שלום, שמי יאיר ואני המנהל של העולם.
טוב, לפחות אני מנסה להיות, לצערי אני לא תמיד מצליח, או בעצם תמיד אני אל מצליח.
יש בי שאיפה כ"כ גדולה לשלמות. לסדר וליופי- למרות שהרבה פעמים החדר שלי מבולגן.
קשה לי לראות לכלוכים ברחוב אז אני משתדל להרים כמה כל יום. אבל גם כשאני מרים אותם
אני מתעצבן על האנשים שלכלכו את הרחוב, מה לא אכפת להם מאיך שהעיר שלהם נראית?
חלמו ונלחמו על הארץ הזו כ"כ הרבה אנשים ואתם לא סופרים אותם ממטר?
בכלל אם אני רואה מישהו מלכלך "בלייב" ועוד יש לו כיפה- במקום אני צולב אותו עם העיניים שלי
וברור לי שהוא צבוע, איך הוא אומר שהוא דתי אם הוא מלכלך את הארץ? או הכל או כלום!
לצערי זה מגיע לרמות הכי קטנות- אני חייב לראות כל מי שעולה לאוטובוס (אולי בגלל תאווה- לראות בנות יפות אבל אני חושב שזה נובע ממקום אחר- ואשמח לשמוע אם יש למישהו רעיון) כי אני המנהל כאן ולא יכול להיות שיהיה מישהו על האוטובוס שעלה בלי שבחנתי אותו.
אפילו את האייקונים שלי במחשב- אני חייב לסדר, ואם בטעות איזה 'אייקון' פתח שורה לבד אני חייב איכשהו לצמצם או למחוק מישהו 'מיותר' בשביל שלא תהיה שורה חדשה במסך- זה מפריע לי בעין ואני פשוט משתגע מזה. אני אלוף בלפתוח דברים אבל לסגור ולסיים אותם כמו שצריך אני פשוט לא מצליח, בגלל שאני מנהל העולם- אני אטפל בזה וגם בזה ובזה
ובזמן שאני עובד על משהו מגיע משהו חדש- ואני חייב עליו לטפל בו אז אני עוזר את הדבר הקודם ומתחיל לטפל בדבר החדש... וכן הלאה.
"אבא אוהב, תן בי את השלווה להיות חסר, להיות אדם פשוט שלא מסוגל לתקן את כל העולם, שמסוגל אולי אולי רק לתקן את עצמו.
תן בי שלווה להתעסק בדבר אחד בבת אחת. ולהבין שזה המון וזה נכון. תן בי שלווה ומפוקחות לאהוב רק אישה אחת ולדאוג קודם כל לילדים ולמשפחה שלי ולגוף שלי, ואולי אח"כ
גם לטפל באחרים. תן בי את ההבנה ואת ההכרה שאני עושה את זה לא בגלל שאני אגואיסט אלא בגלל שרק כך אני באמת מצליח לעשות טוב, רק בצמצום הזה ובפשטות הזו, אני באמת מצליח להחלים ולחיות כפי רצונך! תודה לך אבא אוהב, שאתה נותן לי לכתוב תפילה. תודה לך אבא אוהב שאתה פותח את עיניי לראות היכן אני חולה ואיזו תרופה אני צריך.
אני אוהב אותך ה' יתברך. תזכה אותי בבקשה להפיץ בעולם כמה אתה אוהב אותנו! תודה!"
