התחלתי את התוכנית במלא המרץ התקשרתי כל יום לשיחות הקבוצתיות קראתי את הספר הגדול אפילו התחלתי ללכת לקבוצות חיות, היה לי ספונסר
הרגשתי מחובר הרגשתי הנה מה שלא האמנתי שיקרה קורה מול העיניים שלי ואני מצליח אפילו ללא מאמץ לצאת מכל הזבל הזה שהייתי בו
הרגשתי מרומם מלא ביטחון עצמי למרות ששיננתי לעצמי שוב ושוב אני חסר עונים בתוך תוכי ידעתי ש"לא" אני לא חסר עונים אני בשליטה מלאה עכשיו
וזהו יצאתי מהלופ האין סופי שהייתי בו ולעולם לא אשוב לשם הכל כבר הפך להיסטוריה....
נכון אמרתי לעצמי שם בקבוצות יש מכורים שלא יכולים לבד הם צריכים להגיע לקבוצות להשקיע ללא הרף כי "הם" חסרי עונים באמת
אבל אני? ב"ה יצאתי מזה והיום אני בשליטה חבל על זמני להגיע לקבוצות לא רוצה לחוש את מה שחשתי כל פעם שאמרתי למה אני בדיוק מכור
זהו, מידי פעם נכנסתי טיפונת לראות איזה סרט פורנוגרפי אבל זה סתם בקטנה אין לזה קשר להתמכרות סתם יצר שכמו שהגיע ככה יחלוף
וכך באמת היה עבר עוד יום ועוד יום עד שהגעתי ל142 יום נקיים לפחות בלי הוצאת שז"ל וזהו אני כאחד האדם ללא התמכרויות חי בסבבה לגמרי

אבל אז הגיע הבום ביום ה143 ראיתי סרט ובלי להרגיש הוצאתי שז"ל
הרגשתי אופ די פייס דמעות בעניים היה לי קשה לא יכולתי להתרכז בעבודה
אבל בכל זאת אמרתי לעצמי עזוב מעידה חד פעמים אין באמת צורך לחזור לשום קבוצה לא טלפונית ובוודאי לא קבוצה חיה לחפש ספונסר חדש בוואדי שאין צורך
אני יחזור מהר מעוד לתלם ו... לאחר 12 יום שוב נפילה 5 יום שוב נפילה וכך הלאה כמין מכפלה סדרתית אני נופל שוב ושוב עד שאפשר לומר חזרתי לאותם
ימים מוכרים מלפני חצי שנה שבו אני נופל מתפלל מבטיח לעולם לא עוד אבל שוב נופל ומתחיל לאבד שליטה על חיי עצבני לא מנוהל ולא רגוע

עכשיו אני מתחיל להבין סוף סוף כמה אני קטן כמה אין לי שליטה כמה אני זקוק לכם לתמיכה היום יומית
כמה אני זקוק להיות מחובר לקרוא שוב ושוב ללא הרף חומר כמו הספר הלבן והגדול לכתוב ובמילה אחת "להתחבר"

עכשיו אני מנסה להתחיל הכל מההתחלה מהצעד הראשון לחפש ספונסר ולתת לעצמי את השפיות שכל כך חסרה לי

שיהיה חג חירות אמתית לכולנו

עזרי מהשם

תודה על השיתוף הכנה.
מזדהה עם התחושות
תודה על התזכורת.
ההחלמה והרבה חירות

אוהבים. מזדהה. תודה.
שחרור. הרבה שחרור.

כל הכבוד אחי היקר, 142 זה דבר נפלא.

אני מצדיע לך, אנא המשך להילחם, זהו קרב בלתי נגמר של שליטה עצמית ורצון עצמי.

אם אני לא רוצה, אני לא נופל, הבעיה היא כשאני רוצה ולא נלחם.

אל יאוש, הימים לא נמחקו,
מלבד מה שהם רשומים שם למעלה,
הם גם רשומים כאן למטה,
על לבך, על נפשך,
142 ימים עשו משהו,
הותירו חותם בל ימחה,
הם לא נמחקו ודי,
הם כאן איתך! והם יעמדו לצדך הלאה,
אחי רק תיקח את ה 142 ימים האלו עם הנפילה,
ותמנף אותם להמשיך את העליה הכל כך בלתי מובנת אצלי,

בהצלחה רבה רבה תזכה להמשיך להתנקות אוהבים מאד מאד מאד

חבר יקר

אני לא יכול להגיד כמה אני מזדהה איתך. כמוך הייתי בתוכנית לפני שנתיים בערך, ואז הכי ארוך שהיה לי נקי היה 60 יום. ויותר מבאס שנגמר לי (נפלתי) מוצאי יום כיפור, וקשה לי לתאר התחושה, אבל כמובן הסם עזר לי להתמודד טוב מאוד.  כמו שאמרתי, עבר לי שנתיים מאז ועכשיו אני באמת מאמין שלא רק שאני חוסר אונים, אלא שאני לא מנהל את החיים שלי באמת. ואם אתה רוצה לדעת את האמת לפני שהפנמתי את הידיעה הזאת לא היה מצב שהייתי יכול להתחייב לתוכנית. אבל עכשיו ברור לי, ואני מתפלל שתמיד יהיה לי ברור כמו שזה ברור לי היום. עוד לא נכנסתי לקבוצות או לתוכנית כי לא היה לי זמן, אבל חלק ממני מפחד להתחיל כי יש חשש שירד מהאינטנסיביות של ההפנמה, וחס ושלום אני שוב יחשוב שאני לא באמת חולה כמו האנשים בקבוצות, שאני לא כל כולי איזה מכור שחייב למסור את עצמו לגמרי לתוכנית. אני ככה, עובדה. ועוד משהו, אני זוכר שקראתי באחש הספרים של AA שלפאמים אנו מחפשים משהו שיקח לנו את התאווה, איזה כפתור מגי שיגרום להתמכרות להאלם,  אבל האמת רוצים דבר כזה כי לא באמת מוכנים לוותר על התאווה, ואני יודע שזה היה נכון אלי באותו זמן.  בקיצור תשמור על הידיעה הזאת טוב טוב, ועל תמשיך לשלם עבורו.שיהיה לך כל טוב והצלחה . ותספר איך מתקדם שנדע כי דואגים לך.

תודה רבה על השיתוף,
אז ככה זה, ההכחשה במלוא עוצמתה, ואין מה לעשות. אין מה לעשות.
השאלה מה הלאה?!
אני מאחל לך שתמשיך לבוא ותקבל החלמה אמיתית.
דברים טובים קורים כאן.
בהצלחה.

היום חזרתי לקבוצות החיות
היה נחמד כמו תמיד אנשים מיוחדים פשוט כך אני לא יודע איפה הייתי פוגש אנשים מהסוג המיוחד הזה לולי הייתי מכור והולך לקבוצות האלה, זה מתנה בפני עצמו
במקביל אני מחפש ספונסר שיעזור לי עוד לא קבלתי את האומץ לגשת לחבר ולבקש אבל אלוקים ייתן לי את הכוח
אישתי מעודדת אותי ללכת לקבוצות ו לחזור לתוכנית וזה עוד מתנה שקיבלתי בזכות התוכנית מאז שסיפרתי לה על כל מה שעשיתי והצורה שהיא קבלה את הדברים האהבה שלי אליה רק הולך וגובר וזה לא מובן מאליו כי תמיד חשבתי שנפלתי עם אחת שלא מתאימה לי עד כדי כך שלא פעם אמרתי לה שנראה לי שאנחנו ביחד רק בגלל הילדים אבל מאז שסיפרתי לה הכל השתנה עברו חודשים והקשר הולך ונהיה חזק יותר והשמיים הם הגבול.... אוהב אותה מאוד...
עכשיו אנחנו בתקופה שלאחר הלידה אז בכלל זה תקופה שבו אני צריך עוד יותר להצמד לתוכנית...

תודה לכם חברים יקרים על החיזוק
ביחד נוכל לה!

וואו תחושות מוכרות ביותר, אני גם הייתי ההמון זמן בקבוצות, מאיזה סיבה שלא אוכל לפרט, הפסקתי ללכת לקבוצות, אבל אני שומר על ספונסר ונכנס לאחרונה גם לכאן לקרוא פוסטים ומתחזק ביותר, מאוד נהניתי מרוח הדברים ומהנכונות להתחיל הכל מחדש כי פשוט אין ברירה.

בנוסף רציתי להעביר הודעה למשתמש שנקרא 'הפעם' ובמקום להעביר את זה באישי, אני מעביר את זה כאן, כי זה לתועלת של מי מקוראי הפורום שייתקל בתחושה דומה;
כתבת שלא התחברת לקבוצות כי עדיין לא היה לך זמן...
נראה לי שהנתון הזה מאוד מכאיב ומעיב על כולנו בתחילת הדרך, כי אנו חושבים שתוכנית, קבוצות, שיחות וכל העניינים האלו הם דבר שניתן להסתפק בלעדיהם, וזה לא נכון, כי אם אנו באמת מכורים נצטרך מצוא בשביל זה את הזמן ביום לעשות את הפעולות האלו, כמו שלא נשכח לאכול, ולא נגיד לא היה לי זמן לאכול, כי זה דבר ראשון במעלה.
אך בתחילת הדרך אנו חושבים שאולי ניתן להסתדר גם בלי זה, ולכן אנחנו סומכים שכשיהיה לנו זמן נשתמש עם האמצעים הנ"ל, אך היא לא נכונה, כי אחד מהדברים, או שאתה לא מכור, או שאתה חושב שתוכל להתקדם לבד ועדיין לא הגעת למצב של חוסר אונים ולכן אתה משאיר את זה לזמן יותר טוב....

תזכור את מאמר חז"ל ...אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תיפנה...
יתכן שכשכבר תצטרך להתחבר לקבוצות (ז"א תגיע למצב של חוסר אונים) כבר תהיה מיואש, וחבל שנאבד נשמה קדושה כמוך.

כמובן, שלא באתי להגיד שתעזוב את העבודה, הבית, הילדים, האישה, בשביל זה, אבל אתה חייב - חייב למצוא את הזמן לדבר הכי חשוב ביום.
מקוה שתבין ולא תכעס
משה

מזדהה. מכיר מניסיון אישי..
בהחלמה.

כל כך אמיתי! כמוך כמוני, מאה ימי נקיות ונפילה...
למה? בגלל הפסקה של פעולות!
אני מאמין שאם עושים פעולות ולא מפסיקים אז ה"חיבור" נשאר..
טלפונים לא הספיקו לי, צריך גם תפילות ופתיחת מעגלים, לכתוב וכל המוסיף מוסיפים לו מן השמיים!
אני חשבתי גם שלא צריך כלום והתחלתי כל פעם להמעיט משהו אחד... בסוף...נפילה..
אז מה הלאה?
התרוממות חזרה, הליכה לאט לאט, הבנה שאם אני רוצה חיים אז "אבזבז" את הזמן בכתיבה ופעולות, כי אם לא ה"בזבוז" הזה, אז בסוף הזמן הזה ילך לאן שהוא הלך עד היום...
ושם אני לא רוצה להיות!
אוהבים!

אני חסר עונים לגמרי
אתמול כבר תכננתי איך אני הולך לבזבז כ2000 ש"ח על שטות של רגע במקום לתת את הכסף למשפחה שלי תכננתי לזרוק על זבל אמיתי
מה יהיה איתי איך אצא מזה??
אני לפני תהום חייב לעזור לעצמי אם אני יעשה דבר כזה אני אבוד...

צעדים חבר יקר!
ללכת לקבוצות ולקבל ספונסר.
להתבטל לתוכנית ולעשות כל מה שיגידו לך