מה בדיוק קרה לי שלאחר שלושה חודשים נפלתי , ואח"כ קמתי ונפלתי לאחר 17 יום שוב???

שום דבר לא קורה סתם ! לאחר הנפילה הדבר הראשון שלמדתי שצריך לעשות זה לנתח את הדברים ולהבין לעומק מה גרם לי לנפילה כדי שזה לא יקרה שוב !

ברשותכם אספר לכם את החוויה שלי :

לאחר 17 יום של נקיות וחיבור חזק לתוכנית ולמסלול שאני נמצא בו ,ועם המון רצון לא ליפול שוב כמו שנפלתי לאחר שלושה חודשים , מצאתי את עצמי מתקשר לידיד ומנסה לעשות איתו צעד 12
(צעד 12 אומר: לאחר שחוינו חויות רחניות אלו כתוצאה מהצעדים ניסנו להביא את הבשורה הזאת לסקסהוליסטים אחרים וכו)
לאחר שיחה של שעתיים וחצי קיבלתי בסופו של דבר דחייה ממנו ולא היה לו לא שום רצון לעשות משהו בנידון למרות שהיו לו רגעים שהוא בלע כל מילה ואני מקווה שבעתיד זה יועיל !
אני בתור מכור שמעתי ממנו הרבה תאווה ונדבקתי , תוסיפו את הדחייה שקיבלתי ממנו לאחר כל כך הרבה מאמצים וכנות , ותקבלו את הקרקע שהוכשרה בשבילי לנפילה!

אבל אני לא הייתי מוכן לוותר בקלות כל כך והתקשרתי מיד למאמן שלי ושיתפתי אותו בחוסר האונים שלי ואחר כך התקשרתי להמון חברים וגם אותם שיתפתי , אבל הייתי ברצון לא ליפול ורצון עז לא לוותר מצד אחד ,ומצד שני נעול על התאווה באובססיה גדולה ומטורפת , המשכתי לעשות פעולות חיוביות ! יצאתי מהמקום שעלול להפיל אותי במחשב, וקבעתי עם חבר לקפה ,
(צעד זה היה לי מאוד קשה לעשות הייתי באובססיה מטורפת ובכל אופן עזבתי את המקום ויצאתי)
שתיתי קפה ומיד אח"כ הלכתי לעשות כושר ובסיום התקשרתי שוב לחבר שנקי המון זמן ושיתפתי אותו ושמעתי עצות טובות וחיזוקים אבל בסופו של דבר לא נעים להודות הרגשתי מובל ישירות באוזניים למחשב , וצופה באתרים פורנוגרפיים ללא שליטתי וכמובן שהנפילה קרתה מיד !
ואני שואל את עצמי מה קרה לי כאן בעצם ?????? מה לא עשיתי כאן נכון ??? איפה בעצם שגיתי ?? ואיך לאחר  שעשיתי את כל הפעולות הנדרשות זה לא הציל אותי ! ולא עזר לי?????

אני ברשותכם משאיר את השאלה ככה ללא תשובה אשמח לשמוע את דעתכם בעניין  בשלב מאוחר יותר אציג את התשובה מנקודת המבט שלי כפי שאני הבנתי אותה לאחר חשבון נפש ארוך והתייעצות עם המאמן שלי !

לדעתי לא כדאי להשקיע בזה יותר מדי מחשבה. זה רק פתח ליאוש.

תקבע לעצמך פק"ל של פעולות שאתה עושה בזמן התקפה. אם עשית את כל הפעולות בצורה אמיתית וכנה, ובכל אופן נפלת, אז זה לא היה בידיים שלך.

אין מה לעשות לוקח לנפש שלנו זמן להתרגל לחיות בלי תאווה, זה לא בא ביום אחד. כל תקופה של נקיות היא צעד לקראת תקופה ארוכה יותר בהמשך. בסוף התאווה תיחלש והפק"ל פעולות מניעה יהיה אפקטיבי.

moved

לפני שהתחלתי בתוכנית ובעצם כל חיי , לאחר שנפלתי לא הקדשתי לזה מחשבה ולכן הגעתי לאיפה שהגעתי

ללא מחשבה ובדיקה מדוקדקת , מה עשיתי לא נכון אפול שוב , אין לי ספק בזה אפילו

אני לא פסיכולוג ולא מומחה אבל אנסה לענות מהרהורי ליבי.

אותי התכנית לימדה לא לנסות לקחת אחריות על התוצאה אלא רק על החלק שלי בעשיה. זה חשוב בכל פרט בחיים, וחשוב יותר אפילו בקטע של השפעה על מישהו אחר ועזרה לו. בשלב 12 יש המון התייחסות לשאלה מה אם השני לא מעוניין בעזרה, ובשלבים הקודמים יש התייחסות כללית למה אנחנו יכולים לשנות בעולם ומה לא.

אם אני רוצה לעזור למישהו - זה דבר נפלא. אם הקדשתי המון זמן לעזור לו - זה עוד יותר נפלא. אבל אם הוא נופל בסוף - זה לא בידיים שלי. זה בידיים של הקב"ה ואין לי שום חלק בזה. אם לקחתי את זה באופן אישי והתבאסתי, אז משהו באחד השלבים המאוד מוקדמים לא מספיק ברור. זה לא רק שאת שלב 12 עשיתי לא כמו שצריך, אלא אני צריך לחזור עשר צעדים אחורה לשלב 2 בו אני מוס לה' את חיי. כי אם הייתי באמת מוסר לו את חיי, לא הייתי מתבאס מזה שהחבר נפל. נכון?

אשמח לשמוע מה אתה חושב על דבריי ומה התוצאה של הבדיקה שאתה ביצעת. (לדעתי זה דבר חשוב מאין כמותו).

תודה זלמן על ההתיחסות

אתה טוען בעצם שמאחר שלקחתי קשה מידי את הדחייה של מי שעשיתי איתו צעד 12 זה מה שגרם לי ליפול
אבל זו לא השאלה שלי והבעיה שלי כי גם אם לקחתי את זה קשה וזה הוביל אותי לאובססיה
יש הרי פיתרונות לצאת מהם מדוע אם כן לאחר שעשיתי את כל מה שנדרש זה לא עזר לי?

ראשית כל, אני לא אומר למה נפלת ח"ו... זה לא עסק שלי. אני מנסה להבין מה היה גורם לי ליפול, אם הייתי נמצא במצב שלך. דהיינו: אני מדבר על עצמי - לא עליך.

בפועל, מה שאני חושב שהיה מפיל אותי במצב כזה הוא שלא עשיתי את צעד 2 מספיק טוב.

זה לא רק הקטע של ההתבאסות, אלא הרבה יותר מזה. בכל הפוסט שלך אני לא מוצא פניה לקב"ה. נכון, התקשרת לחבר, ניסיתי לעזור וכן הלאה - אבל איפה ה' כאן בסיפור? ואם ה' לא נמצא לידי, ואני לא פונה אליו, ברור שאני אתבאס כאשר אני לא מצליח וכן הלאה.

זלמן כתב באחד הפוסטים כאן שיש שני סוגי עבודה: עבודה על הצעדים ועבודת 'גלגלי ההצלה'.
נדמה לי שעסקת הרבה בגלגלי ההצלה, לאחר שהתאווה התעוררה, לאחר שהיית במאבק, ניסית ככל יכולתך לעצור. וזה קשה. כולנו יודעים כמה שזה קשה. אשריך שניסית כל כך הרבה, אני בשלב הזה בדרך כלל כבר נופל בצניחה חופשית...התיאור שלך מלא אומץ לב וכוחות, ואני מתרשם מאוד ממנו. באמת. הכנות בה ניסית לעצור את עצמך, בה זיהית את עומק התהום הפעורה מתחת לרגליים, אינה רגילה. אני בדרך כלל, מטייח את עצמי, הולך לאכול שוקולד או משהו, ואחרי חצי שעה חוזר לאותה הבעיה...

הנקודה שנראה לי שכדאי לחשוב עליה אינה מה לעשות כשאני מאוד רוצה וקשה לי לעצור, אלא איך אני מגיע למצב בו אני פחות ארצה, בו הדחף יתפרץ פחות, ובכלל: מה עולה בראשי רגע לפני שהדחף התפרץ?
נדמה לי שהצעד השני, אותו הזכיר זלמן, הוא 'העבודה הכללית' של התודעה.
ההצעה שלי מהווה השלמה שלה - נסה לזהות איפה 'באמת' הבעיה, מה 'באמת' השורש של הנפילה. ובבקשה אל תסתפק ב'יצר העריות', מכורים אינם רק אנשים רגילים עם יצר חזק, הם אנשים מכורים...

למחשבה
נתן

זלמן ונתן תודה

נתתם כאן באמת מקום למחשבה נוספת ואסכם בקצרה את מה שעלה מחשבון הנפש שלי !
יש את המשל של הציידים האפריקנים שרוצים לתפוס את הקופים הם לוקחים קוקוס חוצים אותו לשנים ומכניסים תפוז סוגרים אותו ועושים חור בצד ושבא הקוף ומכניס את ידו ואוחז בתפוז הוא לא יכול להוציא את היד וככה הוא צורח ובוכה וככה צדים אותו !
הסוד הוא להרפות רק ככה אפשר להינצל ,
אני מבחינתי לא ויתרתי מספיק או בכלל,נכון עשיתי פעולות נלחמתי כדי לא ליפול בדרך של התוכנית אבל לא היה ויתור על תאווה !
עכשיו , חשוב לומר שלכל מכור זה כמעט בלתי אפשרי לוותר על התאווה כשהיא מופיעה אז מה צריך לעשות ?????

כאן נכנסת הפעולה של התפילה "אלי תן לי את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי !"
וכשעשיתי את זה למשל אתמול מיד באה העזרה לפתע היו לי את הכוחות לוותר !!! וזה ממש לא מובן מאליו

חזק מאוד! כל הכבוד על העומק אליו הגעת.

אני אמנם הלכתי אחורה עד הצעד השני אבל אתה חזרת לצעד הראשון. חזרת לכניעה המשחררת שדווקא היא נותנת לי את הכח לצאת החוצה.

מה שמזכיר לי, שלא משנה באיזה צעד אני נמצא, אני תמיד צריך לחזור אחורה לצעד הראשון אם יש לי בעיה כי הכל נמצא בבסיס.