שלום חברים יקרים
ברוך ה לאחרונה אלוקים עושה איתי חסד ונתן לי פוש לחזור ולהכנס לתוכנית ברצינות יותר ועל זה אני אסיר תודה. אני אכן לא יודע מה יהיה מחר ומחרתיים אבל אני מנסה לשרוד את היום. וברוך ה אני נקי לחלוטין משו כמו שבוע וזה הרבה בזכות החברים היוצאי דופן זכיתי להכיר ואני מודה להם.
אני מאזין לקבוצה קרוב לשבועיים ולא מצליח לפתוח את הפה ולומר שלום כשאני יכול. אבל כנגד כל הסיכויים והפחדים הלכתי לקבוצה חיה והייתי מרותק והמחשבות על זה לא עוזבות אותי אז ברשותכם אשתף בכתב מה שאני לא יכול בפה בינתיים
לפני משו כמו חצי שנה חוויתי משבר עמוק מאוד ביציבות הנפשית שלי. אין לי הרבה אנשים שאני הייתי סומך עליהם ומתייעץ איתם גם אין לי חברים כמעט בכללי. אני דיי בודד חברתית בעיקר בשנתיים האחרונות אבל היתה לי משענת חזקה שהיא הסבתא שלי ז"ל היא הייתה אשה חכמה וחריפה במיוחד וידעה במבט אחד לגעת בנקודות הכי רגישות שלי וידעה לתת לי את הכוחות להמשיך בשבילי היא הייתה יותר מאמא וחבר ומה לא. בשיחה האחרונה שלי איתה היא כנראה ידעה שהיא הולכת להיפטר ונתנה לי רשימה של דברים איך אני אמור להתנהג כלפי אשתי והילדים וכל ילד מה יש לו וכו וכו ובעיקר אמרה לי שאני חייב לא לכעוס על כל דבר כל כך... והפטירה שלה השאירה אותי כיתום ממש אם אבי אין קשר כלל ועם אמי בקושי והיא היתה המשענת היחידה שלי וכבר זה גם אין. ומאז אני תלוש לגמרי וקבור עם כל המחשבות שלי כי אין לי את מי לשתף ועם מי להתיייעץ וזה מתסכל אותי מאוד (אשתי היא לא הכתובת למשענת כי אני המשענת שלה)
בתוך תוכי אני יודע שהכעס שהיא דיברה עליו הוא הכעס שלי על עצמי וממה שאני מבין הכעס קשור גם לתאווה. רציתי כבר אז מיד כשנפטרה לשתף אבל לא היה לי את האומץ לדבר על זה
בכל מקרה דבר נוסף שאני חושב עליו לאחרונה שכשאני מבין שאמנם עיקר העבודה היא בצעדים על מנת לבנות את האישיות שלנו כמו שצריך וגם על הדרך להתמודד נכון עם התאווה. אבל יש בעיה קטנה. מאז שאני מכיר את עצמי התאווה תפסה/תופסת מקום מאוד מרכזי בחיי. שום דבר אחר לא מעניין אותי חוץ מהתאווה במצבי רוח מסויימים. משו אמור למלא את החלל הזה. לא?. למדתי השבוע בדף היומי שענין העבודה זרה שקיים בעולם הוא לא המטרה כדי לעבוד עבודה זרה אלא כדי להשקיט את המצפון של האנשים שיוכלו להיות שקועים בתאוה בלי מצפון כי אם אין אלוקים אין מי שיאסור את הדבר שכולם אוהבים ונמשכים איליו. אז הרגשתי כמעט אותו דבר. אני יקנה מחשב בשביל 1000 דברים אחרים אבל במטרה הנסתרת והעיקרית היא לגלוש לתאוה שנותנת לי הנאה רגעית אבל הנאה שאין לה תחליף. רק שעליה וקוץ בה. ולכן אני פה מקוה שאצליח לחיות כמו בן אדם (כאילו) "נורמאלי".
מה שבטוח מה הוא שהרצון שדוחף אותי להתקשר ללחברים בעת הצורך הוא הרצון לעשות נחת רוח לבורא עולם ולומר לו שאני עושה את זה לכבודו
לילה טוב
סליחה על האריכות ועל אי הסדר בשיתוף

אוהבים
תודה רבה עודד על השיתוף
נתן לי הרבה
מתפלל בשבילך שתמצא פה את המקום מועיל, כמו שאני מצאתי בתקופתו
ולשאלתך, לוקח זמן עד שלומדים שהתאווה היא לא הבעיה אלא הפיתרון, (הרבה פעמים זה מגיע עם הנקיות) לומדים את ההשפעה הרבה של טינות ופחדים על התאווה.
לומדים שהתאווה מתחילה בהמון דרכים תמימות לכאורה, לפני שהיא מגיעה לשלב העמוק יותר שבו כבר יש הרבה פחות מה לעזור.
אני למדתי אם הזמן, שכשאני מתאווה זה כמו דגדוג של משהו מרגיז שאני לא מצליח להיפטר ממנו, בלי להשתמש, אבל זה פרודוקס כי כשאני משתמש הוא נרגע לקצת זמן, ואז חוזר בצורה קשה יותר, כך שהתיפתרון הוא בעיה בפני עצמה.
עד שלא למדתי שאי הזנת הרעב הורגת את האובססיה, וכל פעם שבמקום להשתמש כשהגיע הדגדוג המוכר, ביצעתי פעולות כניעה, ראיתי שיותר קל לי בפעם הבאה. ככל שוויתרתי יותר, ככל שהכנסתי את אלוהים יותר לחיי, זה עבד והייתי פחות צריך להשתמש.
בהצלחה
נעם לי מאוד להכיר אותך

אנחנו החברים שלך אחי.
בשמחה 105.

עודד הנפלא! ריגשת אותי בכנות ובפתיחות שלך, מזדהה אתך לחלוטין. אני ממש בתחילת הדרך(בעצם עוד לא התחלתי) ולי היה הרבה עם מי להתייעץ וגם התייעצתי יש לי משפחה מדהימה וחברים ואם כל זה אני מרגיש בודד... בודד... בודד... כנראה שזה משהו פנימי ולא כל כך קשור לתנאים חיצוניים.
מעריך אותך מאד שבמצבך הלכת לקבוצה חיה ואולי תוכל לעזור לי גם.

תודה עודד. הכאב הגדול ניכר מבין השורות.
אתה שואל מה יכול למלא את החלל שמשאירה התאווה - על זה יש לנו תפילה "אלי, תן לי למצוא בך מה שאני מחפש בתאווה".
אלקים יכול למלא את החלל הזה, ואפילו הרבה יותר טוב. אבל זה עובד רק להיום. רק עם פעולות.

תודה רבה חברים יקרים. מודה לכם מכל הלב. ואם אוכל לעזור למישו אז בשמחה.

עודד היקר,


בהצלחה בדרך. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לדברי חבריי, רק זאת תדע, שכל זמן שתדבוק בקשר אל החברים תוכל להתחבר אל הדרך של ההחלמה ולא להרגיש בודד,
אם זה בשיחות או התכתבות או בפורום או קבוצות, העיקר להיות בקשר, גם אני אשמח להכירך ונהיה אחד לשני למשענת בזמנים קשים.


אוהב
הושיעה