אחד המושגים החשובים ביותר בהחלמה הוא "כניעה", מתחיל כמובן מהכניעה מול התאווה ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה"), ועד לכניעה המרכזית של החיים - כניעה מול אלוקים. אבל מה זה בעצם כניעה ומה ההבדל בין כניעה למלחמה? נכון, כניעה ומלחמה נשמעות בדיוק הפוך, אבל במציאות של ההתמודדות עם ההתמכרות הן דווקא נראות אותו דבר בדיוק. הרי המטרה הסופית שלי היא לא ליפול, אז מה זה משנה אם אני מכנה את זה כניעה או מלחמה?

מסתבר שיש הבדל, והוא עקרוני מאוד. ניקח כדוגמא אדם שעומד במים ומתמודד עם גלים המאיימים להטביע אותו. יש לפניו שתי דרכי התמודדות: הראשונה היא לעמוד ולהיאבק בגלים, והשניה היא להוריד את הראש מתחת למים עד שהגל יעבור ואז להרים אותו בחזרה. נכון, בשתי הדרכים המטרה הסופית היא אחת - הרצון להישאר בחיים ולא לטבוע, אבל בפועל מדובר בשני דברים שונים לחלוטין (בעיקר בגישה, למרות שבמקרה הזה גם העשיה היא שונה).

האדם הנאבק בגלים עושה זאת בגלל שהוא משוכנע שהוא מסוגל להתמודד איתם בהצלחה. אם זה עובד עבורו - מצוין, אבל הבעיה מתחילה כאשר כל גל מפיל אותו וכמעט גורם לו לטבוע, אבל הוא לא מבין את זה וממשיך באותה דרך. למרות שכל הגלים שאיתם התמודד הסתיימו בכך שהוא נפל, הוא מסרב להכיר בכוחם הרב של הגלים, וממשיך לחשוב שהפעם זה יהיה שונה והוא יצליח לעמוד מולם בגבורה. לעומת זאת האדם שמוריד את הראש עושה זאת בגלל אותו רצון לחיות, אבל גם בגלל ראיה ריאלית של המציאות. הוא מבין שהגל חזק ממנו ולא משנה כמה הוא ינסה - הוא יפול, אז הוא פשוט נכנע ונותן לגל לעבור מעליו.

בתאווה אנחנו עוברים את אותו דבר בדיוק. התאווה היא גל שמגיע ומאיים להטביע אותי - השאלה היא רק מה אני עושה בענין. אם אני חושב שאני חזק - אלחם איתו בכל כוחי, אם אני מבין שאני חלש - אכנע ואתן לו לעבור. במשך שנים ניסיתי להיאבק בתאווה, ולמרות שהנסיון הראה באופן ברור שאין לי כח מולה, המשכתי להילחם איתה. לא הבנתי שאם זה לא עבד במשך עשרים שנה - זה לא יעבוד גם היום. בהחלמה לימדו אותי להיכנע, להודות שהתאווה הרבה יותר חזק ממני ולכן מלחמה תהיה חסרת סיכוי כיון שהתוצאה ידועה מראש.

במציאות המעשית זה עובד בצורה פשוטה מאוד. הסיבה בגללה אני לא נותן לעצמי להעיף אפילו מבט אחד באישה ברחוב, איננה כיון שאני חזק ומסוגל להוריד את העיניים אלא בדיוק הפוך - כיון שאני חלש ולא יכול להרשות את זה לעצמי. הסיבה בגללה אני לא נכנס לאתרי חדשות בהם יש תאווה היא לא כיון שאני כזה חזק שמסוגל לוותר על כך אלא הפוך - כיון שאני כל כך חסר אונים מול תאווה, עד שאפילו פרסומת אחת יכולה להרוג אותי. אני אלרגי לתאווה אז אני חייב להיזהר.

הענין הוא שכניעה היא רק צעד ראשון בדרך לשחרור. כניעה מול התאווה בלבד לא מספיקה. אני חייב כניעה על החיים כולם מול האלוקים, ואז אני זוכה בנקיות, מפוכחות ושפיות.

מתחבר מאוד

למרות שלא מעט פעמים אני מתעקש להלחם בכ"ז. אני אומנם מנצח אבל זה גוזל הרבה אנרגיות

גם הכניעה דורשת כח, אבל מסוג אחר, הכח להמנע מלפעול

שלום לסוד הכניעה (ולכל מי שצופה בפוסט זה )
חבר שלח לי את המאמר הזה כתגובה לפוסט שכתבתי היום, ומאוד התחברתי.
מקווה שזה בסדר להקפיץ מחדש את מה שכתבת.
התחברתי מאוד לכל העניין הזה עם הגל, ואני מסכים שהאדם צריך להבין שהגלים לפעמים (או תמיד??) יותר חזקים ממנו ולכן עליו להתכופף ולתת לגל לעבור הלאה.
אך יש לי שאלה, אם אני באמת נותן לגל לעבור הלאה, והוא עדיין מטביע אותי, או שהגלים באים ללא הפסקה ואני לא מצליח להרים את הראש מעל המים, מה זה אומר עליי? כיצד עליי לנהוג כעת אם גם בשיטה זו אני לא מתמודד עם הגלים? האם אני לא מבצע את הדברים כמו שצריך? אולי אני חושב שאני מתכופף מתחת לגל אבל בעצם עדיין עומד מולו??
תודה רבה ולילה טוב

עכשיו אני רואה שזה פוסט מוקפץ. "המקפיצים בע"מ". סליחה שאני ממשיך כאן.

בכל אופן התחברתי מאוד. אני מאוד מאוד מזדהה עם הפוסט סוד. תודה רבה.

אני רואה את זה לא רק בתאווה כלל וכלל, אלא בכל תחומי החיים. היום היתה לי שיחה עם הספונסר והוא נתן לי כמה עצות איך להיכנס הביתה אחרי יום עבודה בצורה טובה, וחשבתי לעצמי הרי את כל הדברים שהוא מציע לי אני בין כך עושה. אוהב את משפחתי, נכנס בחיוך הביתה, לא מעיר או מבקר, משתדל לתת מחמאות לאשתי, לילדים, אז מה בדיוק הספונסר הוסיף לי?
הנקודה היא האם מדובר בפעולות שאני עושה, או שמדובר בכניעה שלי לפעולות שה' העביר לי מסר דרך הספונסר.

הייתי אומר את זה בשפה שלי ההבדל בין כניעה למלחמה האם זה עבודה שלי, אני כופה את עצמי "אתכפיא", או ביטול לקב"ה, לרצונו ית'.
על זה הדרך היתה לי שיחה עם חבר לפני כשבועיים והגעתי בדיוק לתובנה הזאת עם ההגדרות האלו.

לילה טוב לכולם. או כבר בוקר טוב.

כל כך מזדהה, הכניעה חייבת להיות על כל החיים...