שלום רב
הכינוי שלי הוא "אור בקצה המנהרה" ואני סקסוהליסט מכור לתאווה, והיא שולטת עלי בדרך כלל, ורק בחסד השם יתברך שמו, הוא שומר אותי נקי 36 יום, וזה לא מובן מאילו, וזה אלפי אסירויות תודה כל יום ויום.
האמת שהגעתי לתוכנית הזו כברירת מחדל אחרון, הנפילות שלי לא היו תכופות אבל הם כאבו לי נורא, התפללתי להשם שייקח אותי מהעולם, לא יכול ממש להגיד שהייתי במצב של אבדון, אבל ייאוש פנימי אוכל, חשבתי שאני היחידי בעולם (במגזר) עם התאווה ברמה כזו מכוערת, שנאתי את עצמי, אולי גם מאוד אהבתי את עצמי.
בהתחלה עשיתי כל מה שהיו צריכים לעשות בגלל שרציתי להתאשפז פה, שאלתי מה הכללים, הבנתי אותם, ולא רציתי לחרוג, "אני מכור סקסוהליסט" אוקיי הבנתי, גם אני מצטט את זה כמו איזה תוכי שלא מבין מה הוא אומר, הראש היה חלול, חשוך, בודד, לא באמת יכולתי לחשוב על הדרך ועל החיים היומיומיים שלי ברצינות, משהו היה לי חסום.
מהיום שהשם הגדול מכולם גילה לי את הדרך הזו, פתאום אורות כאלו גדולים נוחתים עלי, הראש נפתח, דברים מובנים, הכל פתאום זורם, לא יאומן, אני לא מסוגל לתאר את ההרגשה שאני מרגיש בשלושים וששה ימים האחרונים, מין גן עדן עלי אדמות, אני חי את הרגע כל הזמן, אני כאן ועכשיו בשביל החיים, בא לי לחיות כל רגע "רק להרגע" הכל זורם, פיצוצים ברמות שאין דברים כאלו.
מיד בהתחלה כשהשם נתן לי להבין מה קורה איתי, עשיתי מין סיכום עם עצמי על המצבים בהם אני נקלע לחוסר אונים וזקוק לתאווה, זה היה מדהים, וזה עוד יותר מדהים שכל יום אני מגלה את זה מחדש ואני זוכה שהוא נותן לי כוח להכנע לזה מחדש.
היום בבוקר ניתחתי עם עצמי כל מיני פעולות, את התגובה שלהם בזמן המחלה, והתגובה בזמן ההחלמה, ואז פשוט הבנתי שאני צריך כל הזמן לאחוז בידי רמזורים פשוט כל הזמן אני שם רמזור חדש, שיעזור לי בעתיד (אם הוא ברחמיו ישארי אותי די מפוכח להביט בהם) להמנע מכל מיני סיטואציות שיכולות להפיל אותי לחור החשוך של התאווה.
רמזורים
הכוונה כניעה, אני מרפה, לא נלחם יותר, אני לא נכנס לשם, ואם נכנסתי ואני מרגיש שאני מתחיל להתחפר עם הגלגלים בפנים, אני פשוט שם רמזור ועושה רוורס, לא מסוגל יותר להלחם. NO MORE
אני עושה כאן לעצמי רשימה של דברי שקרו לי והתמודדות שלי איתם במחלה, ובחסד אלוקים גדול מאוד, בהחלמה:
מחלה: אני מאוד רוצה שאשתי תאחז איתי באותו ראש בנושאים מסויימים, ואנחנו נכנסים לויכוחים תמידיים בזה.
החלמה: אני מראש יודע שהיא תמיד הפוך ממני בכל התכונות וזה בסדר.
מחלה: אשתי מדברת נגד המשפחה שלי לפעמים וזה מביא אותי לעצבים, אני מנסה להסביר כמה היא לא צודקת.
החלמה: "זה בסדר שאת מרגישה ככה, אנחנו ס"ה אנשים עם הרגשות וזה בסדר", ולקינוח "אני אוהב אותך אהבת נפש"
מחלה: אשתי נורא כועסת שאני עסוק בבית בנושאי עבודה, אני תמיד מסביר לה שזה הפרנסה ומה לעשות, מגיעים לויכוחים ואני רץ לתאווה.
החלמה: אני לא מדבר בבית בנושאי עבודה, כי זה מרגיז אותה, ואין לי כוחות מספיק לעמוד במריבות האלה שפוי ומפוכח.
מחלה: אני תמיד רוצה לרצות את כל הסביבה מסביבי, העיקר שכולם יהיו מרוצים, זה מכעיס אותי מאוד ומרגיש לי לא טוב, ברוב הפעמים אני מרצה בשביל לקבל, אני גם פוחד לא לקבל מתי שאצטרך, כהלקאה אני משתמש.
החלמה: אני מספיק חזק לעצמי בשביל להעניק מתי שאני מסוגל לתת בלי לקחת, אני לא פוחד יותר משום דבר וודאי לא מהמחר, אני חי רק להיום ואם אני יכול רק להיום לעשות עבורו אני עושה.
מחלה: כל מה שקורה סביבי מעצבן אותי, בפרט הילדים, נפל כוס אני בכריזה, כל שטות הכי קטן, אין לי כוח, רק תאווה תציל אותי מעולם הרשע שקיים סביבי.
החלמה: אני נושם הרבה אויר, אני חולה מסוכן שאם הוא כועס, הוא מתאשפז בבית חולים ברגע, אסור לי לכעוס יותר.
מחלה: נסיעה של שעה בכביש, אין נהג שיצא מזה נקי, כולם מקוללים, אני שונא את כולם, אני אפילו מסתבך פיזי עם נהגים סביבי, אנדרנלין שלילי.
החלמה: אסור לי לנהוג ככה, זה מכניס לי אנדנלין שלילי, אני נועל את הרכב על מהירות מותרת ומדליק מוזיקה שקטה.
מחלה: פקק, הסיוט של החיים שלי, אני מקלל את הרגע שקמתי ונולדתי ועוד תיאורים מחפירים, אני מתעצבן רוצה לפרוק את זה דחוף בתאווה.
החלמה: אני נהנה מזה, זה מה שהוא רוצה כעת (אפילו צובט עם הגומי) אני מסתכל בחוץ לראות את הנוף, לא רץ לשום מקום, בין כך אין מחר "רק להיום"
מחלה: בוקר, אני בפאניקה ממה שיש לי לעשות היום אני כבר הולך לטרוף את העולם, אני תיכף מרוב לחץ כבר רץ לקבל שחרור
החלמה: אני באיזי, אין לאן לרוץ, לאט לאט, מה שאני מספיק ברכה, אני מתפלל שאספיק מספיק.
מחלה: אני לא מסמפט הרבה אנשים סביבי, כולם מפגרים ורק אני החכם הגדול, מביא אותי לעצבים רוצה לברוח מכולם אל התאווה.
החלמה: כולם יצורים שלו, ואני חייב לחמול עלייהם כמו שהוא חמל עלי.
מחלה: אני רואה שאשתי עייפה ואז אני מבקש להיות איתה כי אני יודע שזה לא אפשרי, ואכן כן, היא מסרבת ואני בתאווה.
החלמה: אין לי כוח להיות שם יותר, אני לא מסוגל, לא מבקש יותר אף פעם.
מחלה: אני מחפש באשתי פגמים, למה ככה, ולמה ככה, כך שנריב, ואז אוכל להצדיק את הבריחה אל התאווה
החלמה: הכל טוב, גם אם לא יהיה אוכל לשבת אני קונה לה כתר, אני לא פרייאר, אבל אין לי כוח להיות יותר חסר אונים
מחלה: תכונות עצבים וכעס מחפשים מרפא דרך התאווה
החלמה: אני כל הזמן נזהר ונמנע מהם.
רמזורים
אני הולך עם ערימת רמזורים ואני שם כל הזמן ליד כל נקודה שאני יכול לצפות ממנה מרחוק על התאווה, אני מקבל עצבים ממשה אז אני שם לידו רמזור, אני מקבל עצבים מנחום אז אני מניח לידו רמזור, וכן הלאה, אני לא מסוגל להניח רמזור אחד על הכניסה למצב עצבים וכעס, בשלב זה אני חייב להניח רמזורים כל הזמן ליד כל נקודה חדשה.
