שלא יהיו אי הבנות: אני מעריך רבנים ושומע לכל מילה של הרבנים שאני כפוף אליהם והדברים הבאים לא נכתבים חס ושלום משום מקום של זלזול, אלא מתוך כאב על בעיה שלא בשליטתם.

לפני בערך שלוש שנים, קרוב משפחה שלי נקלע לבעיות רציניות בשלום בית עד כדי איום על פירוק החבילה. הוא התייעץ איתי ואני המלצתי לו בחום לשוחח עם הרב שלי. אני מכיר את הרב שנים והוא אדם משכמו ומעלה, מבין ענין, מבין בנפש האדם ועוד. הלה הסכים וניגש לשיחה מעמיקה עם הרב, שבסופה - לאחר שהרב שמע את כל הדברים, הוא שמע שהרב לא יכול לעזור לו והוא צריך לפנות לאיש מקצוע. אני מאוד התפלאתי על הדברים ואפילו קצת כעסתי וטענתי שאיש מקצוע הוא לא יותר טוב מהרב וכו' וכו', אבל הרב הסביר לי שלאיש מקצוע יש כלים שאין לרב, ובמקרה של בעיה רצינית - אין מנוס מפניה אליו.

ולמה זה קשור אלינו? כי אותו רב בדיוק לא ידע לומר לי את הדברים כאשר אני באתי אליו מיואש אחרי שאשתי תפסה אותי בוגד בה. הוא הסביר לי שאני יכול להפסיק ואני רק צריך לרצות יותר חזק, והוא נתן לי סדר לימוד וליווה את תהליך התשובה שלי... ולא היה לו שמץ של מושג שאני צריך איש מקצוע הרבה יותר מאשר קרוב המשפחה שלי שנקלע לבעיות בזוגיות.

ואין לי שום תלונות על הרב. הוא מעולם לא שמע על כך שפורנו זה ממכר ובודאי שלא שמע על כך שהתמכרות למין יכולה להיות מחלה מסוכנת. אם רק היה יודע - אני בטוח שהוא היה מפנה אותי לפסיכולוג מומחה, או טוב יותר - היה מפנה אותי לאתר הנפלא שלנו. אבל הוא לא ידע ולא עשה את זה, וכך נגזר עליי לסבול עוד כמה שנים של עינוי גוף ונפש, עד שהגיעו מים עד נפש ופניתי לפסיכולוג שהפנה אותי לאתר ומאז ב"ה אני מנסה להישמר נקי כל יום "רק להיום".

אבל לעולם לא אשכח את ההרגשה שהיתה לי כאשר הרב שכנע אותי ש"אתה יכול להפסיק". פיקפקתי מאוד למרות שאני מעריך את הרב. פיקפקתי בגלל שאחרי שנים ארוכות של נסיונות כושלים, ידעתי שלא משנה מה אעשה - אפול בסוף. עוד לא ידעתי שזה נקרא התמכרות, אבל בתוכי ידעתי טוב מאוד שגם הפעם זה ייגמר רע מאוד.

אין מה לעשות, ה' ברא עולם עצום עם המוני שטחים ותחומים שונים, וגם האדם המוכשר ביותר לא יכול להקיף את כל הנושאים השונים בעולם. לכן אני הולך למכונאי לתקן את הרכב, ולרופא שיתן מרשם, ולרואה חשבון בסוף השנה וכן הלאה. אבל אם הרופא פתאום ישחק אותה מכונאי - הסיכוי שהרכב ייסע כשורה הוא נמוך.

ורב הוא לא שונה בסיפור הזה. לרב ישנה הכשרה הלכתית והכשרה רוחנית ואלו תחומי הענין שלו. כאשר יש לי שאלה לגבי שבת אני שואל את הרב, כאשר יש לי בעיה בנושא השקפה אני שואל את הרב. אבל כאשר אני עם רגל שבורה - אני הולך לרופא. וכאשר אני מכור לתאווה - אני הולך לאנשי המקצוע (כל אחד שיחליט מי עבורו איש מקצוע ובאיזה דרך הוא רוצה לטפל בעצמו).

אשריך!
תודה רבה על כל מאמריך, אתה תמיד מצליח לחזק אותי.
בהצלחה מרובה,
אין יאוש

אני אענה בקצרה היות ואני רואה את הפוסט הזה דרך הפלאפון...
לדעתי זה מאוד תלוי ברב צריך רק להבין לפני כן שהיום הרבנים הם לא כמו שהיו פעם.
היום יש הרבה רבנים שאפשר לפנות אליהם בכל נושא.
בכל זאת אני מסכים איתך זלמן، שלא בטוח שרב יוכל להבין את המצוקה שלי.. ולא את הצורך הכל כך עז לעשות חטא מסוים. אבל מצד שני הרבה מהרבנים מבינים שיש בדור שלנו
בעיות מאוד קשות בכל הנושא של גלוי עריות. ועוד שלפעמים יש לרבנים גם הסמכה חיצונית כפסיכולוג וכדומה..(אולי זה מופיע יותר אצל הדתיים לאומיים) וגם באמנות חכמים פשוטה שלרב יש סיעתה דשמיא.
לכן לפי דעתי זה לא פשוט לשלול את עזרת הרבנים בנושא שלנו..
שאיפות
... 

אני לא מחפש לשלול אף אחד, אני מחפש את הפתרון למצוקה שלנו. אם רב הוא גם פסיכולוג - זה כמובן משהו אחר. בדיוק כמו שאם הרב הוא גם מכונאי, אז אפשר לפנות אליו בנושא של תקלה ברכב. לא בגלל שהוא רב אלא בגלל שהוא מכונאי.

אבל, וכאן האבל הגדול, כל זמן שאתה רואה את הבעיה כבעיה דתית (כפי שעולה מההודעה שלך) ואתה מחפש מישהו שיבין את המצוקה שלנו - זה לא יעזור לנו. רבנים יכולים להיות מבינים וגם יכול להיות להם סייעתא דשמיא, אבל הם אין להם את הכלים המקצועיים לזהות התמכרות ובודאי שאין להם את הכלים לטפל בכך.

לרב יש סיעתא דשמיא אבל התורה קבעה שכאשר ישנה מחלה הולכים לרופא, לא לרב. ולכן על פי ההלכה כאשר ישנה שאלה של פיקוח נפש, שואלים חוות דעת מרופא מומחה ולא מתייעצים עם רב. רק עם החוות דעת אפשר לפנות לרב שיתן את הפסיקה ההלכתית. אותו דבר אצלנו: הרב יכול לסייע בשאלה ההלכתית (תשובה או כל מה שנראה לך) אבל אין לו שמץ של מושג איך לגמול אדם מהתמכרות.

לכן, אם יש רב שבאמת מבין, מה שהוא יעשה זה להפנות את האדם לטיפול מקצועי. רב שלא מבין - יתן לי "דרך תשובה" שלא תועיל במאום. כך או כך, הרב לא יוכל לטפל בי ואת זה הוא ישאיר לאיש מקצוע מומחה בתחום הספציפי הזה.

אנחנו ההולכים בתורת ישראל הקדושה, מאמינים מאוד שאין צורך לחיות בדרך של ניסוי וטעיה,
יש לנו את גדולי ישראל מכל הדורות, בין בהלכה ובין באמונה ובין בנפש האדם ודרכי היצרים, שהם הם המנחים שלנו בכל דבר בעולם.
על כן, רוב הסיכויים כשאתה הולך לדבר עם רב על הבעיה שלנו, זה שהוא לא יתן לך תשובה מספקת.
אבל, אם רב הוא מספיק בקיא בתורת הנפש של האדם מתוך התעסקות עמוקה ואמתית בספרי הגאונים ובספרי הקבלה, הוא יוכל לעזור לך לא כי הוא חוה את מה שאנחנו מרגישים או עוברים אלא כי הוא מכיר את נפש האדם ואת התשובה הנצרכת מאיתנו על כל התנהגות ריגשית.
לכן, כשאני אבוא לשאול את הרב שלי, אני חושב שהוא יאמר לי שהוא לא יודע מה לעשות ובל זאת הוא יתן לי קצת כיווני חשיבה, או שהוא יענה לי תשובה אמתית מתוך הכרת נפש האדם.
אני חושב שלדברים כאלו התייחסה המשנה באבות והרמב"ם בהלכות דעות ורס"ג ועוד גדולי ישראל מכל הדורות.
כמובן, שלעיתים לנו בתור בן אדם פרטי, עדיף ללכת ל'איש מקצוע' המכיר את הנושא גם מתוך נסיון, וזה למי שמעדיף ומרגיש יותר בנוח ויותר טוב כאשר הוא פונה ל'בעל נסיון' מאשר לרב.

בכל מקרה, אני מאמין שלכל בעיה שברא הקב"ה בנפש האדם, יש פתרון בספרי הראשונים והקבלה, רק צריך למצוא את זה.

ערב טוב,
שאיפות
...

אין ספק שכל בעיה שברא הקב"ה יש פתרון בספרי הראשונים, וזה לא רק לנפש האדם. גם לבעיות שקשורות לגוף האדם יש פתרון בתורה הקדושה. אין על כך חולק, וכמובן שצריך רק לדעת איך לחפש ומה למצוא. אף אחד לא אומר שצריך לחיות בדרך של ניסוי וטעיה, ואף אחד לא אומר שלא צריך לחיות לפי דבריהם של גדולי ישראל.

כל מה שאני אומר הוא שהתורה עצמה אומרת לנו שבמקרה כזה אנחנו צריכים ללכת לרופא ולא לרב. כתוב בתורה "ורפא ירפא" ולמדו מכך "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות". בשולחן ערוך ישנם דינים רבים שכפופים לחוות דעת של רופא, וזאת למרות העובדה שבתורה עצמה יש את כל התשובות לכל השאלות. כיון ש"רבו מעשיך ה'" ו"גדלו מעשיך ה'" אזי אין אפשרות שאדם אחד, מוכשר ככל שיהיה יקיף בדעתו את כל מכלול הנושאים בעולם, ולכן נפרדו אנשים לסוגים שונים, יש רופאים, יש עורכי דין וכו' וכמובן שישנם רבנים. הרבנים מבינים בהלכה, ויש מהם שמבינים גם בנפש האדם, וזה לא סתירה לכך שכאשר אני שובר רגל אני הולך לרופא ולא לרב. נכון שהרב באופן תיאורטי יכול למצוא את התרופה לרגל שבורה גם בתורה, אבל הרב משקיע את זמנו בלימוד הלכה וממילא מותיר את הטיפול ברפואה לרופא.

הבעיה היחידה היא שישנו בלבול בין מחלה לבין "יצר הרע" ולכן במקרה שלנו הדברים לא ברורים. הרי במקרה של מחלה פיזית, אף רב לא ינסה לתת מרשם, הוא לא מוסמך לכך וזה לא תפקידו. לעומת זאת במחלה שלנו, ישנה אשליה כאילו מדובר בבעיה דתית ולכן הרבה רבנים ינסו "לעזור" לנו, אבל זאת טעות גמורה.

אין לי שום בעיה דתית. הבעיה שלי היא נפשית, גופנית ורוחנית (להבדיל מדתית) וצריכה איש מקצוע בתחומים האלו. לא משנה אם האיש מקצוע הוא יהודי או להבדיל גוי, העיקר שהוא מומחה בתחום. והתורה אומרת שכאשר יש לי מחלה (פיזית או נפשית) אני צריך ללכת לרופא ולא לרב. בדיוק כפי שאדם עם מחלת נפש לא יגש לרב - גם אני לא אגש לרב. לא בגלל שאני לא מעריך אותו או לא מאמין בו, אלא ההיפך. בגלל שאני מעריך אותו וחי את כל חיי לפי הדרכותיו, אני יודע שבתחום הזה (כמו בהמון תחומים אחרים) צריך ללכת לאיש מקצוע.

להשלמת התמונה יש לציין, כי חלק גדול בהתמכרות לא שייך לא לנפש ולא לחלק הרוחני אלא הוא ענין פיזי טהור (בדיוק כפי שגוף של אלכוהוליסט מכור באופן פיזי לשתיה, וגוף של נרקומן מכור באופן פיזי לסמים). זאת רק נקודה נוספת כדי להבין עד כמה צריך איש מקצוע כדי לטפל בי ואין סיכוי שרב (אפילו אם הוא מבין בנפש האדם) יוכל לעזור לי לצאת מההתמכרות.

אדרבה, אם יש כאן בפורום אדם אחד שהצליח להיגמל אחרי שיחה עם הרב שלו - שיקום ויאמר, ואשמח לבטל את דעתי בפניו. בנתיים לא מצאתי אף אחד כזה.

שלום
יש רק רב אחד,
שכולם שולחים אליו,
הרב ד"ר אברהם טוורסקי שליט"א,
והוא שולח לכאן, ולחדרי 12 הצעדים,
ושם לומדים איך לפנות אל אחד יחיד ומיוחד
"הרב את ריבינו"
אבא אוהב שבשמים ובארץ
פסח נקי
מוטי

זלמן דיבר על רב שהוא רק רב. אם הוא ד"ר זה כבר משהו אחר. וגם על זה דיבר זלמן..

אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, נראה לי שצריך כאן עוד שתי הבהרות וסליחה שהם לא הופיעו בהתחלה:

א. כפשוט אני מדבר רק מהנסיון האישי שלי. כל אדם הוא עולם מלא וכל אדם מתמודד אחרת עם הבעיות והמחלות שלו. אם יש מישהו שהרב שלו הצליח לעזור לו לצאת מההתמכרות - הפוסט הזה לא נועד עבורו, וסליחה מהרב המדובר.

ב. כפשוט אני מדבר רק על אנשים שהם מכורים באמת, ולא על כאלו שיש להם בעיות ביצר הרע. מי שפשוט נפל פעם, צריך להתייעץ עם סמכות רוחנית-דתית שזה בפירוש רב. אבל מי שהגיע למצב שהוא מכור וצריך החלמה, בדרך כלל לא ימצא את מבוקשו אצל רב.