חברי היקרים, קראתי ספר ממש טוב לאחרונה, הספר נכתב בכשרון רב וכלכך שקעתי בו, עד שממש בלי הגזמה-הרגשתי שאני חווה את הסיפור, את הדמויות, זו היתה חוויה כלכך חזקה שאפילו אחרי שבועיים בבסיס שהייתי מת כבר לחזור הביתה, ובדיוק ירד שלג בירושלים, המצב האידיאלי. חזרתי לירושלים, הנוף מושלג, אני ממש בדרך, והייתי עצוב. אבל ממש. לא הבנתי את זה, ניסיתי להזכר אם קרה לי משהו אם אני אוכל את עצמי על משהו-כלום. עד שהבנתי שהספר גרם לי לעצבות. זה היה קטע טראגי שקראתי אז וממש חשתי אותו כאילו אני שם. ובכן, גיליתי שזו תכונה אצלי, לדמיין ברמה של חוויה.
ישבתי בשמירה ודמיינתי איך הייתי רוצה שיראה הקשר שלי עם אשתי, יכולתי לחוש את החיבוק החם, זה הדבר שאני הכי מצפה לו. כשגיליתי את היכולת לאהוב תוך שליטה עצמית, נכנס הרצון העמוק לאהבה, לרגש הזה, זה לא משהו פיזי, זה יכול להתבטא במבט, במילה טובה, בחיוך..
רק רציתי לשתף. מקווה שיש בזה תועלת למי מכם הנשואים.

ערכתי

את העיקר קיצצת..אני מניח שהיית חייב.