שלום חברים.
רציתי לשתף שאני נמצא המון בפורום ובאתר בזמן האחרון.
אני נמצא בפורום לפחות איזה 4 פעמים ביום ובאתר אני קורא עוד מאמרים בערך פעמיים ביום.
הבעיה היא שזה גורם לי להיות מנותק מעצמי , מהמשפחה ומהחברים(וגם מה׳).
זאת אומרת שברגע שאני יוצא מהאתר והולך לתיכון(אני בן 16,עדיין לומד) אני מרגיש מאוד מנותק ולא שייך לאנשים ולעולם.
זה גורם לי להיות כמו 2 אנשים שונים ולא להיות שלם עם עצמי(ואם אני לא שלם עם עצמי איך אני יהיה שלם עם אלוקים?).
אני מאוד מבולבל ולמרות שהיום אני נקי , אני ממש לא מפוקח וכבוי.
תודה מראש לכל מי שיחזק...

איפה שהוא יש איזשהו חיבור ובליעה לתוך הפורום והאתר ככה שהעולם שבחוץ מטשטש קצת ונשכח. אני באמת חושב שצריך להזהר לא להגיע להתמכרות חדשה מכל הספור הזה אבל לעניות דעתי אם זה עוזר לעצור את התאווה- המחיר סביר מה גם שאתה מקבל פה כלים לבנות יותר את האישיות שלך מול עצמך ולצאת חזק וחופשי יותר.
בהצלחה.
(ראויי לציין שאני לא כותב מנסיון רב בפורום אולי יחכימו אותך יותר הצדיקים שנמצאים פה יותר מהשבוע בערך שאני משוטט פה.)

אם יש ל״ו צדיקים ני(קי)סתרים בדור אז הם כאן, הגמילה מהפורום הרבה קלה יותר מהגמילה שבשבילה נחתת פה

אני לא יודע אם אני ׳מכור׳ לפורום, אבל זה מתבטא בפחות חיבור לאנשים בחוץ ולמשפחה והרגשת בלבול כלפי עצמי וכלפי ה׳...
למרות שהיום ברוך ה׳ עד עכשיו עובר עליי יום רגוע ושפוי...

זה עובר מהר מאוד, מניסיון (בפורומים אחרים, פייסבוק ושות׳)

מתחבר לדברים שלך.
מצוקה זו סובבת אותנו היום מכל הכיוונים. אפשר להיות בבית אבל עם הראש בפלאפון החכם ואז שמרימים את הראש מרגישים מנותקים מהמציאות וכן לאחר זמן במחשב או בטלוויזיה. המשותף לכולם הוא בילוי זמן רב מול מסך מת ולא עם העולם הפועם. אכן טוב אם נצליח להיות מודעים לכך, ולא לצלול למסכים המתים ועל ידי כך נסיר את המסכים החוצצים ביננו לחברה ולאל חי.
הצלחה בכל.

בנוסף הבעיה אצלי בחוסר חיבור לאנשים ולעצמי זה שאני נורא מפחד שאני מרגיש מנותק כי כשאני מרגיש מנותק מתחילים הפחדים שאני מאוד חסר אונים מולם והם לוקחים לי את כל הכוחות והרצון להישאר נקי.

מזדהה מאוד עם הכותרת. אני נקי ב"ה, אבל מנותק לגמרי מהמציאות. אדיש. שום דבר לא מעניין אותי. הגוף שלי נסחב ונגרר לבצע כל מיני משימות נחוצות, בבית בעבודה ועוד.
מתפלל בשבילך הר אל וגם בשבילי וגם בשביל כולם.

אני מרגיש כבר שכל המאבק שלי הוא מול הפחדים ולא מול התאווה.
כל יום אני מתמודד מול הפחדים ככה שהתאווה כבר בשבילי היא דבר משני.
אני הרבה יותר מפחד מהפחדים שלי מאשר מהתאווה, וכל יום אני מבין כמה אני חסר אונים מול הפחדים שלי,דבר שמול התאווה אני עדיין לא מרגיש שלם איתו.
בסך הכל עבר שעה וקצת מאז שקמתי היום וכבר הספקתי לחוות פחד גדול,נסיון להילחם בו,תבוסה מולו והבנה כמה אני חסר אונים מולו.
אני מרגיש שזה בלתי אפשרי להחלים ככה,זה לוקח לי את כל התקווה והשפיות