לא ביקרתי בפורום כבר כמה שבועות וזה לא במקרה. התרחש אצלי משהו שהוא כל כך מוזר שאפילו לא הצלחתי להבין איך אני הולך לכתוב עליו. עכשיו, במרחק של כמה שבועות, אני רק מתחיל לפתח כיוונים אבל זה עדיין בליל של מחשבות ורגשות. האמת היא שאני קצת חושש לספר לפורום מכיוון שזה עלול לייאש אנשים או אולי להישמע מוזר מידי. מצד שני, אם אני לא יכול לספר לכם אז למי אפשר?!?

כאשר מצאתי את הפורום הזה הרגשתי שיש לי סוף סוף חבל שבעזרתו אוכל למשוך את עצמי מתוך ההתמכרות. החלטתי שאני לא מנסה להגיע ל-90 יום אלא שאני מגיע ל-90. וכך היה. היו ימים ושבועות קשים ותקופות של בלבול, טרוף, ומלחמה קשה. בדרך היו לי כל מיני דיונים עם היצר. פעם אמרתי לו שימתין רק עוד שעה ופעם אמרתי שייתן לי יום. כל פעם באתי עם תירוץ אחר למה הפעם לא הולכים בעיצת היצר. בסוף הגעתי ל-90 יום. ראיתי את השם שלי ברשימה של לוח ה-90. ובו במקום הלכתי לכל המקומות האפלים שמנעתי את עצמי מהם למשך 3 חודשים. במשך כל היום ישבתי מול המחשב וביקרתי במקומות שנלחמתי בהם כל כך הרבה זמן ובסוף היום קמתי מהמחשב מלא מחשבות מבולבלות. לפני שאני ממשיך אני אציין שוב שכל מילה כאן היא אמת. אני לא מקצין ולא מסתיר דבר.

כאמור, היום במרחק של תקופה מאותו יום אני מתחיל לעשות סדר במה שקרה. אני בטוח שיש עוד הרבה עניינים שצריכים ברור ומה שאביא כאן הוא בגדר התחלה בלבד.

ראשית, אני חושב שזה שראיתי את השם שלי ברשימה של ה"צדיקים" עצבן אותי. אני לא צדיק ובטח לא מרגיש שהגעתי למקום שונה מהותית. אני עדיין סוחב על הגב שלי מלא תאוות שלא נותנות לי מנוחה. עכשיו שאני כותב שורות אלו מתעוררת בי המחשבה שאולי בעצם זה שהגעתי לרשימה, כאילו אמרו לי – שמע עכשיו אתה הסדרת ואין לך בעיה וזה כל כך לא נכון! הייתי צריך להוכיח לכולם שעדיין יש לי בעיה כדי לזכות בהמשך התמיכה.

שנית, במשך כל ה-90 יום תמיד דחיתי את היצר בקש כדי להגיע ליום ה-90. כמו שהייתי נחוש לא לוותר בתוך ה-90 כך, בצורה של אמת חולנית הרגשתי שאני צריך לפרוע את החוב שלי ליצר. (אמרתי שמה שאני הולך לכתוב ישמע מוזר?)

בנוסף, אני לא אכחיש, היה בי סקרנות לראות איך המסע של ה-90 יום השפיע עלי. האם באמת קרה לי משהו שיהפוך את ההרגלים הישנים לפחות רלוונטיים. וכאן יש לי חדשות קצת מעודדות. כן נפלתי ביום ה-90. אבל זה לא היה באותם רמות של תאווה בכלל. לא הרגשתי כמעט דבר במשך אותו יום. זה היה כמעט כמו לפתור תשבץ. משהו טכני שבסופו אין שום רושם. למחורת, לא היה לי שום עניין לעשות את זה שוב. להפך, הדבר שהכי ריגש אותי היה שאני יכול להתחיל שוב במסע ה-90 יום מחדש. מאז אותו יום אני ב"ה נלחם ומנצח בקרב נגד ההתמכרות שלי. כל יום שעובר הוא אתגר חדש וראוי. אומנם האינטנסיביות של ההתמודדות היא לא כמו בימים הראשונים של ה-90 הראשונות אך עדיין יש באתגר מספיק עניין ליצור את מוטיבציה להמשיך. יש לי גם פחות הזדמנויות ל-משא ומתן עם היצר ומצד שני אני עדיין מאוד זקוק למסגרת שמספקת תוכנית ה-90 יום.

לסיכום, לא באתי עם מסר של ייאוש וגם לא מסר של תקווה. באתי עם סיפור אמיתי של מציאות מורכבת. כיום אני לא יודע מה יקרה בסיום ה-90 הנוכחי אבל זו לא הבעיה שלי מכיוון שאם למדתי דבר אחד בכל המסע של-90 יום זה שאני אחראי על הרגע הזה בלבד, כל השאר ימתין בסבלנות.

בע"ה נעשה ונצליח.
רצון טוב

שלום רצון טוב,
גם אני מלאתי לא מזמן את 90 היום הראשונים לחיי החדשים. כמעט חודש עבר. סביב סיום המרוץ הרגשתי לחץ של היצר שמנסה לשטות בי. אלמלא הקב"ה שלח אלי עומס בלתי יאומן בחיי הפרטיים ובעבודה, לא יודע איך הייתי יוצא מזה. מזל שנתתי לו את האחריות על כך. אני בהחלט מרגיש שינוי ברמת הקושי ובשינוי צורה שלו. מצד אחד עיקר התאווה ירד ממני אך מצד שני הוא מנסה להפיל אותי בנקודות קטנות. אני קצת יכול לדמות את זה לשדה קרב שבו המטוסים והטנקים כבר הכריעו את המערכה אך עדיין נשארו כיסי התנגדות שעושים שמות וגורמים אבדות ... בנפש.
כרגע מה שמחזיק אותי יותר מכל זה הסיפור שסופר כאן על "אל תיגע בהגה" של הרב ארז משה דורון מתוך "לב העולם אתה". אני זוכר ודומע כי הוא הבוס והוא קרוב אלי כל כך דווקא כשכל כך קשה.
בסוף ספר איוב, איוב שואל מדוע היה צורך ביסורים ולמה ה' לא ענה לו כשהתפלל אליו? אליהו הנביא עונה לו כי הוא לא היה מספיק קשוב לשים לב כי ה' מדבר אליו ביסורים. גם זו שפה. אם ה' בחר לדבר איתנו, אנחנו לא נסרב גם אם הוא מדבר בשפת הייסורין. זה כואב אבל עמוק. ובלשון הקודש: 'כ-אב' = 'כמו אבא'.
בהצלחה!
נעם ה'

חברים יקרים,

גם אני סיימתי בשבוע שעבר תשעים יום ועברתי חוויה דומה במהות (אבל ברוך ה' בלי הנפילה). כתבתי על זה בדיוק אתמול פוסט כאן: www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=473.0

כל תובנה בנושא הזה היא חשובה ומעמיקה ועוזרת, לכן ארשה לעצמי לחזור שוב על דברים שכתבתי בנושא, מתוך תקווה לסייע למישהו שיקלע למצב דומה.

התשעים יום הם המון אבל הם גם כלום. הם רק תשעים יום רגילים בחיים שלי, ואם אני מכור באמת - לא יעזור לי לשמור על עצמי תשעים יום. הדבר היחיד שיכול לעזור לי זה שאמצא דרך לפתור את הבעיות האמיתיות שלי בלי הסם המועדף עליי (תאווה). כן, אני יכול גם שנה להיאבק בעצמי ולא להשתמש בסם הנפלא הזה, אבל בסופו של דבר תמיד אפול שוב כי זה הדבר הכי טוב שיש לי. כשקשה לי, אין יותר טוב מאשר פנטזיה לוהטת באתר מגעיל. שקט, כיף, חם וטוב, ובעיקר: אני שולט.

והפתרון הזה יהיה תמיד זמין עבורי לכל בעיה שיש לי בחיים. בריחה מתוקה וכיפית מאין כמותה.

לכן אני צריך למצוא פתרון יותר טוב לבעיות שלי. לא רק לברוח מהתאווה כי אין לי לאן לברוח. התאווה היא חלק ממני אז מה יעזור שאני בורח?

והפתרון היחיד שאני מצאתי בנתיים הוא להתחבר להקב"ה, למסור לו את החיים שלי ולהתחיל לחיות בשלווה. יתכן שיש פתרונות אחרים אבל אצלי זה הדבר היחיד שעבד. להיות כל יום בקבוצה, לעבוד כל יום על הצעדים, לשתף ולהשתתף עם החברים עם הדרכים בהם אני והם מיישמים בפועל את הצעדים.

גם לי ה- 90 מהווה אתגר מדרבן. כשאני קורא את מה שזלמן ורצון טוב כותבים אני קצת חושש.

עד כה כמעט עברתי חצי מהדרך, ואני מסכים שזה באמת כלום- בסה"כ עובר מהר. אבל כשאני מסתכל על עצמי היום אני נמצא רחוק מאוד מהעבירה. גם אני ח"ו אפול זה לא יכניס אותי חזרה למעגל של נפילות כמו שרצון טוב כותב.

מצד שני, עברתי ב42 ימים האחרונים אין ספור נסיונות, התמודדתי עם מתחים ולחצים בצורה יותר בריאה מאי פעם. אם אני אתמיד בהתמודדות נכונה עם מצבי לחץ וגלי תאוות, אני לא אצטרך ליפול. את ההרגל הזה אף אחד לא יקח ממני. ואם אחרי 90 יום יבואו עוד 90 יום בעז"ה - ההרגלים הבריאים האלו רק יתחזקו.

אז גם אני לעולם אגדיר את עצמי כמכור, אני יכול להגיד בביטחה שמצאתי דרכים עוקפות.

אח יקר שלי, אשריך!

חצי דרך זה דבר מרשים מאוד. אני את השישים יום חגגתי עם אשתי במסעדה ולתשעים יום היא קנתה לי מתנה.

אני מתפלל עבורך ועבור כל אחד מאיתנו שלא נעמוד בנסיון ושנצליח לצאת מהבוץ - לא משנה בכלל באיזה דרך. העיקר לחיות.

שמעתי ממדריך אישי שלי
שאלתי אותו למה התאפקתי 40 יום ולא נהיה כלום הרי ר' אלימלך מליזנעסק כותב בצעטיל קטן כי אדם שרוצה לעבוד על המידות שלו יתמיד 40 יום ע"ז ויתגבר ע"ז?

ענה לי כי כל ה 40 יום חיכיתי שזה יעבור ואחרי זה לעשות מה שבא לי
ויש בזה הרבה אמת

תודה לכל המגיבים. אכן דברי טעם. אם יש דבר אחד בטוח בכל המאבק הזה, זה שהפורום הזה הוא פלא עצום ומגדל אור בעולם של יצרים וקושי.

רצון טוב

תודה רצון טוב על דבריך.
מדבריך הבנתי גם כמו שזלמן אומר תמיד, שבגלל שדחקת את היצר ולא טיפלת בו באמיתיוות, לכן כשנוצר שיחרור קטן הוא השתחרר בגדול, אז במקום לדחוק אותו צריך לטפל בו.

היי רצון טוב סליחה שגנבתי לך את השם..סולח?
ב' וודאי שאם נעורר אז ניכשל..
ג' בהצלחה-!