אחרי חודשים ספורים של נקיות אני בשבוע הקשה בחיי.
נפלתי לפני אולי שבוע בפעם הראשונה ממש ומאז לאט לאט ומהר מהר מצאתי את עצמי במקומות שלא הייתי בהם מעולם.
תמיד רציתי וראיתי דברים לא צנועים, אך כמעט תמיד לא העזתי פני להסתכל ממש, תמיד הרגשתי גועל וגם שאיני מסוגל להתסכל אם כי תקופות שלא הפסקתי לחפש..
והשבוע בזבזתי שעות על גבי שעות בצפיה בדברים שמעולם לא ראיתי.
אוהב את אשתי וילדיי בכל מאודי, וגם את בורא עולם.
אנא שמור עלי שלא אחריב את כל השפע האין סופי שיש לי.
כותב בדמע.

שבע יפול צדיק וקם
ירידה זו צורך עליה אי"ה

בע״ה יהיה יותר טוב ..אל תתייאש !

תודה על התמיכה.
מרגיש כבר התקדמות נפשית.
החזרה אל הפורום, ההודעה והבכי מרגישים לי כצוהר ליציאה לחופשי. (בפעם הראשונה מזה שבוע, אני לא מרגיש צורך לראות תאווה).

ה' יהיה בעזרך, כל הכבוד על הכנות!
אני משתדל בתקופה האחרונה להקפיד לעשות את הצעדים היום יומיים על מנת שכאשר התאווה תגיע ותפרוץ מעבר לפינה (והיא מחכה בכל רגע ורגע...) אוכל להתמודד איתה- לא בזכותי ולא מכוחי, אלא מכוח עליון! אני אישית עובד חזק על כניעה....אולי זה יעזור גם לך?!
אין יאוש בעולם כלל!
רק להיום- שמור עלינו הקב"ה- כי המחלה הזו ממש לא בשליטתנו....