואולי כך אני אתחיל להבין כמה חמור המצב שלי. מכיוון שאני כל כמה ימים, מנסה לבדוק (לא בצורה מודעת) האם אני כבר לא מכור, האם אני יכול לחזור ולתפקד כמו כל השאר. שהרי אם זה לא כך, למה אני כל פעם מרגיש חוסר נעימות או חוסר רצון ללכת למפגשים החיים? או ל'הקדיש מהזמן היקר שלי של לימוד תורה' לשיחות טלפוניות או לקריאה בפורום?
כל פעם שאני חוזר לישיבה, או לסדר אחרי שעשיתי הפסקה בשביל ההחלמה, אני עדיין מרגיש לא נעים. כי כל השאר לומדים יותר ממני, וכמובן הם מצפים ממני בתור מישהו שכבר גדול בישיבה ולא חדש בעולם הישיבות שיתפוס את עצמו בידיים ויפסיק להבריז כל הזמן.
וזה ממש קשה! אבא, בבקשה תשחרר אותי מהתחושות הללו, הרי אני עוסק פה בהצלת נפשי, חיי, נשמתי. איך אני מרגיש לא נעים עם זה? זה פשוט לא הגיוני.
תעזור לי בבקשה להתעלם מכל ה'כאילו' מבטים שיש עלי, ומכל המחשבות השליליות שאני מייצר על עצמי. עזור נא לי לקבל את עצמי כמו שאני! בבקשה בבקשה!
תעזור לכולנו להבין שאנחנו מכורים, ולא בחרנו את זה ולא נוח לנו עם זה- אבל זה מה שיש ועכשיו הדבר היחיד שצריך לעמוד מול עינינו היא ההחלמה והנקיות.
תודה בורא עולם- שעזרת לי לשתף אחרים בתחושות המעצבנות הללו. התחושות ש"אני לא חולה בכלל, פשוט מידי פעם אני צריך להרים צלצול למישהו לבדוק שאני בסדר." תודה בורא עולם- שלימדת אותי מאלו תחושות צריך להיזהר ואלו שקרים אני יכול לספר לעצמי. תודה! אוהב!
