בס"ד
שלום חברים
אני רוצה לשתף אתכם במקרה שנזכרתי בו היום
אחת התחתיות הכואבות שלי במחלה, הייתה בלילה אחד.
הפעם הראשונה שהשתמשתי בפלאפון של אשתי.
היה לי קשה להירדם, שכבתי במיטה והתגנבה המחשבה הזאת, ללכת להשתמש בפלאפון של אשתי..
לא העזתי לחצות את הקו הזה, זו ממש בגידה!
אחרי מלחמה בראש של כמה דקות השתמשתי.
הייתי כלכך בדיכאון שלא הצלחתי לחזור לישון ולפנות בוקר שוב השתמשתי.
הגעתי לתפילה במניין הראשון אחרי לילה ללא שינה, עייף וכואב.
מלמלתי את התפילה בלי שום כוונה.. בסוף אלוהי נצור, בכיתי, ממש זלגו לי דמעות, התפללתי לה' שיפסיק את הסבל.
כאבתי שגם בבית שלי אני יכול לראות פורנו.

ואז עלתה הברקה במוחי.
הבנתי שאני לא יכול לבד והאמנתי שאלוקים יכול להציל אותי מזה.
ניסחתי לעצמי תפילה כזאת 'אלוקים תן לי להאמין בך שאתה יכול לתת לי את הכח לא ליפול, אלוקים בבקשה תעזור לי לא ליפול'
חשבתי שמצאתי פתרון, הרי אלוקים יכול
הייתי ממלמל את התפילה הזאת כשהרגשתי רצון להשתמש או ברחוב
הבעיה היא שזה החזיק מעמד קצת יותר משבוע, אח"כ נפלתי שוב

מה היה חסר שם?
הרי הבנתי שאני חסר אונים, והגעתי לאמונה שכח גדול יכול להחזיר אותי לשפיות..
אני חושב שהחברותא הייתה חסרה..
לבד לא יכולתי להחזיק מעמד כי..
1. ההכחשה פעלה עליי, באמת התחלתי לחשוב שאולי אני לא כזה חסר אונים.. החברים שאני איתם בקשר, מזכירים לי היום, שאני חסר אונים גם כאשר אני מתחיל להכחיש.
2. הכאב נשכח, ביומיים אחרי הנפילה עוד כאב אבל אחר כך לא, בקבוצה לעומת זאת אני שומע את הכאב בסיפורים של אחרים.
3. האמונה אבדה, בכלל לא ידעתי אם התפילה שהמצאתי היא דרך נכונה, בקבוצה אני מאמין שזוהי דרך נכונה כי אני רואה אותה עובדת באנשים שהלכו בה לפניי.

בטח היה חסר לי גם העיקרון של רק להיום, רציתי להישאר נקי כך עד 120, כמובן שמטרה כזאת הייתה גדולה בשבילי, היום אני לומד להעריך את הנקיות של היום הזה..

אני נקי 79 ימים מהיום שבו התחלתי ללכת לקבוצות באינטנסיביות
אסירות תודה לה', תודה רבה לחברים שאיתי בדרך!

תודה רבה על הדברים.
קורא לפני שבת שבה קשה שבעתיים מבחינות מסוימות.
אוהבים אותך חבר יקר.

תודה לך על הדברים.

ברשותך, אוסיף כאן אותם דברים כפי שהם באים לידי ביטוי בספר הגדול. בסיפור של ביל (ממייסדי החברותא של 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות), הוא מתאר כמה פעמים כניעה, אלא שגם לאחריה הוא המשיך לשתות. זה מתחיל די בהתחלה: התעוררתי. צריך היה להפסיק בזאת. ראיתי שלא יכולתי לעמוד אפילו במשקה אחד. גמרתי לשתות לעולמים. לפני כן כתבתי המון הבטחות מתוקות, אבל אשתי ראתה לשמחתה שהפעם באמת התכוונתי לכך.

כמובן שזמן קצר לאחר מכן הוא שוב היה שתוי. אבל גם אחרי טיפול נפשי ואישפוז כפוי, הוא המשיך לשתות. ואז אחרי שהודיעו לאשתו שהוא עומד למות מהאלכוהול, הוא נכנע שוב: מילים אינן יכולות לתאר את הבדידות והיאוש שמצאתי בביצה המרה הזו של הרחמים העצמיים. מכל הכיוונים הייתי מוקף בחול טובעני. מצאתי מתחרה בקנה מידה שלי. נוצחתי. האלכוהול היה האדון שלי.

ולמרות זאת הוא המשיך לשתות...

ישנו זוג של חברי AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) שמלמדים את הספר הגדול, והם מסבירים כדי שהכניעה תהיה אפקטיבית ותוביל אותו להחלמה, הוא היה צריך לפחות שלושה דברים: א. להבין את הבעיה. ב. להבין את הפיתרון. ג. תכנית פעולה.

שנים רבות לפני שד"ר סילקוורט אמר שאלכוהליזם היא מחלה, כבר היו אנשים שטענו כך, אבל הם לא ידעו להסביר מהי המחלה, ולכן זה לא עזר ולא קידם את האלכוהוליסטים ולא את שאר המכורים להתמכרויות השונות. ד"ר סילקוורט היה הראשון שדיבר על האלרגיה, אותה תגובה לא נורמלית של גופו של המכור, שהיא ביחד עם האובססיה הנפשית - הינם שילוב קטלני ובלתי פתיר לחלוטין. זה היה השלב הראשון בלבד.

אחר כך היה צורך בפיתרון. גם לפני ביל וד"ר בוב (שני המייסדים של התכנית) היו כאלו שידעו ש"חוויה רוחנית" יכולה לפתור את הבעיה של התמכרות. הראשון שידוע על כך היה ד"ר קרל יונג, שאמר לאחד הפציינטים שלו שהוא ראה מקרים נדירים של החלמה מאלכוהוליזם כאשר המכור עבר "חוויה רוחנית". הוא ידע לומר שפעילות דתית לא הוכיחה את עצמה, אבל לא ידע לומר מה כן. הוי אומר שהיה לו את החוליה השניה בדרך לפיתרון, אבל עדיין היה חסר לו משהו. הוא ידע מהו הפיתרון אך לא איך משיגים אותו.

את תכנית הפעולה קיבלנו בדמות 12 הצעדים, שהוכחו ככאלו הגורמים להתעוררות רוחנית שבכוחה לשנות את המבנה הפסיכי שלנו, כך שנוכל להשתחרר מאותו מצב נפשי מוזר שאופף אותנו רגע לפני שאנחנו מתחילים להשתמש בתאווה. רק כאשר אנחנו יודעים מהי הבעיה, יודעים מהו הפיתרון, וגם יש לנו תכנית פעולה פשוטה כדי להגיע לפיתרון - אנחנו יכולים להחלים.

אגב, שלושת הנקודות האלו הן בדיוק הצעדים. הצעד הראשון הוא הבעיה: הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו. הצעד השני הוא הפיתרון: הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות. הצעדים שלוש עד שתיים עשרה הם תכנית הפעולה שלנו כדי להגיע אל הפיתרון.