זה לקח בזמן אבל בסוף הבנתי ששתי ההכחשות שבהן אני חי - הן רק הכחשות למציאות אחרת. הסתבר לי שחייתי בהכחשה כפולה כאשר מצד אחד אני בטוח שכולם כמוני, ומצד שני בטוח שאני היחיד בעולם. איך זה הולך ביחד? לא יודע, אבל העובדה היא שזה עבד.

מצד אחד אמרתי לעצמי שאני בסדר גמור ואין לי שום בעיה. כל השעות של הצפיה בפורנו והאוננות ושאר השימושים הם הגיוניים ונורמליים. הרי כל העולם מסתובב סביב מין ותאווה, כולם בסוף מתחתנים, וכל שלט פרסומת לדבר הכי גברי - יציג כמובן בחורה חשופה ככל האפשר כדי למשוך קונים. אז ברור שגם אני בסדר.

מצד שני אמרתי לעצמי שאני היחיד בעולם שעושה כאלו דברים. לא יכול להיות שאף אדם שפוי עושה את הדברים שאני עושה. הייתי מסתכל על אנשים מבוגרים, אנשים מכובדים וכן הלאה, ואומר לעצמי שזה פשוט לא אפשרי. אין מצב שהם אפילו מקיימים יחסי מין. איכס, מגעיל.

בסוף הבנתי שטעיתי פעמיים. כן, אנשים נורמלים מקיימים יחסי מין וגם נמשכים לנשים, ומצד שני הם לא מכורים למין. מה ההבדל? בגדול מדובר על שאלת הבחירה. אנשים נורמלים הם אנשים שיש להם כח בחירה להחליט האם הם רוצים לצפות בפורנו או לא. יכול לעבור עליהם יום חלש או קשה שבו הם יחליטו לצפות, וגם יכול להיות שהם לא יעשו את זה. אם תהיה להם סיבה מספיק טובה להימנע מכך - ברור שהם ימנעו. אנשים מכורים הם אנשים לא נורמליים, שזה אומר שאין להם בחירה לגבי המעשים שלהם. אני כאדם מכור משתמש בתאווה גם כאשר אני מאוד לא רוצה להשתמש, וגם כאשר יש לי את כל הסיבות בעולם לא להשתמש - זה פשוט יותר חזק ממני ואין לי בחירה בנוגע לכך.

אבל זה לא סוף הסיפור. בין המכורים מקובל לבדוק האם אני מכור או לא על ידי מבחן פשוט, אולי פשוט מידי: תנסה להפסיק. אם תצליח - אתה לא מכור. אם לא הצלחת - אתה מכור. הבעיה של המבחן הזה הוא בעיקר תאריך פקיעת התוקף. מה הכוונה להפסיק? האם זה ליום, לשבוע, לחודש, לשנה? אולי לכל החיים? נניח שאדם מצליח להפסיק כמעט לחלוטין את השימוש שלו בתאווה ומוריד את המינון מנפילה יומית לנפילה פעם בחודשיים, האם הוא עדיין נקרא מכור? ומה אם הוא נופל פעם בשנה?

אז נכון, יש כאלו שיאמרו שכל מי שלא מצליח להיות נקי במאה אחוז הוא מכור והוא צריך להצטרף לקבוצות 12 הצעדים. אני לא חולק עליו, בעיקר בגלל שהערך המוסף של הצעדים הוא נפלא והוא מתאים גם למי שאינו מכור (כך למשל הרב ד"ר אברהם טווערסקי טוען שכדאי לכל אחד, גם מי שאינו מכור, להשתתף בקבוצות). אבל ברור שזה לא חד וחלק. כדוגמא ניקח את נושא האוכל. כמעט אף אחד מאיתנו לא מצליח לאכול בדיוק לפי מה שהוא רוצה, והדחפים משתלטים עלינו מפעם לפעם. האם כולנו צריכים להצטרף לקבוצות OA (אכלניים כפיתיים אנונימיים) כדי לטפל בכך? ברור שלא. הקבוצות מיועדות לא לאנשים ששותים כוס קפה שלישית או אוכלים במסעדות קצת יותר מידי, ואפילו לא לשמנים שמועניינים לרזות. הקבוצות מיועדות למכורים - אנשים שהדחף של האוכל שלהם הושחת והם אינם יכולים לבחור.

גם אצלנו לא כל מי שצופה בפורנו הוא מכור, ואפילו לא כל מי שלא מצליח לשלוט בעצמו ונופל מפעם לפעם הוא מכור. לי זה מאוד קשה להפנים, אבל אני צריך לזכור שיש אנשים שהבעיה שלהם נראית כמו הבעיה שלי אבל הם בעצם מתעסקים עם משהו אחר לגמרי. עבור אלו שאינם מכורים, יש כלים רבים שכן יעזרו, למרות שעבורי הם בזבוז זמן. ניקח כדוגמא את השבועה. לאדם שאינו מכור מדובר בכלי שיכול להועיל לו, אבל אני מכור אז שבועה זה לא יותר מאשר כוסות רוח למת. חשוב שאזכור את זה, בפרט במקום כמו הפורום אליו מגיעים רבים הסובלים מבעיות הקשורות לפורנו - אבל לא בהכרח שהם מכורים.

(כדי לבדוק אם אני מכור יש כלי קצת יותר רציני שמכיל 20 שאלות בנוגע להתמכרות, ויש כלים נוספים, בעיקר בבדיקה עד כמה ההתמכרות משפיעה על תחומים אחרים בחיים, אבל זה נושא נפרד לפעם אחרת).

תודה על התובנה הנהדרת סוד!
אני אישית בזמן האחרון לא מסתכל ולא חושב על מה אחרים ומה הם לא, לא איכפת לי מה אחרים, מצידי שיהיו אנשים בסבבה שיכולים לשלוט ולבקר את התאווה שלהם.
לי איכפת מעצמי שאני באמת מכור, ואיכפת לי במיוחד מכך שאנשים אחרים שכן מכורים ומחפשים את האור, וכל פעם מקבלים שוב מכה כואבת, ועוד פעם הם נמצאים על הרצפה, ידעו על התוכנית, ועל האפשרות לצאת מזה.

הרבה החלמה לכולנו!

תודה. כשבאתי לפורום חשבתי ככה הרבה זמן, והיה לי קשה שמתייחסים פה לכל אחד בתור מכור. אבל אחרי זמן הבנתי שזו בסך הכול ההכחשה שלי, חוסר הרצון שלי לקפוץ למים הקרים של התכנית.
השאלה איך מחזיקים ראש עם התובנה הזו, שלא כולם מכורים, ובכל זאת לא נשארים בהכחשה?

כמכור קשה לי להבין איך בן אדם יכול לבחור במידה והוא נמצא בסיטואציה אינטימי כמו לבד בבית מול המחשב וכו'
הרבה פעמים אני רואה את כולם כשקרנים שלא מוכנים להודות על ההתמכרות שלהם ומתביישים לטפל בזה כמו שצריך ורק אני הגבר שהחלטתי לטפל בלי בושה בלי מסכות

ככה זה אנשים מבינים אחרים כמו שהם בעצמם אבל כמו שהדגשת זה לא נכון ויש אנשים שיכולים להחליט ויכולים לעצור בעד עצמם
ואני המכור צריך לטפל כמו שמטפלים במכורים

תודה סוד הכניעה

ועוד איך שזה עבד.

תודה רבה שהארת את הנושא.

הזדהיתי במיוחד עם עניין השבועה.

הפסקתי לספור כמה פעמים נשבעתי, נדרתי ליד קברי צדיקים שהפעם האחרונה תהיה האחרונה.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הבחירה החופשית ואני המכור, החולה, איכשהו במהלך חיי איבדתי אותה.

בן

אני לא כך כך מסכים. לא ברור לי מה הגדר של מכור. הטענה שאדם שאינו מכור יכול לבחור אולי יכולה להוות פקטור בציבור חילוני,
אך אצלנו אין מי שבאמת רוצה בכך, וכל מי שצורפה או עושה דברים אחרים זה למרות שהוא יודע במוחו ובתוך ליבו שהוא מאוד לא רוצה בזה.
ואף לאחר מכן הוא מצטער לאין ערוך. לפי זה אז כל מי שבמוחו אינו מעוניין לעשות את מה שהוא עושה הוא בגדר מכור..
אני שנים של נסיונות, לא הצלחתי להתגבר והרגשתי ממש מכור בכל מובן ועכשיו כבר תקופה בחסד ה' שאיני צופה למרות שאני עם מחשב פתוח. אז כבר איני מכור? לא נראה לי. אני יודע שבמציאות אחרת אם אפול חוסר האונים יכול לחזור בקלות. בקיצור שאלת הבחירה בעולם, ומתי הלב כבר מוקשה ואין באמת בחירה וה' מנהל הכל ומתי באמת אפשר לשלוח את היצר בחופש בחירה לזבוח לה' ולו לשלושה ימים אינה נודעת..

מה שעבד עבורי הוא לתת לזמן לעשות את שלו. במשך הרבה זמן מחקתי מהראש כל אפשרות לכך שקיימים אנשים שאינם מכורים. רק אחרי תקופה ארוכה בהחלמה התחלתי את התהליך שבו אני בעצם מבין שיש עוד בעיות בעולם חוץ מהתמכרויות, ויש עוד אנשים שסובלים בעולם שאינם מכורים, ויש גם דרכים אחרות שהינן טובות ומוצלחות חוץ מהדרך שהצילה את חיי.




נראה לי שכאן בעצם טמונה גם התשובה. מה הגדר של מכור? אם הגדר של מכור הוא כל מי שעושה פעולה שהוא לא רוצה - אז כן, כולם מכורים. אם הגדר של מכור הוא משהו הרבה יותר עמוק - אז לא, לא כולם מכורים.

כך או אחרת, המטרה שלי איננה לדבר על מי שלא מכור, אלא דוקא על מי שכן מכור. אני מבין מאוד קטן במכורים, אבל מבין עוד יותר קטן בכאלו שאינם מכורים. אני מכור עד שורש נשמתי, וכל מה שאני מנסה לעשות זה להעביר את המסר של ההחלמה לחברים מכורים אחרים שעדיין סובלים.

הסיבה שכתבתי כאן את הדברים היא בעיקר כדי להזכיר לעצמי שיש גם אנשים שונים ממני שאינם מכורים (פגשתי כאן חברים כאלו), ושעליי לכבד גם אותם ולתת להם אפשרות לפתור את הבעיה שלהם בדרך אחרת מהדרך שאני מאמין שמתאימה לאנשים שנמצאים במצב שלי.

אחדד את השאלה שלי: נניח שאדם חדש מגיע לכאן לפורום. איך עוזרים לו להבין שהוא מכור, ולא להישאר בהכחשה ולהיאחז בזה ש"לא כולם מכורים"? (ואולי השאלה סתם מבטאת פגם אופי שלי לנסות לשלוט בהחלמה של אחרים)

אממ. זאת שאלה אחרת מהשאלה הקודמת שלך. יש שאלה מה אני עושה כדי לא ליפול למלכודת הזאת של ההכחשה, ויש שלה מה צריך לעשות כדי שחבר חדש לא יפול למלכודת הזאת...

אז בנוגע לשאלה השניה. בדרך כלל נוקטים כאן בקו הפשוט: תנסה להפסיק - אם לא תצליח זה אומר שאתה מכור. הענין הוא שאז יש פספוס לשני הכיוונים. מצד אחד כאלו שאינם מכורים שנכנסים לתהליך שגדול עליהם, מצד שני כאלו שאינם מכורים שלא מתחברים ולא מוצאים שום מענה עבורם. אני לא כאן כדי להתעסק עם אלו וגם לא עם אלו (למרות שכמובן הייתי מאוד שמח שגם הם ימצאו כאן פתרון לבעיה שלהם).

הענין הוא דוקא הנקודה שאתה מעלה. איך גורמים למי שמכור להבין שהוא מכור ולא להיאחז בזה ש"לא כולם מכורים"? נראה לי שדוקא לענין הזה יש מעלה בכך שנציף את הענין שלא כולם מכורים, כדי שהמכורים יעשו את התהליך הנכון והבריא עד להכרה בהתמכרות, במקום קפיצה ישירות למסקנה, שהיא יכולה להיות בעייתית כי היא מגיע ללא כניעה אמיתית - דבר שעלול לחזור אחר כך כבומרנג (בעיקר אחרי תקופת נקיות מסויימת).

בספר הלבן כתוב שרק "אחדים מאיתנו" מכירים בהתמכרות שלהם מיד ובצורה חופשית, מה לגבי כל השאר? ובכן, תלוי מה המצב שלהם, אבל בגדול יתכן שהוספת תחנות בדרך להכרה הן דבר חיובי. כאשר מכור ינסה קודם כל את כל הכלים הפשוטים להפסיק את השימוש בתאווה, הוא יגיע מוכן יותר.

בספרון "כלים מעשיים להחלמה" מספר חבר על קבלת הפנים שהיתה לו בקבוצה כאשר חברים וותיקים אמרו לו שאם הוא עדיין לא מוכן לוותר לחלוטין - שיילך ויחזור כשהוא מוכן, כיון שהתחלות כושלות אינן פורצות דרך (ולכן משפיעות לרעה על נסיון עתידי כאשר יגיע הזמן המתאים).

תכל'ס, הרעיון הוא לדבר על המבנה הכללי של התמכרות, המחיר שאנחנו משלמים, אורך תקופת השימוש, ההחמרה הבלתי נמנעת, ובעיקר איבוד השליטה על החיים. ככל שהנושאים האלו יצופו יותר - יהיה לנו ברור יותר הגבול בין מכורים למין שאינם.

כאחד שדי חדש פה.
חיפשתי נואשות תשובה מדויקת לשאלה האם אני מכור.
בסופו של יום, גיליתי שהתשובות נמצאות, ניתן למצוא אותן בקלות יחסית בספרות, במרחבי האינטרנט וגם פעיה"ק פורום ת"ו.
כפי שכתבתי במקום אחר, מי שהצליח למצוא תמונות וסרטי פורנו יצליח למצוא גם תשובות לשאלה.
השאלה היא האם ברצונך לגלות את האמת על עצמך, על כל המשתמע מכך?
המסע אל האמת הוא לא תמיד נעים ויש כאלה שנמנעים מכך.
לא מתפקידנו לדחוף אותם בכוח, אפשר לעזור, להאיר את הדרך למבקשים, אך לא לכפות.
לדעתי, מי שיבחר להמשיך לחיות בהכחשה, לא יוכל להצליח בתכנית.
בקיצור, לדעתי, התשובה לשאלה:

היא: לא עוזרים.

תודה ירוחם. יכול להיות שבאמת אתה צודק ואין ברירה אלא לתת לאדם לעשות את התהליך שלו

אני מעיד על עצמי לפחות, האדם צריך לעשות תבחירה שלו, כל מה שאפשר לעשות זה להראות לו את הדרך.

נכון, אנחנו לא יכולים להחליט בשביל אף אחד (וגם לא רוצים לעשות את זה), אבל צריך להיזהר מהקיצוניות השניה שבה אנחנו לא רוצים לנסות לעזור לאף אחד לעשות את הבחירה שלו. כאן יש לנו תפקיד חשוב והוא גם אפשרי במידה מסויימת.

אני יכול להעיד על עצמי שעל ההארה לגבי מצבי וההארה לגבי התוכנית באו לי פתאום.
לא משנה כמה הסבירו וניסו לשכנע אותי. עכשיו שאני מנסה להסביא לאחרים אני מבין שהם גם לא מבינים אולי.זה יבוא להם.
שבוע טוב.
בשמחה 86.