ראשית כל חשוב להבהיר שהדברים הבאים אמורים לגבי מכורים ולא לגבי כאלו שיש להם בעיה רגילה של יצר הרע. אין ספק שלא כל מי שצופה בפורנו או מסתכל על נשים ברחוב כנגד רצונו הוא מכור, בדיוק כפי שלא כל מי שאוכל יותר מידי הוא מכור לאכילה. מי שאצלו התאווה חצתה את הגבול של הדחף הטבעי והפכה למפלצת של התמכרות - עוסק במשהו אחר לגמרי מהאדם הרגיל שעיניו רואות וליבו חומד וסוף בא לידי מה שבא.
אצלי, כאדם המכור לתאווה, יש מנגון שלם של הונאה עצמית, שבעיקרון תפקידו לתת לי תירוצים וצידוק עצמי לפעולות של התאווה. כמובן שבתור אחד שנמצא בתוך המנגנון ורואה את כל העולם רק דרך העיניים האלו, קשה לי מאוד להבין את זה, עד שאני רואה אדם אחר שמתמודד עם התמכרות אחרת, ואז פתאום הדברים נראים כל כך ברורים (וכנראה שזה נכון גם בכיוון ההפוך כיצד זה נראה בעיניים שלו).
לאחרונה ראיתי אדם המכור לקניות. הנה לנו התמכרות שהאדם בתוכה לא מבין בכלל שהוא מכור, כיון שהמנגנון המדובר מייצר תירוצים שנראים הגיוניים לחלוטין. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהתמכרות מסוג כזה (בדומה להתמכרות לאוכל ואפילו לתאווה) היא התמכרות למשהו הגיוני שכולם עושים, קל להבין למה עוד יותר קשה למכור להבין שהוא מכור. הרי כולם קונים כשהם צריכים, וגם הוא בטוח שהוא קונה רק בגלל שהוא צריך, אז מה ההבדל בינו לבין כולם?
זה מזכיר לי את השאלה שנשאלתי על ידי חבר בתחילת דרכי בהחלמה, כיצד לא פניתי לבקשת עזרה אף פעם, ועניתי שמעולם לא חשבתי שיש לי בעיה. הרי כולם מתחתנים, לכולם יש יצר וכן הלאה, אז מה אני שונה? האם רק בגלל שאני עושה את זה יותר מכולם אז אני צריך עזרה?
המכור לקניות לא מבין שיש דפוס התמכרות במעשים שלו. כל פעם שהוא קונה זה בגלל שהוא "בדיוק צריך" לקנות את הפריט הזה. העובדה שיש לו מאותו פריט כבר כמה בארון - לא משנה כלום. לכן, כאשר מבודדים כל פעולה של קניה בפני עצמה, לא ניתן לראות בכלל שהוא מכור, כי על כל קניה יש לו הסבר מצוין. רק כאשר רואים את התמונה כולה במבט מבחוץ, ניתן לראות שמשהו כאן לא הגיוני והוא בכלל לא קונה בגלל שהוא צריך אלא ההיפך. הוא חש צורך לקנות, ולפי זה מוצא את ההצדקה וההונאה העצמית לקניה הנוכחית.
גם אצלי זה אותו דבר. אם אני מבודד כל נפילה בפני עצמה, אני יכול להסביר כל אחת מהן. התירוצים יכולים להיות מגוונים ומדהימים ביצירתיות שלהם, אבל לאמיתו של דבר זה הכל הונאה עצמית. זה לא משנה אם התירוץ התורן הוא שאשתי לא מלכת היופי או כעס על רבינו גרשום שאסר על נישואים של יותר מאישה אחת - כך או כך זה עדיין רק תירוץ. בראש שלי זה תמיד היה נראה הגיוני, החיפוש אחרי המין והתאווה לא היו נראים כהתמכרות. רק בהחלמה התברר לי עד כמה משומן מנגון ההונאה העצמי וכמה הרס הוא גרם לי.
