נכון, חתונה לא תפטור שום דבר וגם אפילו אולי רק תחמיר את הקשיים ואת הנסיונות- אבל מה אני אעשה- אני עדיין רוצה להתחתן ואני עדיין חושב שזה טוב!

ממש קשה לי עם זה- שאומרים לי שאני לא מוכן ולא במצב הנפשי בשביל לצאת עם מישהי ולהקים איתה בית נכון- מכיוון שאני מכור ואני מנוהל מדברים אחרים- ואי אפשר להקים ככה בית. אבל בכל זאת חשבתי על זה- אני בכלל לא רוצה להתחתן בשביל שזה מה שיפתור לי את ההתמכרות- הבנתי כבר מתוך כל מה שכתבו שזה לא פוטר כלום והנסיונות לפעמים רק יותר קשים- אבל יש משהו בזוגיות ובהקמת בית שמשלים את האדם, ועם כמה שאנחנו מכורים אנחנו גם בני אדם.
ככה אני רואה את זה לפחות- שאדם שמתחתן עם מישהי מקבל שותפה אמיתית לחיים! לא לחצי מהם ולא לרוב החיים- שותפה להכל! כי עד עכשיו גם החבר הכי טוב שלך שהיה בא לישון אצלך חצי מהימים ותמיד שיחקתם ביחד והוא יודע עליך הכל- הוא לא באמת חי איתך עד הסוף ואילו אשתך כן! אתה מתעורר בבוקר לידה והולך לישון לידה כמו כל בעל נורמלי. אז נכון אנחנו לא נורמלים אבל גם בנו יש את הצד הזה שהזוגיות משלימה. ואם יש לאדם שותפה אמיתית לחיים יש לו עם מי לעבוד! יש לו עם מי להחלים באמת! היא שם לידו כל הזמן.

כמובן שחלק מההתמכרות תהיה לנהל אותה ולהסביר לה עד כמה היא לא עושה מה שצריך וכו' אבל האם זה באמת פחות עדיף מרווק שנאבק "לבד" בהתמכרות?

לא התכוונתי לעצבן אף אחד ואני לא הולך להתחתן מחר- פשוט לפעמים אני מרגיש כאילו יש דברים מוסכמים בהחלמה שעליהם לא חולקים ואי אפשר לערער עליהם כי כך קרה לנשואים ולאלו שהתחתנו וזה לא פתר להם שום דבר. אני לא חושב שאני מיוחד ו"לי זה לא יקרה" אבל הקב"ה שם בנו איזה צורך חזק ואמיתי פשוט להתחתן! בלי כ" הסיבוכים הללו על התמכרות וכדו' זה צורך קדום שנמצא בנו תמיד- אז למה יש כ"כ צורך בהחלמה מטורפת (של חצי שנה או של שנה ויותר) בשביל לאפשר למכור ל'צאת לדייטים'?  תודה על תשומת הלב!

אני אנסה לחדד יותר את השאלה- הרי ידוע לנו כל מאמרי חז"ל כל השרוי בלא אישה... וזה שהאדם הוא לא שלם בלי אישה.

כמובן שתשובת החלמה קלאסית תהיה- קודם כל צריך להיות בן אדם ולא מכור ורק אח"כ אפשר להיפגש עם עוד בת אדם וביחד להקים בית- אבל מי אמר שההחלמה לא תהיה יותר טובה עם אשתי לעתיד? (כמובן שכרוך בזה שאני משתף אותה במקום שאני נמצא והיא מסכימה בכל זאת- ולא שהסתרתי את זה ממנה.) אין הכוונה כפי שכתבו טובים ממני- שההחלמה בנישואים תהיה בצד "התאווה המותרת" ו"פיתו בסלו" וכדו' אלא מצד זה שאני כבר לא לבד- באמת! יש לי שותפה אמיתית ואיתה אני יכול לעשות את כל הצעדים- של השיתוף ושל הכניעה ושל הכל! האם זה אפשרי? 

היי חבר יקר.

דבר ראשון, אין אף חולק שהאשה זה דבר טוב המשלים אותנו. אני סמרטוט בלי אשתי.
ברור שהיא העזר כנגדו היא הבית. היא זו שנותנת לי מקום.

אני זוכר טוב את התחושה של אני חייב להתחתן. זוכר שזה לא היה בשביל היחסים. פשוט הרגשתי שאין לי מקום משל עצמי בעולם... ועד שלא יהיה לי חלקה משלי ופרטנר משלים לחיים אז אני אשאר חומר גלם. זוכר היטב.

דבר שני, מהיכן לקחת שצריך חצי שנה או שנה של נקיון? לדעתי זה אינדוידואלי. וזה ממש ברמה של רק להיום. או רק להיום אתה עדיין לא מוכן. או רק להיום אתה כבר מוכן. לתכנן שחצי שנה קדימה לא תצא לדייט נשמע לי זר. אבל האמת שדעתי לא חשובה. בשביל זה יש ספונסר וכדאי הוא לסמוך עליו.

הסיבה האמיתית שלמכור בשימוש לא כדאי להתחתן, זה כמו שישלחו תינוק בן חצי שנה לראיון עבודה עבור עבודה כשיהיה גדול...
כי בשימוש אנחנו מאוד מוגבלים. בסיכון לעשות טעויות בלתי הפיכות. הגירושין הם קרובים יותר מכל דבר. ויש יותר סיכויים לקשר עכור מאשר נישואין של שלמות.

לכן ההמלצה היא פשוט להתחבר להחלמה, לקבל את הארגז כלים הבסיסי לחיים בעלי בחירה. לחיי שפיות ונקיות,  ענווה ושלווה. רק כשיש לנו צלם אלוקים של איש, אנחנו בנויים לצאת ולחפש אישה!

מאחל לך החלמה מהירה. וחתונה בקרוב מאוד
אוהבים (שיהיה בשעה טובה ומוצלחת)
הושיעה

אח יקר אני מבין לגמרי על מה אתה מדבר, אני יכול רק לספר על עצמי. אני חושב שעד כמה שחתונה היא דבר נפלא בשבילי ואני גם מזדהה לגמרי עם מה שכתבת.
אני קבעתי לעצמי שאני לא אתחתן עד שאני אצבור ימי נקיות, עד שאני אעשה את השינוי, לא בריא להיכנס למערכת יחסים ככה...
יש לי עוד קצת לעבור ולהשתנות לפני שאני יוכל להגיד שאני ראוי להתחתן

קשה לי לענות מפרוספקט של נשוי הרבה שנים... אבל עדיין זכור לי את הימים טרום הנישואין. הימים בהם חשתי בלחץ להתחתן. ואני דווקא כן התחתנתי בשביל ה"פת בסלו". שאוכל להפסיק סוף סוף.

זיכני הבורא לאשה נהדרת. חסד עליון לגמרי לא מובן מאליו. אחרת מזמן הייתי מצטרף כחבר מן המנין במועדון הגרושים...

חשוב מאוד (קריטי!) להגיע לנישואין ממקום בריא! הנישואין הם לא בית-חולים! וגם כאשר מבינים שזה לא יפתור בעיות ורק רוצים את תמיכתה עדיין יש לזכור שאצלי הבעיה לא מסתיימת בהתמכרות למין. יתכן שזה הבולט ביניהם שהביא אותי להחלמה אך בהחלט לא היחידי ביניהם. בהחלמה למדתי כמה אני חולה... יתכן שהצורך נובע מצורך חולני ליחסי תלות חולנית? (כמו במקרה שלי למשל) במקרה זה לא רק שהיא לא עוזרת לך היא פשוט עלולה להצית את החומר-נפץ! וכשהיא תחוש בכך (ואין ספק שהיא תחוש. לא יתכן שאדם תלוי באחרים בצורה חולנית לזמן מה מבלי שאותם אנשים יחושו בכך) היא תחוש מנוצלת, ובצדק!

לא באתי להפחיד. כמובן שנישואין זה צעד חשוב בבנין האדם אך ראשית כל יש לבנות את היסודות ורק לאחר מכן ניתן לבנות את הבנין.

שיהא לך בהחלמה. ומחכה להזמנה לחתונה...

מבין מאוד ללבך. אני זוכר את עצמי בקופת הרווקות בודד בעולם, ושום םסביבה משפחתית, טובה ככל שתהיה לא יכולה לענות על הצורך הבריא בשלמות של בעל ואשה. אני זוכר כיצד כתבתי לאשתי לפני החתונה שפשוט איני ראוי לה (אך היא לא ידעה כל כך על מה מדובר) עד היום (נשוי כבר 7 שנים) אשתי לא יודעת על המחלה.. ששנים ארוכות לא הייתי מסווגל להירדם ללא.. בחסדי ה' אשתי מעולם לא תפסה אותי צפוה בתכנים לא ראויים. אך לציין שבתקופות של משבר ונפילה גם כבעל משפחה הרגשתי בודד ומנוכר ומלא ייסורים. אך האמת שרוב שנות נישואי עברו עלי בנקיות יחסית למעט תקופות נוראיות של משבר, ובמיוחד מאז שפגשתי את האתר אני בתקופת נקיות לא רגילה. ועוד מילה אחת, לא יודע, לעניות דעתי האשה לא יכולה להיות פרטנר בהחלמה זה נראה לי מוגזם וסתירה פנימית. שנזכה לנקיות וצלילות. ומאחל חתונה שבה גם הצד השלישי ישרה את שכינתו.. (לציין שלא עניתי על שאלתך רק שיתפתי. בפועל איני יודע מה נכון).

חבר יקר,

אני יכול לענות לך אך ורק מהניסיון שלי. אני ואשתי נמצאים כרגע רגל וחצי ברבנות, אנחנו כבר שנים לא מתפקדים כבעל ואישה.
אתמול הייתה הפעם הראשונה שהסרתי את המסכה והתוודיתי על המחלה שלי ואל אופיה. אני לא מכיר אותך ואינני יודע האם אתה באמת מכור. אבל בהנחה שאתה מכור ואתה נמצא במצב של שימוש יומיומי לא שייך בכלל להיכנס למערכת יחסים עם אישה ובוודאי נישואין. אל תכניס אותה למיטה חולה.
התאווה איננה הבעיה העיקרית שורש הבעיה טמון בפגמי האופי ורק אחרי שתתמיד בתכנית 12 הצעדים  ותתקדם בהחלמה (אין לי שמץ של מושג בכמה זמן מדובר) תוכל לחשוב על חתונה.
אתה עלול להגיע למצב של גירושין וזה יוכל לרסק אותך לרסיסים קל וחומר אם גם ילדים יהיו מעורבים בכל התהליך.

אני מקווה שלא ייאשתי אותך - אבל תראה בזה מתנה שאתה מתחיל לטפל בעצמך וכך תוכל להתחתן ולהביא ילדים מתוך שפיות ונקיות.

אוהבים אותך,

בן

מצטרף לחלוטין לדבריו של בן.
גם אני נמצא באותו מצב שהוא תאר.
מה שהכי עצוב, שגם אם, תיאורטית, אחלים היום לחלוטין, יקח לי שנים לאחות את הקרעים בנישואין שלי.
שיהיה לכולנו בהחלמה.

תודה רבה לכולם באמת על התגובות. האמת שהיה לי נסיון לא פשוט השבוע בקשר להצעה שמאוד מאוד רציתי ללכת עליה. אבל בגלל המצב שלי החלטתי לדחות אותה ומי יודע אולי פספסתי כאן הזדמנות מטורפת (כך לפחות קול קטן ודי חזק אמר לי בראש) מצד שני כנראה שפעלתי נכון- כי לא כדאי להקים בית עם ראש חולה, גם אם אני לא מרגיש את זה כ"כ. 

שנזכה להקים בית מתוך כנות נכונות ומפוקחות במהרה בימינו!!!