קשה לי אבא, אני לא מסוגל, לא מבין למה אני נמשך לזה, למה אני, למה?! למה כל בוקר אני אליך צריך להתפלל? למה כל בוקר צריך להגיד הלל, הרי אם אני נופל מדוע לא לילל? מדוע ככה סתם פתאום בא לי לראות איזה תמונה, מדוע יש לי תאווה כל כך גדולה. איך לעזאזל חציתי קווים, איך לא שמתי לב לאיתותים? זה מתחיל תמיד בקטנה ומסתיים בנפילה. מדוע בלי הודעה מוקדמת אלי היא מגיעה אותה תאווה שגורמת לי נפילה, מדוע איני מבין את הבעיה?מה כל כך מפתה ומה חסר? אבא אוי כמה שאתה חסר! איך אני לא מצליח לעצור את עצמי לפני. איך להתקשר לחבר זה דבר מסובך, אוי אבא כמה שאני מצוברח. איך אבא אתה לא עוזר, רוצה להרגיש אותך כחבר. עזור לי בשעת צרה ולך אודה בכל שעה. די אבא מתי הסיוט הזה יפסק, כי אני כבר מתפרק! מבקש ממך אבא יקר שתתן לי יד כי אני לא יכול לבד, את הפנימיות שלי להבין ואת החיים החדשים להקרין!
כולי תפילה אליך אבא שתתן לי את השחרור המיוחל ובכל עת לך אחל. תן לי למצוא פתרון ולא להרגיש בעיוורון. אסירותודה לך אבאל'ה יקר על עוד יום שעבר.
רוצה להישאר מפוקח ולא למעוד כי בשבילי זה לא אפשרי

יפה ואמיתי. ב"ה נזכה.

מזדהה עם כל מילה

גם משה רבנו רצה להבין למה ונענה "שתוק! כך עלה במחשבה לפני"
לפעמים צריך פשוט לסמוך עליו הלואי ןהיתה בי האמונה הגדולה שיהודי צריך בשביל זה, הלואי.
תודה אח העלה בי דמעות כל כך נכון ויוצא מעומק הלב. אבל הוא מבין ואנחנו רק צריכים להאמין בזה.

בוקר טוב.
מאוד מאוד מאוד הזהיתי. החזרתי אותי לעשרות ההודעות והפוסטים שפרסמתי באתרא קדישא הדין בתחילת הדרך שלי.
הכאב שובר הלב ובעיקר המצוקה. התחושה הקשה הזו שצפה ומציפה אותי איתה
דווקא משום שהמרחב הזה כה מוכר אני רוצה להוסיף שתי נקודות:
1. תציף את הדברים, את השאלות, את הכאב. יותר מדי זמן אני קברתי את הכאב, יותר מדי זמן הייתי עסוק בלהראות לעולם ולעצמי ש'הכל בסדר' וש'ברוך ה', וכל המצוקה התפרצה רק באוננות ובפרצי הבריחה בהם ניסיתי לשכוח מהכל. לא צריך לפתור את הכאב, לצא רצריך להתנצל על קיומו. לא צריך לפחד מהתחושה שאני מציף את האחר בכאב ושלא ניתן להכיל אותו. לכאוב, להרגיש, לא לטייח, ולתת לחברים בקבוצה לספונסר ודרכם לאלוהים להתחיל להכנס למקומות האלה, שלפחות אצלי הם נעטפו באדיקות יתרה בניילון לא חדיר.
2. אחרי שעובר מעט זמן, השאלות האלה מתעצבות מחדש. אני מפסיק לשאול למה, שאלה שיש בה הצפה של כאב אבל גם של הקורבניות שלי, של האומללות שלי, ואני מתחיל לשאול 'איך להשתנות, איך לצאת מזה', לאן הלאה. השינוי נוצר על ידי שני גורמים שבלא להגזים אני חושב שהם שינו לי את החיים: תקווה (שאפשר) וקבלה (שזה המצב).

תודה על התזכורת
נתן במתנה

אני מנסה ללמוד להציף אך לא מצליח, איני זוכר, אטום, איך מציפים?!