היום התבוננתי בישיבה על אנשים מסביבי ושאלתי את עצמי האם גם ההוא שיושב לידי,האם גם הוא עם מסכה,עם חיים כפולים?
אולי ההוא שמתנדנד שם בקדמת האולם?
אולי החזן?
אולי אפילו הרמי"ם?

ולא,לא הצלחתי לדמיין מישהו שנפל כמוני.האם אני הגעתי לשאול תחתיות ביותר?

היום אני מןודה להשם על 27 ימי נקיון בחסד השם לא מובן מאליו.
אינני יודע מתי תבוא ההפתעה מתי יבוא הפיתוי אך אני יודע שבא יבוא. אך אינני מצליח לדמיין שאני נופל ומתחיל מהתחלה,אני לא רוצה לסבול שוב כשלון,אכזבה
אני מרגיש שהגעתי לקצה המנהרה ועכשיו חייב לעלות קדימה תקופה ארוכה.מאידך ככל שאעלה יותר ההתרסקות עלולה להיות קטלנית יותר...


מה אתם חושבים?

מזדהה אתך בתרתי. אחד, בצורך לחשוב שיש עוד רבים מעין צרת רבים. ושנית בחשש מפני הנפילה הבאה לא עלינו.
על הראשון אומר שגם אני לעיתים הסתכלתי כך על אנשים ואמרתי בטח גם הם.. אך נסיוני בחיים לימדני בצורה מובהקת שכל פעם שחשבתי רעה על אדם אחר בסוף גיליתי את אותה הרעה בשלב אחר קיימת אצלי, ולכן נראה לא נכון להסתכל סביב (אף שידוע שהיום זו מכה גדולה..) ולדון את כולם באמת לכף זכות. אשריך שלא יכולת לחשוב על אף אחד שהוא גם כן בפח הזה - זו מעלה והסתכלות אמיתית ולא פתוח דמיונות שליליים.
ולגבי החשש שמכונן בתוכנו, מצד אחד הריחוק מן החטא ומשך הנקיות תמיד מרתיע בבחינת כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו אך מאידך זמן זה לפחות עבורי גם לא נותן ליפול שנית שהרי אם הגעתי עד כה לא אהרוס הכל עכשיו. אך צריך להזהר לא להתחיל אפילו בדברים הקטנים כי כפי שכולנו מכירים, למחרת כבר יהיה יותר קל ואחרי זה כבר אי אפשר בלי.
הצלחה בכל.