כשאני מסובב את הראש אחורה ומסתכל אל עבר העבר אני רואה דרך מלאה בבורות, עמוקים יותר ופחות, בורות מלאים בתאווה, דרך החיים שלי לא הייתה לגמרי חלקה היו התמודדויות במהלך הדרך התמודדויות של חיים, במחלה פחדתי להתמודד לרדת לבור, ניסיתי תמיד למלאות אותו בתאווה חשבתי שכך אוכל לעבור את הבור מבלי לרדת אליו, פשוט ניסית להחליק את הדרך, וזה נתן לי שקט רגעי וערפול ותסכול מתמשך של אשמה ובושה ושוב לא הייתי צריך להתמודד עם המציאות כי הייתי עסוק בלהתמודד באשמה בושה ופחד שהתאווה סיפקה, ואז יצאתי מהבור להפוגה קצרה יותר או פחות של דרך ישרה ללא מהמורות, ואז שוב החיים והמציאות הכו בי ונתקלתי שוב בעוד הצטברות של טינה, כעס, רגשות אשמה, ועוד רשימה ארוכה של פגמי אופי, ושוב לא ידעתי איך להתמודד אז העדפתי שוב להתבודד, אז שוב מילאתי את החורים האלו בתאווה, וכאשר זה לא ממש התמלא אז שפכתי עוד תאווה, ועוד תאווה, וככה בלי סוף עד ש....

בהחלמה אני נולד מחדש, כמו תינוק קטן שאין לו מושג איך ללכת או לעמוד, או כל התמודדות של חיים, פתאום אני לא מבין איך דברים פשוטים לגמרי מין התמודדויות כאלו שהייתי "אוכל אותם בארוחת בוקר" פתאום נהיים כבדים עלי, אני לא מסוגל להתמודד עם לחצים שבעבר היית עובד מעליהם, פתאום אני נבהל ונחרד מכל דבר הכי קטן שעובר עלי, וכל דבר הכי קטן מקפיץ לי פיוזים לשמיים, אז מה קרה לי ? אני לא מצליח להבין איפה נעלם הגבר הגדול שיודע לאכול את החיים בלי מלח, לאט לאט אני מבין שרק עכשיו אני מתחיל ללמוד איך מתמודדים, חיים ללא תאווה, ללא בריחה מהמציאות, ללא התבודדות רק התמודדות.

האמת שזה גם הרפתקה כייפית, זה חיים מסוג אחר לגמרי, אני מוצא את עצמי צובט את עצמי ולא מאמין שאני חייייייי, פשוט חיייייי, אני לומד על עצמי מי אני באמת, מול מה אני מסוגל באמת להתמודד ומול מה אני בורח להתבודד, אני לומד שעם אלוקים אוהב אני מסוגל להתמודד, ולבד אני יכול רק להתבודד.

לייק!
מזדהה לגמרי.
הרגשתי שנים, וזה עדיין לא לגמרי עבר, שאני חי בפול גז - כשהקלצ' לחוץ...
פתאום דברים בחיים זזים. פתאום האמת קיימת ומשחק המחבואים נגמר. כל התמודדות היא התמודדות וכל דבר הוא פשוט הוא בעצמו בלי אחיזת עיניים והצגות.
כשאני מנסה שוב לחיות ליד החיים שלי - המנוע הפנימי מתחיל לעשות רעש. זה נס גדול.
תודה,
נעם

תודה. מזדהה. פעם היה לי משתיק קול שיגרש את כל השדים הפנימיים שלי. היום אני נאלץ לעמוד מולם בלי שיהיה לי לאן לברוח. מזל שאני לא מוכרח להיות לבד, ויש לי את ה' אתי.

תודה נועם ודוקטור, האמת שמתחילת השבוע אני בכזה בלאגן רגשי שלא זוכר את עצמי שם אף פעם, מגיעים רגעים חזקים שבהם בטוח הייתי משתמש, ותהליך הגמילה ממש מוציא שם דם.

אני מרגיש שאני לא מסוגל לשאת את החיים, אני מת לשחרר את הכל לאלוקים אבל לא מסוגל, נראה לי שאלוקים רוצה שאלחם, תכלס אני בשדה קרב ללא אמצעי הגנה.

אני לא מסוגל להתמודד, ומצד שני לא בא לי להתבודד, מרגיש כמו חולה שסובל מכאבים איומים ומפחד לעשן קנאביס רפואי שלא יזיק לו, מצד שני אני סוגר את היד חזק ולא משחרר לאלוקים, מרגיש כאילו אני אוחז בזנב של האריה וצועק מפחד, הזוי.

תודה רבה! ממש התחברתי לרעיון- שפתאום דברים פשוטים כ"כ מקפיצים לי את הפיוזים כמו כלום.
אתמול שאלתי כמה שאלות את הספונסר שלי וקיבלתי ממנו תשובות שלא רציתי לשמוע ובנוסף גם הסברים למה הוא ענה כך.
בשלב מסויים ממש הרגשתי שאני הולך להתפוצץ- עליו ועל כל התוכנית ועל התשובות המרובעות שלה.
אסירותודה שלא התפוצצתי ואח"כ התקשרתי לחברים לשתף בזה. (גם בעצת הספונסר אבל אני לא זוכר את עצמי בעבר מתעצבן כ"כ הרבה על דברים שאנשים היו אומרים לי. קשה לי עם זה שאני מתעצבן כ"כ בקלות.

מתפלל שאקבל את זה ואקבל כוח לקבל בשלווה דברים שאני לא רוצה לשמוע ולהיפגש איתם. תודה!