שלוB לכולB שBW WאWר ואנW Bכור לתאווה. כבר בהתחלה הפרWע לW הBשפט "הודWנו שאנו חסרW אונWB בפנW התאווה ושאבדה לנו השלWטה על חWWנו"

עB החלק הראשון הWה לW קל להשלWB, אנW באBת לא BצלWח להפסWק לאונן ולהסתכל על דברWB לא צנועWB, באBת אWן לW כוח Bול זה. אבל לא אWבדתW שלWטה על חWW! BבחWנתW לאבד שלWטה על חWW, זה שאפסWק לקוB בבוקר, לא לתפWלה ולא לשוB דבר, לא אצלWח ללBוד בWשWבה ולסכB שWעורWB וגB בבWת אנW אהWה Bרדן ואעשה Bה שבא לW בלW שארצה באBת. (כפW שWצא לW כבר לראות אצל אחרWB)
לכן BBש לא הבנתW אWך אפשר לוBר שאWבדתW שלWטה על חWW. אח"כ הבנתW שBספWק שWש Bשהו אחד עWקרW בחWWB שאנW לא שולט בו. (כBו התBודדות עB Bטלות\רגשות קשות) בשבWל לאבד שלWטה בחWWB. לא צרWך שהכל Wקרוס בבת אחת בשבWל לוBר זאת, בדWוק כBו בקטע שלפנWכB- לא צרWך לBחוק את כל האותWות בשבWל שלא WצלWחו לקרוא את הקטע כBו שצרWך BספWק שBחלWפWB אות או שתW אותWות בשבWל שהקטע הזה Wראה כBו דבר שאW אפשר לקרוא. וכך החWWB שלW נראWB, BספWק שWש דבר אחד או שנWWB שאנW נתקע בגללB ולא BצלWח להתקדB בשבWל להתבונן על כל החWWB ולראות שהאדB שחW אותB לא באBת BצלWח לנהל אותB.

Bקווה שההBחשה עוזרת Wותר להבWן לאלו שBתחברWB לחלק הראשון אWך הוא בעצB גורB גB לחלק השנW להתקWWB.

תודה רבה לך בורא עולB על ההBחשה הנפלאה הזו!

אולי תנסו לקרוא את זה עכשיו...
שלום לכולם שמי יאיר ואני מכור לתאווה. כבר בהתחלה הפריע לי המשפט "הודינו שאנו חסרי אונים בפני התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו"

עם החלק הראשון היה לי קל להשלים, אני באמת לא מצליח להפסיק לאונן ולהסתכל על דברים לא צנועים, באמת אין לי כוח מול זה. אבל לא איבדתי שליטה על חיי! מבחינתי לאבד שליטה על חיי, זה שאפסיק לקום בבוקר, לא לתפילה ולא לשום דבר, לא אצליח ללמוד בישיבה ולסכם שיעורים וגם בבית אני אהיה מרדן ואעשה מה שבא לי בלי שארצה באמת. (כפי שיצא לי כבר לראות אצל אחרים)
לכן ממש לא הבנתי איך אפשר לומר שאיבדתי שליטה על חיי. אח"כ הבנתי שמספיק שיש משהו אחד עיקרי בחיים שאני לא שולט בו. (כמו התמודדות עם מטלות\רגשות קשות) בשביל לאבד שליטה בחיים. לא צריך שהכל יקרוס בבת אחת בשביל לומר זאת, בדיוק כמו בקטע שלפניכם- לא צריך למחוק את כל האותיות בשביל שלא יצליחו לקרוא את הקטע כמו שצריך מספיק שמחליפים אות או שתי אותיות בשביל שהקטע הזה יראה כמו דבר שאי אפשר לקרוא. וכך החיים שלי נראים, מספיק שיש דבר אחד או שניים שאני נתקע בגללם ולא מצליח להתקדם בשביל להתבונן על כל החיים ולראות שהאדם שחי אותם לא באמת מצליח לנהל אותם.

מקווה שההמחשה עוזרת יותר להבין לאלו שמתחברים לחלק הראשון איך הוא בעצם גורם גם לחלק השני להתקיים.

תודה רבה לך בורא עולם על ההמחשה הנפלאה הזו!

אהבתי!
תצליח!

שלום לך חבר יקר. ותודה רבה על ההדגמה הנחמדה.

אני ג"כ חשבתי כך בהתחלה. עדיין שמור לי אימייל ששלחתי לאחד החברים שהתכנית לא בשבילי. למה? פשוט מאד, מה זה 'פגמי אופי' מה זה 'איבוד שליטה על החיים' מה זה כל המילים האלו, אצלי הכל בסדר. יש לי בעיה ענקית ששמה תאווה אבל חוץ מזה הכל דבש.
בכוונה אני שומר את המייל הזה כי הוא עונה לי על כל מיני הכחשות שצפות לי במהלך ההחלמה.

מה שאמרו לי, תמשיך בדרך, תמשיך והכל יתברר לך. זה מה שעשיתי, והיום.. אני לא מבין איך אני נראה כלפי חוץ שפוי והכל בסדר עם כל האיבוד שליטה על החיים שלי..

זה פשוט מאד, כל עוד אני עדיין מחובר לסם שלי, זה מכסה על כל הבעיות, הם קיימות אבל אני לא מרגיש אותם. מתי שאני נשאר נקי לחלוטין מתאווה זה פורץ ובגדול.

ששיהיה בהצלחה. המשך יום נקי, מחובר לאלוקים וממילא גם שפוי.

אנסה לענות מהניסיון שלי וה' יעזור לי לכתוב את הדברים שיגעו בלב...
דבריך אמת! גם אני (לכאורה) לא איבדתי שליטה על חיי, הרי אתה מכיר אותי... וכפי שאתה אומר גם אני לא איבדתי שליטה...
אבל, ופה מגיע ה"אבל"
כשכתבתי את הצעד הראשון גיליתי שנכון אולי ביום יום הרצוף לא אבדתי שליטה אבל היו ימים שבמפורש כן! ובכלל גם עם לא איבדתי שליטה על העשייה בחיים שלי
כל המחשבות שלי היו סביב תאווה כל היום, כל מה שעשיתי גם עם זה לא היה קשור לתאווה, אלא הפוך למדתי תורה, הייתי פתאום מוצא את עצמי בתוך פנטזיה... ותמשיך הלאה...
היו ימים שבמפורש אני יכול לומר שאיבדתי שליטה, דרך אגב זה היה בדרך כלל בחופשים או בצבא... כשיש הרבה זמן חופשי...
והיו ימים שהייתי בשליטה אך גם שם כל הראש שלי היה סביב הנושא הזה, זה כלכך מושך... מי כמוך יודע...
כל יום כיפור שעבר בכיתי ועדיין, מתי יגיע יום כיפור שאוכל לבכות משמחה שהשנה לא נפלתי?!
מתי יגיע היום שאני אסיים עם זה?! מתי?! אבא, עד מתי?!
זהו, הדבר הזה גרם לי להבין את חוסר השליטה שלי... הייתי חסר שליטה בחיי, רציתי שהם ילכו למקום מסויים אחד, לקדושה לטהרה לחיים לשלום לשמחה....
והם הגיעו לעצבות, לדכאון, לרצון למות, לרצון לא להיות כאן יותר, לדיכדוך...
אז זהו היום אני בתכנית, מפנים אותה פנימה אלי... וצועד... (בערך... בעז''ה רוצה להתחזק בכך..)
ה' שומר עלי נקי יום אחרי יום ואני מודה לו על כל יום כזה!
למה? כי גם עם אני לא שמח, אני יודע שאני לא רוצה לחזור לשם!
זה היה אסון, עכשיו לפחות האסון נגמר ב''ה, מקווה שהוא לא יחזור..

חמוד מאוד. מזדהה מאוד. עברתי קצת חיבוטי נפש עם השאלה מה זה שאיבדתי שליטה על החיים עד שה' הטוב נתן לי להבין את זה בצורה כזאת ששום הכחשה לא תוכל לה . . . . . . . .

תודה.

תודה רבה על ההמחשה

תודה רבה לכל מי שקרא ולכל מי שהגיב.

אני חייב לשתף- שממש התלהבתי מהרעיון שהש"י נתן לי, אבל כמובן שאני משייך אותו לעצמי, ואחרי שכתבתי אותו ממש חיכיתי לתגובות ולפרגונים על הקטע.
אסירותודה שכן הייתי מודע לרצון הזה של קבלת הערכה, ואפילו התפללתי עליו בחסדי ה'. אסירותודה שגם לא היו פה פרגונים מטורפים וכדו'. אלא בטוב טעם.
תודה שעזרתם לי לא להתנפח מעצמי. מדהים אותי איך גם בהחלמה אני מכניס את המחלה.

מתפלל לזכות לתחושה האמיתית של "בכוחו ולא בכוחי" כך שכל מחמאה שתכתב אני באמת אודה לה' על הרעיון הנפלא שהוא זיכה אותי לכתוב ואולי לעזור לאחרים.

אוהב אתכם וצריך אתכם (פחות בפרגונים יותר שתראו לי כמה אני חולה : )

אני חושב שלמרות שהצורך בפרגון נובע מן הסתם גם מהחולי אבל יש משהו טבעי והגיוני בזה שאדם רוצה להרגיש שהוא שווה משהו. לעניות דעתי לא בריא גם להיות נתון בשפלות רוח כזאת של "מי ומה אני? מה אני שווה בכלל הכל מה'". כלומר ברור שלא טוב להכנס לריכוז עצמי וכו' אבל צריך לדעת גם לא לאכול את עצמך על דברים כאלה, זה אמנם לא מאד טוב אבל יותר מכלום. מקווה שהבהרתי את עצמי. מקווה שהפנמתי בעצמי (כי אני ה'אוכל את עצמי' הראשי פה). ומקווה שיצא מזה רק טוב!
באהבה תשובה שלמה.

"תשובה שלמה" אני חסר אונים שאני תמיד מגיב לך, אבל אני כותב מה שלימדו אותי,
אני קיבלתי מחבר מתוכנית שהיה לי אותו בעיה, הוא אמר שאני יכתוב כל יום חמשה מעלות שיש לי,
ובסוף אני יכתוב תודה לאלוקים שנתן לי את זה, ובקשה שאשתמש איתם רק להועיל,
עזרתי להערכה עצמית שאני רואה מול עיני את מעלותי, וגם אמרתי תודה להקב"ה על המתנות.

מסכים עם כל מילה. זו דרך טובה לגרום לעצמנו להבין ולהפנים את זה שיש בנו הרבה טוב ועם זאת הכל מאיתו יתברך.
תןדה על העצה.

יאיר היקר. תודה על הכנות!

אחד הדברים  הבולטים ביותר אצלי בתור ה'איבוד שליטה על חיי' זה בדיוק הנושא הזה, כמה שאין לי חיים משל עצמי וכל הערכה שלי תלויה במקרה הטוב במספר התגובות ולפעמים זה ממש מאבד פורפורציות.

שנתחבר לאלוקים שישאיר אותנו שפויים אמן.

יאיר יקר,

אני כותב לך תוך כדי אחד הזמנים היותר אפלים בחיי, זמן שבדיוק נפל לי הסימון שאיבדתי שליטה על החיים שלי. אבל הבנתי שזה לא דבר חדש, ה"שליטה" שהיה לי בחיים שלי עד עכשיו היה דמיון. זה שהסתדרתי ואף הצלחתי בחיים שלי  היה חלק מהאסטרטגיה של היצר לסנוור אותי לעובדה שהוא מוביל את החיים שלי לאן שהוא רוצה. להגיד לך את האמת, למיטב ידיעתי אף אחד לא מתחיל להסתכל בפורנוגרפיה ומיד מפסיק ללכת לתפילות לקום בבוקר או לנהל אורח חיים תקין, זה מחלה הדרגתי, זה יכול להיות 10 שנים עד שדרברים כאלה יקרו אבל זה הכיוון. ותאמין לי, דבר אם כל אחד בפורום הזה, בסוף המחלה גורם לנו לעשות דברים שבחיים שלנו לא היינו חושבים שנראה את עצמנו עושים. ואני ינסה להסביר לך למה אני חושב על עצמי שלמרות שאני מסתדר בחיים שבאמת איבדתי שליטה ( וספק אם באמת אי פעם היה לי שליטה בחיים שלי, כי התחלתי בגיל 13 בערך). בזמנים הכי קשים של המחלה הוא לקח לי את כל הזמן החופשי שלי, הייתי נשאר ער עד מאוחר הייתי מסתגר בחדר והייתי אייף. אני לא הייתי ככה תמיד כמובן, הייתי מפסיק או מתגבר על האייפות כשהייתי צריך לסרוד בתוך המערכת שהכרחתי את עצמי להיות בפנים באותו דמן, בין אם זה היה המערכת של חברים המערכת של התיכון של השישבה או של הצבא. מתי שחשבתי שיש מצב שמישהו שם לב שמשהו לא בסדר איתי או אולי יחשבו מחשבה כזו הייתי עושה הכל כדי להוכיח שהכל בסדר. אבל מה שיצא לי בסוף היה תחושה שלמרות כל ההתקדמות במערכות האלה שאני רק שרדתי, ואני לא באמת ניצלתי את הזמן שלי עד כה ולא הפקתי מה שהייתי יכול עד כה. מה שכן  מצאתי את עצמי לעט לעט עובר גבולות, לפני שנה בחיים לא היה עובר לי יום בלי לשים תפילין, עכשיו אחרי לילה לבן זה יכול לקרות כמה פעמים בשבוע.

אולי מה שאני מנסה להגיד, שאנחנו הרבה יותר מהיכולת שלנו לעבור בסדר את החיים שלנו, יופי אני עברתי את הישיבה בהצלחה ואף אחד לא שם לב שיש לי בעייה. אבל האם אני שגשגתי, האם הפקתי מהזמן שלי מה שהייתי יכול, והאם אני הבן אדם שהייתי צריך להיות אחרי כל זה? לצערי התשובה שלי לא. היצר חכם, הוא יודע שנולדנו בתבנית חיים מסויימת וכל עוד שהוא לא עושה יותר מדי מהר מדי, נחשוב שאנחנו הולכים לאן שאנחנו חושבים שנלך, ובסוף הכל יהיה בסדר. אבל תסתכל בצורה אובייקטיבי על המחלה, לאן הוא מוביל לאן זה הוביל אחרים. אז אם אתה בשליטה עדיין בחיים שלך, דע לך, אתה שולט בדיוק במה שהיצר רוצה שתשלוט, ואובדה שעדיין תקועים במחלה, הוא יתן לנו הכל כדי שנשאר תקועים, כי הוא יודע שבסוף המחלה עושה  את שלו, שהוא מוביל אותנו לנקודת שפל אחרי נקודת שפל, ואם אנחנו אלולים להשבר אז הוא נותן תקופה טובה תקופה "נקיה" אבל הכל כדי שנשאר שקועים במחלה.

כמובן אני לא כותב מניסיון של אחד שיצא אלא מאחד שעדיין נמצא בפנים. אני לא יודע מה זה לחיות בלי המחלה מה זה להיות חופשי, להיות את עצמי. אבל אני כן יודע שלמרות שתמיד חשבתי שהייתי חופשי חוץ מהעניין הזה, היום כשאני מסתכל אחורה אני רואה שזה היה השליה, ובלי ההשליה הזאת אולי הייתי עושה משהו יותר מוקדם כדי להתגבר על המחלה, ואז היה לי יותר קל, כי המחלה התקדמה הרבה מאז.

מזדהה מילה במילה עם הכותב "הפעם"
אין לי שום מילה להוסיף על זה, כי אני רק יקלקל.

מדהים, תודה "הפעם" קלעת בומבה!
דבריך ממש נגעו בי ובכל תורתי, זו גם ההרגשה שלי היום,
כל הדתלש''יות לדעתי מתחילה ביצר "הקטן" של האדם.
שאלוקים יזכה אותנו בקירבתו ויחזיר לנו את שפייותנו