שלום חברים

ויהי מקץ שנתיים ימים לבואי מארץ ציה וצלמוות, ארץ אשר במסכנות אתהלך בשולי החיים,
אל ארץ החיים, אשר נופת תיטופנה שפתי מהתענג על ה' ועל משיחו.
ואיקץ והנה אין זה חלום, הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה,
והנה מלאכי אלוקים - שליחיו הנאמנים עולים ויורדים בו,

מה אשיב לה' על אשר הביאני המלך חדריו, בית יחזקאל חדרי שמור עיניך וSA.,
ויצעידני בשנים עשר הצעדים וילמדני אורחות חיים,
למען אעזוב דרך עקלתון דרך הניחמים תחת האלה שוחטי הילדים,
ויהי דבריו על ליבי דבר יום ביומו,
לעלות בהר ה' לקום במקום קודשו,
להסיר לב האבן וליישר אורחות פריץ, פגמי נפשי אשר השתרשו בי מנעורי ועד עתה.
ורוח מלפני יעטוף
והרוח לאלוקים נכספה וגם כלתה,
מה אזעום לא זעם א-ל,
והפעם אודה את ה' ואומר צדקו ממני ,
אודה את ה' על שהיה עימי בשאול אשר כבר לא בית מנוס הוא לי,
וישלח ידו ויקחני מעמק הבכא ויביאני אל המקום הזה.
וישמור עיני מראות שוא וליבי מרגש רע, ומוחי ממחשבות פלצות,
אודה ה' בכל לבב ,
ואודה לשליחיו אשר נשאו את בשורת הגאולה ואת סוד הכניעה ,
והנני אסירתודה על שנתן במתנה לחזות בנועם ה',
שלום שלום לרחוק ולקרוב חדשים גם ישנים
כולם אהובים כולם ברורים וכולם עושים רצון קונם
וכולם בעז"ה שומרים ומפוכחים,
היום אם בקולי תשמעון.
בברכה
מוטי

נ.ב. מוקדש באהבה לאתר שומר עיניך ולידיד האהובים במלאת שנתיים לנקיוני בזכות שמור עיניך
וכתשובת המשקל לנאום נביא הזעם.

רעי היקר, חמוץ בגדים הגעת, הלא מנעוריך דרכת בגת, והנה הרבה לך אביך בורית והלבישך בגדי ישע, ואתה את שלך פעלת צו לקו זעיר לכאן. חדלת מהכות איש וערוף כלב עברת בשערים סיקלת הדרך עד שנוגה אורך מעיד ששלמו ימי אבלך. החושך שכיסה הארץ נמוג כערפל מעל הלאומים, שא סביב עינך וראה, כמה נקבצו ובאו לנו. יהי רצון שלעולם על צד תאמן. אברכך שתזכה והקטן יהא לאלף והצעיר לגוי עצום. שתחבוש נשברי לב, שתקרא לשבויים דרור ואת האסורים פקח. אמן. אוהב. 

אמנם אני לא נביא זעם ולא יודע לכתוב בשפה תנ"כית, אבל בכל זאת אני מגיב כאן (ומקווה שזה לא שובר את כל הכללים).

מוטי היקר, איזה כיף. כמה חסד אלוקים, כמה זה לא מובן מאליו הרגעים האלו. לא יאומן שכבר עברו שנתיים מאותם ימים ראשונים שגיששנו כאן באפילה. לא אשכח את ההתכבות הראשונה איתך, לא את הטלפון הראשון איתך, הפעם הראשונה שנפגשנו (בסקייפ כמובן), ואחר כך הפעם הראשונה שנפגשנו באמת (בכנס שמור עיניך כמובן) וכן הלאה.

במבט לאחור אי אפשר שלא לראות את יד אלוקים שהובילה את כל העסק הזה. במיוחד אני משתדל לזכור שכל המהלך הזה הוא מתנה נפלאה מאלוקים. לולי כתבת את "המשטרה מבקשת את עזרת הציבור", ושם התייחסות להיעלמותו של "זלמן" (זכרו יגן עלינו), מי יודע איך היו מתגלגלים הדברים?

תודה לאלוקים, תודה לך, תודה לכל מי שהיה כאן בשנתיים האחרונות. ותפילה גדולה לאלוקים עבור אלו שהיו ונעלמו, שיחזרו ויזכו גם הם בשפיות.

גם אני,‏ כמו סוד,‏ עומד נפעם מול ההשגחה האלוקית  שבמקרה הזה בחרה להסתתר הרבה פחות מהרגיל...‏ תודה לך ה' על השעשועים שאתה משתעשע בנו.‏ יהי רצון שנוכל לשעשע אותך חזרה כמו בנים יקירים.
תודה גם על ציון הדרך שלך מוטי,‏ ועל כל מה שאני זוכה לקבל ממך.‏ אוהב.

מוטי היקר,
מזדהה עם כל מילה חריזות שהיא,
האמת אני עם דמעות בעניים מהתרגשות,

יש תקווה ויש תקווה

"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת...."
יש נביא.
יש חלומות...
ויש מופתים !
אוהבים אותך מוטי.

תודה רבה מוטי.

מוטי היקר,

שמחתי מאוד לקרוא.

אני מאוד מודה לך על הכוח והתקווה שנתת ועודך נותן כאן ובקבוצות.
בעבורי ההחלמה היא יותר במובן הרוחני / רגשי (מותו של נביא הזעם) מאשר בניקיון הפיזי.

תודה
בהחלמה

חבר יקר,
תודה על שהיית שם, כשבכיתי את הצעד הראשון שלי. כשהתפרקתי ממחסום הבושה באותה פגישה חיה ראשונה של שמור עיניך.
משהו בתוכי נסדק שם, ונשאר סדוק עד עצם היום זה. חומת ההכחשה נשברה.
העדינות שעל פניך הדהדה את העדינות שלא האמנתי שיש על פני, הרכות של הלשון שלך הדהדה את הרכות של הדיבור שלי - ובכל זאת, שנינו ממקומות כל כך שונים, היינו שם בגיהנום הרגשי והבודד הזה, והנה היום הדברים אחרים.
לימדת אות בחודשים האחרונים שהחלמה וחיבור לאלוקים לא בהכרח אומרים שמעכשיו החיים הולכים להיות גן של שושנים, אבל שמה שמשתנה הוא הכוח להתמודד.
גאה להיות חלק מהמעטפת הזו של האנשים שליוו את ההחלמה שלך, ושמח שאתה היית שם בשבילי, בעיקר באותה התחלה קשה ונבוכה.

מתרגש
נתן במתנה

תודה חברים,
עלתה מחשבה מלפני , שמא לא שיתפתי כסדר את החוויה הרוחנית שזיכני ה' יתברך לעבור בצעדה הנפלאה כאן ובSA,
חשבתי אולי לחלק את זה לפוסטים נפרדים כל צעד בנפרד, אבל מנקודת החוויה האישית שלי ולא רק כידע כללי,
אשמח לשמוע דעתכם, בטרם אגש לפרוייקט כזה שידרוש ממני השקעה לא פשוטה,
האם נראה לכם שזה יהיה לתועלת, ושזה שווה את המאמץ?
מצפה לתגובתכם
מוטי 

יהיה לתועלת? בודאי! פשוט וברור!
אך שאנו נבקש ממך השקעה לא פשוטה? לא ולא! עד כאן.

מוטי ידידי, אני לא כל כך מבין את השאלה.

ממה שאני למדתי כאן על בשרי זה שהדרך היחידה לשמור משהו - הוא לתת אותו לאחרים. כל מה שנתתי כאן - עדיין אצלי, לעומת דברים ששמרתי לעצמי - ואותם איבדתי.

כל כך הרבה משפטים וסיסמאות שגדלתי עליהם הפכו כאן למשהו אמיתי וחי, וכך גם במקרה שלנו. המימרה הידועה על "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית", היתה תמיד סיסמא ותו לא, אבל כאן היא הפכה עבורי למשהו אמיתי. כאשר אני עונה לחבר בטלפון, כאשר אני כותב ומשקיע בתגובה לחבר מתלבט, כאשר אני עוזר למישהו אחר - המרוויח הגדול הוא אני.

שנינו לא נוכל לשכוח חברים רבים ויקרים שהיו כאן - והתאדו. נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אבל מה שאתה או אני או כל אחד אחר נתן להם - נותר בידינו.

אסירותודה. איזה יופי

אני הייתי מתייעץ עם הספונסר בשאלות כאלו...

ממש הספדים לתפארת איזה כיף אני גם רוצה להצטרף!
אז ככה- למוטי היקר כשראיתי את פניך הנעימות ידעתי שאפשר להיות נינוח, אני נמצא בידיים טובות, עצותיך וכל דיבורך שופע אור ונחת, איש שיחה נעים הליכות אשר נותן מירצו למען התוכנית על אף כל עבודתו מחוץ לה.
טוב בקיצור- כיף לשמוע ולדעת שיש תקווה. נשמח לשמוע כיצד התקווה הזו התממשה.
אוהב אח.
תודה על הכול ומקווה להמשיך להיות אסירותודה לך.