חבר ותיק שביקר בארץ לאחרונה חזר שוב ושוב על מסר אחד: ההחלמה עומדת על ארבע רגליים: צעדים, ספונסר, חברותא, ושירות. מי שמזניח את אחת הרגליים האלה – ההחלמה שלו תהיה יציבה בדיוק כמו כסא שחסרה לו רגל... ואף על פי כן, הרבה אנשים עושים בכל הכוח את שלושת הראשונים, ואיכשהו עניין השירות נשמט מהם.
בתחילת הדרך חשבתי שהדגש הרב ששמים על שירות הוא הדרך של הקבוצה לעודד חברים לתת יותר מעצמם, כדי לעזור לאינטרסים של הקבוצה להתקיים ולשגשג. זו אמנם סיבה נהדרת לתת שירות, אבל ככל שעובר הזמן אני מגלה שעבורי יש סיבה טובה בהרבה – אין כמו השירות להחזיק אותי נקי ובהחלמה. השירות יוצר אצלי מחויבות להחלמה. השירות מכריח אותי לא להתרשל. השירות גורם לי לחזור שוב ושוב על הדברים שאני כבר יודע אבל עדיין צריך לשנן.
השאלה כמובן מהו שירות. בקבוצות זה די ברור: יש תפקידים מוגדרים – מזכיר, גזבר, אחראי לקבלת חברים חדשים, אחראי ספרות, פותחן, אחראי כיבוד. גם אם אני לא ממלא את אחד התפקידים האלה, תמיד אוכל לעזור בסידור וניקיון המקום לפני או אחרי הקבוצה.
אבל מה עושים במציאות המיוחדת שלנו ב"שמור עיניך" שבה הרבה אנשים מתחילים את התהליך מחוץ לקבוצות – בפורום או בקבוצות הטלפוניות? נדמה לי שהגיע הזמן לכתוב רשימה של אפשרויות לשירות ב"שמור עיניך".
הנחת היסוד שלי היא שהשירות הוא זכות ולא חובה. הוא עוד דרך נפלאה, וקלה יחסית, לקבל נקיות והחלמה. הנחת יסוד נוספת היא שגם חבר חדש יכול לתת שירות. חבר שנמצא כאן שבוע בדרך כלל יודע הרבה יותר מחבר שנמצא כאן יום, וכבר יש לו מה להעביר הלאה.
עבורי, הדבר הראשון והיקר ביותר הוא הקשר עם חברים חדשים. בכל יום חברים חדשים מציגים כאן את עצמם. השירות במקרה הזה יהיה להגיב להם, לספר להם על התקווה שקיבלתם. להזמין אותם ליצור קשר בפרטי. להציע להם בפרטי לדבר בטלפון. לכן כשאני רואה הודעות של חברים שאני מרגיש יותר חיבור אליהם, לפי הדרך שהציגו את עצמם, אני משתדל לכתוב ולהגיב.
יש חברים שפותחים שרשורים אישיים במדור "מסע בן תשעים יום". מן הסתם הם זקוקים למשוב על הכתיבה שלהם. זה מבאס לכתוב ולהרגיש שאף אחד לא קורא. השירות במקרה הזה יהיה להגיב במילים חמות, אולי לתת עצה או שתיים, להגיד תודה על משפט שנגע בי.
הרבה פעמים חברים חדשים עולים לקבוצות הטלפוניות. כשיש לי אפשרות אני מנסה לדבר אתם קצת אחרי הקבוצה. אפשר גם להציע להם לדבר בטלפון (הרי הם כבר עברו את המחסום של "ומה אם יזהו את הקול שלי"), ולהחליף מספרים באמצעות הפורום.
וגם בקבוצות החיות. כשמגיע חבר חדש, הוא עדיין בקטע של "מי בכלל ירצה לדבר אתי", ו"לא נעים לי להתקשר, אולי אני מפריע". טוב לי מאוד להחליף אתו מספרי טלפון ובפעם הבאה שיש לי חוסר אונים, להתקשר דווקא אליו ולמסור את זה מולו. ככה הוא גם ישמח על השיחה, וגם ילמד איך זה עובד העניין המשונה הזה של "למסור חוסר אונים". ככה אני למדתי (ותודה לחבר שעשה את זה אתי). אם הוא מתבלבל אני אומר לו שזה בסדר, שהוא פשוט צריך להקשיב ולהגיד "אוהבים אותך" ואם יש לו לשתף על משהו דומה אצלו הוא מוזמן לשתף. אני גם מסביר לו את מה שהסבירו לי בשעתו, שהכלל בתכנית הוא שלא עונים אם לא פנויים לדבר, וממילא אין לו שום סיכוי להפריע...
אי אפשר להפריז בחשיבות העניין הזה של טלפונים לחברים חדשים. בתקופה האחרונה מגיעים הרבה חברים חדשים, בשתי הקבוצות החיות, אבל לא כולם ממשיכים להופיע. אני חושב ששיחות טלפון מצדנו יכולות לעזור הרבה בעניין הזה. וכאמור: זה בעיקר בשבילנו, כדי שנוכל להעביר את המסר הלאה. אולי אם נעביר אותו הרבה, משהו יידבק גם אצלנו...
אלה הרעיונות שלי לשירות בשמור עיניך. אם יש לכם רעיונות נוספים, או שאתם רוצים לשתף על מה השירות נותן לכם – מוזמנים לכתוב בתגובות.
