שלום חברים!
התחלתי לפרסם בהמשכים את הצעד הראשון שלי, ובמסגרתו פרסמתי פרק על הגניבות שביצעתי בילדותי, שאני רואה קשר בינן לבין התאווה. חברים נוספים שיתפו אותי בכך שהיו להם גניבות בילדותם.
מעניין לראות אצל כמה אחוזים מאתנו זה אכן קרה, והאם לדעתכם יש קשר בין השניים.
מי שיכול לתת גם הסברים לעניין מוזמן בהחלט לכתוב פה גם הודעה.

גנבתי. אין לי מושג אם יש או אין קשר להתמכרות. בכלל אצלי מדובר על שני פרקי זמן שהפרש של כמעט 20 שנה ביניהם.

לא גנבתי. לדעתי יש קשר בין גניבה להתמכרות. הגם שלא גנבתי בפועל, חלק גדול מאוד של החיים שלי קשור בפחד, בהסתרה, בחוסר כנות ובריחוק.
אפילו השתדלתי לא לשקר בצורה מפורשת. אבל ההעלמות, חצאי האמיתות וההתחמקויות גורמים לי לחיות ברגשי אשמה.
אני חושב שאותו מנגנון קשור גם בגניבה.
(יוצא דופן אפשרי - אדם החי בחברה בה גנבה היא דבר לגיטימי ומותר. אולי אף משובח. דבר שאין להתבייש בו או להסתירו, ואין חשש להיתפס.)

שאלה מעניינת!
גנבתי. הייתי הגנב של ביה"ס, ובעוד מקומות, גנבתי סכומים של מאות שקלים שלא מתאימים לילד בן 11-12
הקשר שאני מוצא הוא:
1. מעשה בלתי נשלט שהולך ומדרדר
2. סיפוק עצמי לרגע, מחשבה שאם אעשה כך יהיה לי יותר טוב
3. וכמובן, ההסתרה כפי שכתב יהודה יחיאל

תודה לך משה שלם על התובנות.

אני מעתיק לכאן מתוך הצעד הראשון של את הדברים שכתבתי על הגניבות שלי ואת התובנות שלי בעקבות כך.

פרק ג' - מים גנובים ימתקו

בפרק זה, אני לא מתכוון לעסוק במיניות שלי, אלא במשהו אחר שאני חושב ש"תרם" לה רבות והכין את התשתית עבורה - הגניבה.

אני לא זוכר בדיוק באיזה גיל זה התחיל, אבל בגיל די צעיר הייתי גונב דברים מתוקים מהמטבח. לא היו לנו הרבה ממתקים בבית, אז גנבתי בעיקר עוגיות וגם שתיתי מבקבוק מיץ הענבים שבמקרר (מרגע שהכרתי את ההלכה, תמיד חשתי רגשות אשמה על כך שאני הופך באופן קבוע את המיץ שאבא מקדש עליו ל"פגום"). הייתי מומחה גדול בהסתרת הגנבות. אני לא זוכר בבירור פעם שאמא שלי תפסה אותי. תמיד לפני שהיא הייתה מגיעה, הייתי מעלים מהר מאוד את כל הראיות.

במשך הזמן, הייתי גונב גם כסף, והייתי גונב גם מהמכולת. אני זוכר שהיה לי תחביב מוזר לשבור את חפיסות השוקולד שבמכולת. פעם שמעתי את בעל המכולת מתלונן באזני מישהו על כך שכל השוקולדים בחנות שבורים. אותו אדם עודד אותו שהכל משמיים, ובעל המכולת קיבל את דבריו והתחזק מהם. התפעלתי מהגילוי של יראת שמיים שהייתי נוכח בו, ואף זקפתי זאת לזכותי...

כדי לגנוב הרבה עוגיות, פיתחתי הרגל שבו אני לוקח שקית אוכל, ממלא אותה בעוגיות ותוחב אותה למכנסיים, כך שהגומי שלהם תופס את פתח השקית. אני זוכר סיטואציה לא נעימה, שבה הייתי במגרש משחקים עם שקית העוגיות, במקומה הקבוע. מדי פעם הייתי הולך הצידה, מוציא עוגיה ואוכל. אחד הילדים שם לב לכך וקרא בקול משהו כמו: "תראו! יש לו שקית עם אוכל ליד ה*** והוא מוציא ממנה ואוכל". מאוד נפגעתי מכך.
היום אני חושב, שיש יותר מסמליות רבה, במקום שבו הייתי מחביא את הגניבות...

הגניבות ליוו אותי עוד הרבה שנים. כשהייתי בישיבה קטנה עם פנימיה, הייתי גונב ממתקים וכסף מתלמידים אחרים. הייתי גם גונב מהקיוסק.
מאוד הצטערתי על כך, ורציתי לתקן את מעשיי. תוך כדי הגניבות, רשמתי בשפת סתרים מיוחדת שהמצאתי, את שמות התלמידים מהם גנבתי ואת הסכומים. כשכבר העיפו אותי מהישיבה ועברתי לישיבה אחרת, שלחתי לישיבה מעטפות עם כסף, וכתבתי (בכתב מרובע) הוראות כיצד לחלק את הסכומים.
מאז, ברוך השם, די הפסקתי לגנוב בצורה שיטתית.

הארכתי הרבה בעניין הגניבות, בגלל שדרכו התחלתי בצורה שיטתית את הדפוס של חיפוש אחר הנאה בדרך אסורה, תוך כדי חציית קווים הדרגתית והעלמת ראיות. אני חושב, שזהו דפוס שאחר כך יצקתי לתוכו את המיניות שלי.

כמו כן, עד היום הרדיפה אחרי מאכלים מתוקים או מיוחדים מאוד מפעילה אותי. אני כמעט לא אוכל מאכלים רגילים (ברוך השם, לאחרונה המצב קצת משתפר). בהמשך הדרך של חיי, פעמים רבות, האכילה תהיה קשורה במיניות. לפני נפילה או אחריה, אני הולך לפנק את עצמי באכילה, ובגדול!



מי שרוצה לקרוא את הצעד הראשון שלי במלואו (אני מפרסם בהמשכים, טרם סיימתי), יכול לעשות זאת בקישור הבא:
forum.gye.org.il/index.php?topic=5629.0

את חטאי אני מזכיר היום, רק עכשיו כשקראתי את השאלה התחלתי להיזכר. זה היה יחסית בשנים הראשונות שהתחלתי לאונן, בסביבות גיל הבר מצווה , בימים שעוד לא ידעתי אפילו מה אני עושה(ובטח שלא ידעתי שזה אסור).
אני נזכר שהייתי מדי פעם גונב כמה שקלים מאנשי הבית, לפעמים אפילו מקופות צדקה, כדי ללכת ולקנות עיתונים עם תמונות לא צנועות.
רק עכשיו אני באמת מבין כמה זמן הייתי שבוי בתוך ההתמכרות הזאת.

גם אני גנבתי. אוהו.. בלי גבול ובלי סוף... רבים מהמכורים גנבו. מי יותר ומי פחות. ההסבר? זו התנועה הנפשית הפשוטה והבסיסית ביותר - 'לקחת'... בנוסף, הבילבול הילדותי בין אני- אתה, ובין שלי-שלך החל הרבה לפני שידעתי תאווה מהי. בקטע פסיכי לגמרי הרגשתי שכשלקחתי משהו מחבר שלי היה לי משהו משותף איתו.. ובשלבים מאוחרים יותר כשהיתה מעורבת 'בסחיבה' תאווה זה היה הַדבסט. פשוט התמזגנו והתאחדנו... נשמה אבודה שמצאה דרך מקולקלת להתחבר. אגב, נתן במתנה כתב על גניבה נפלא בעבר.

נ.ב. - מיום הגיעי לפורום לא הבנתי מה התועלת בפירסום סקר..

תודה גדולה על העומק במשפט הזה.
תודה גם על הקישור לפוסט של נתן במתנה.




ראשית, אני חייב לשתף בכנות בכך שאוחזת בי התכווצות למקרא דברים שחבר ותיק כמוך כותב "נגדי", ואולי גם קצת "חיל ורעדה" בבואי להגיב על כך.

בכל אופן, אכתוב כמה נקודות שלדעתי מועילות בסקרים:

א. סקר טוב מעורר להתבוננות עצמית.
עיין בתגובה שלפניך וראה שיש אנשים ששאלה טובה (בעיניי) עשויה לגרום להם לתובנות חשובות.
אני מצטט כאן חלק ממנה:Ezio כתב on 30 אפר' 2014 13:46:
.
תוכל להקשות, שגם לשאלה "פתוחה" יש אותו אפקט של לעורר להתבוננות, ואולי אפילו יותר מסקר המורכב משאלה "סגורה", עם תשובות מוגדרות מראש.
אך במידה מסוימת, העובדה שיש רק כמה אפשרויות וחייבים לבחור ביניהן, עשויה לחדד את נקודת המבט.
כך, למשל, כשפירסמתי את הסקר על עכב"ר, זה גרם לי להתלבטות אמיתית מה הכי משפיע עלי חזק. האם בדידות או כעס. בסוף הכרעתי לטובת (?) הבדידות, משיקולים דומים לשל ישראל. אני אישית חושב שלא הייתי מגיע לתובנה הזו בצורה כה חדה בלי הסקר.

ב. סקר עוזר לנתח עניינים הקשורים להתמכרות ותוצאותיה.
הסקר מציג נתונים בצורה מספרית וחדה, ועוזר בניתוח עניינים הקשורים בהתמכרות. אסביר יותר את כוונתי:
לכל דבר יש את ה"שלד" וה"עיקר", או אם תרצו, את ה"עצם" שלו.
ומאידך, לכל דבר יש גם את ה"טפל", או את ה"מקרה" שלו.
אני חושב שכאשר מכורים רבים מכריעים בכיוון מסוים, יש כאן קצה חוט להבנה עצמית טובה יותר.
למשל, אני חלש מאוד בתפילה, והייתי בטוח שאצל כולם זה כך.
הופתעתי מתוצאות הסקר ומהדיון, וכעת אני מתחיל להבין, שהעניין של התפילה הוא לא חלק בלתי נפרד מהתמכרות ככלל,
אלא חלק בלתי נפרד מההתמכרות האישית שלי.
זה נשמע אולי פילסופים בעלמא, ואולי זה אכן כך.
אך בהחלט ייתכן שזהו כלי שבאפשרותו ניתן לברר, למשל,
עד כמה מה שרלוונטי לגביי בנושאים מסויימים
שייך ל"כביש הראשי" של הבעייה,
רלוונטי לגבי כל הספונסיים העתידיים,
ומה שייך ל"שוליים" של הבעייה,
ורלוונטי למקרים מסויימים בלבד,
מתקשה קצת להביע את הרעיון במילים,
אך מקווה שהצלחתי להסביר את הכיוון.

ג. סקר יוצר עניין.
אני בטוח שאקפיץ כאן כמה אנשים,
אך לדעתי יש בכך חשיבות.
המייל היומי, למשל, ממלא פונקציה דומה.
הוא יוצר עניין בהחלמה,
בכך שהוא מביא פוסטים ודיונים פיקנטיים.
אני בטוח שיש סיבה לכך
שהמייל אינו מורכב מעמוד ספרות יומי
(מלבד זכויות יוצרים )
אני יכול להעיד מהחוויה שלי
שהמייל היומי מאוד עזר לי להיכנס לתוכנית
בתור גשר לתוכנית,
אני חושב שסקר יכול מאוד להועיל.
בעקבות הניסיון הקצר שלי בהעלאת שלושה סקרים,
אפילו חשבתי שכדאי יהיה לפתוח לוח של סקרים.
מי שמרגיש שהדבר תורם לו - יוכל להיכנס לשם.
מי שאינו מבין מה התועלת בפירסום סקר - יוכל לבקר בלוחות אחרים.



בשולי הדברים, ברצוני להוסיף תחושה שעולה בי,
(בעקבות הביקורת הזו ובעקבות דברים של חבר בשיחה טלפונית
בעניין דיון שהתקיים לאחרונה, שצורתו הבלתי מאפשרת כיוונים נוספים הפריעה לו):

דרכים רבות להחלמה.
בזמן הקצר שלי בתוכנית הספקתי לפגוש ולשמוע חברים מחלימים רבים
שאינם מתנבאים בסגנון אחד
ואע"פ כן מחלימים כבר תקופות ארוכות.
אני חושב שגם אם 12 הצעדים הם המסגרת,
יש בתוכה מקום לגוונים רבים ושונים.
אני חושב שגם בספרות עצמה ניתן לראות זאת.
למשל, אני מניח שבדרך כלל מי שקרא את הספר הגדול והלבן
אך לא קרא את "צעד קדימה לפעולה"
לא יבצע את צעד 2 כפי המתואר שם.

אני אישית גם בעד היפתחות לספרות צעדים נוספת
(אף כזו שאינה מאושרת על ידי SA, המאשרת רק את SA ו-AA).
יצא לי לקרוא ספרות של תוכניות אחרות,
והופיעו שם שאלות או תובנות,
שהוסיפו לי מאוד.

למשל, בספרות של CODA, הוסבר מדוע אין דו שיח בקבוצה.
הסיבה לכך היא, שאם אדם יודע שמגיבים על דבריו,
הוא עשוי להיסגר ולא להיות פתוח וכנה,
מחשש שיבקרו אותו, או יציעו פתרונות שבהם ביקורת סמויה וכדו'.
כאשר אדם יודע שהוא משתף בכנות במה שעובר עליו
וכולם רק מקשיבים ואוהבים ומודים,
הוא יכול לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.
ייתכן ויש הסברים אחרים, וגם הם טובים.
לי אישית זה עוזר כשאני נמצא בקבוצה וחבר חולק.
אני מבין שהתפקיד שלי הוא להכיל אותו,
כך שאפילו במחשבה אני לא צריך להיות עסוק בפתרונות או ביקורת,
אלא בהכלה ובקבלה אמיתית.
אני בטוח שהחשיבה של החברים בקבוצה משפיעה על הריתמוס הפנימי שלה,
גם למה שלא נאמר במילים יש משמעות והשלכות.
ואני שמח לקבל אמת, גם אם חלקית, ממי שאמרה.

נראה לי שזה הפוסט הארוך ביותר שכתבתי מאז כניסתי לפורום.
אולי בגלל השורות הקצרות זה נראה כך.
אולי בגלל ניסיונות התגוננות מפני אחד מעמודי התווך של הפורום.

תודה ולילה טוב

תרשו לי להתפרץ לדיון,
אחד הדברים הטובים שקרו לי זה שאני מכיל ומקבל את זה שלא תמיד כולם חושבים כמוני, ולכן אין מה להתרגש מהבעת דעה ״מנוגדת״ ובודאי שאין חובה לצאת במערכה משולבת כדי להגן על הגישה ״שלי״.
וזה מחבר אותי לנושא השרשור (וככל שאני מציף פרטים חושפניים אני מבטיח לעצמי להישאר אנונימי) - אני גנבתי פעמיים מהוריי (והחזרתי אחרי כמה שנים), ותו לא. לא הפכתי ל״גנב״.
למרות זאת, ניהלתי יחסי ציבור ״״מתוחכמים״״ וכמעט תמיד השמעתי דעה שרצו לשמוע, לא את דעתי, וזו התנהלות שמזכירה אופי של גנב (גונב בלי שיראו, מציג עצמו כצדיק כפי שכולם רוצים).
אצלי, ההחלמה גרמה להשלמה ביני ובין עצמי, אני אומר את דעתי כמעט בלי להתחשב אם זה ערב לאוזן השומעת, ובעצם התחלתי ללכת בדרך שאני מאמין בה בשביל להשפיע ולא בשביל לשאת חן.

בוקר טוב.‏ איני עמוד.‏ בטח שלא תווך...‏ לא כתבתי נגדך כך שאין לך על מה ובעיקר ממי להתגונן.‏ לא בקצרה ולא באריכות. כן,‏ לא מצאתי טעם בסקרים,‏  להפך, להבנתי יש סיכוי שמשהו בעייתי משמעותי קיים בשורשם אצל מכורים בכלל ובפורום בפרט, ובגלל שראיתי שבתוך זמן קצר פירסמת כמה מהם כתבתי לך את הנ.ב.לאחר התייעצות עם אדם מחלים נוסף.‏ יש ביכולתי לענות לך אחד לאחד על מה שכתבת.‏ אך בכנות אכתוב שאיני יודע האם כדאי שאענה,‏ אתה עשוי לראות במה שאכתוב פגיעה נוספת נגדך...‏ מה שברור שאין בכוונתי לעשות כאן ובכלל.

התרצה שאשיב?‏

ודאי.

שיתפתי בצד רגשי מסוים שהיה קיים אצלי ברקע בעת הכתיבה, בכדי (לנסות) לשמור על כנות.
כתבתי שזה היה "נגדי" במירכאות, כי היה ברור לי שזה לא באמת נגדי, ושאני חש כך בשל פגמי האופי שלי.

בכל אופן, ברצוני לברר את האמת.
גם אם היא תהיה מרה וכואבת, היא סם מחלים.

תודה על זה. גם אני מכור. וגנבתי.
ואני לא רואה קשר. ישיר לפחות. אבל, מאוד מתחבר לדברים.

ותודה על הכנות, טהרני.

תראו מה זה מכורים
אחד, עד שמוציא מעצמו, וכותב, ואז, מישהו כותב משהו כביקורת, והוא מתבלבל, ושואל, ונבהל.
והשני, כותב הרבה, ונותן, ואז, כל מילה זה נמדד, ואולי צריך לחשוב מה כל משפט יגרום, ומי יודע מה.

תזרמו אחים שלי. כולנו שרוטים.
אוהב אותכם. אתם גנובים כולכם אתם.

צהריים טובים. ארים את הכפפה, והנני תפילה שיהא לתועלת. בכל מקרה את הפן האישי אאיר בפרטי. אקדים ואכתוב שאכן, בגלל הצורה בה אני נתפס בעיני אחרים אני שוקל לא פעם את מילותי. בכל פעם שיש סיכוי שהדברים ילקחו למקומות אחרים מכוונתי רק בגלל 'הבייגלה' שלי אמנע מלהגיב - לכתוב עד שאתייעץ, אין כמעט מילה שנכתבה כאן מבלי שאי מי מאלו שאני סומך על דעתם קראוה קודם. (כולל התגובה הזו) לא פעם צינזרתי את עצמי. כולל עריכה של פוסטים שלמים. ואי פירסום כלל של אחרים.

לא נח לי עם זה, לעיתים אני גם חש כבול בשל כך, אבל זו המציאות כפי שאני מקבל אותה ומשלים עימה, אפרסם בקרוב מאמר בשם 'הכפיל שלי' שיתמקד באופן שאני מתנהל מול אנשים כיום בפורום ובכלל.

ולגופם של דברים. 

אכן סקר טוב מעורר התבוננות עצמית. אבל לא בהכרח מהמקום הנכון. הוא גם עשוי כפי שעולה מתוך מה שנכתב לעורר השוואות ולא להדהד את המציאות האישית. במיוחד אצל אנשים תלותיים ולא יציבים הרואים אחוזים מבלי לדעת מי ומה עומד מאחרי דרך ההצבעה שלהם, גם אם יש נימוק המביע ניסיון אישי עדיין הייתי מקבל את התוצאות בערבון מוגבל. לא כל מה שהתרחש אצל אדם כזה יתרחש באופן דומה אצל אדם אחר. שוב, כל מה שאנחנו עושים כאן הוא עדין, בסקר בו השאלות מוצגות ממקום מאוד אישי (מכוון?) הוא רגיש עוד יותר.

יש הבדל גדול בעיני בין שאלה, לבין סקר. ולא זה לא תלוי רק באופן שבו מוצגת השאלה הפתוחה או הסגורה, אקח כדוגמא את מה שכתבת ואדגיש שאיני מכירך. העובדה שהכרעת 'לטובת' הבדידות בעקבות הסקר, בעיני היא לא פשוטה בכלל, הרי מעכשיו אתה הולך לשים את הפוקס על זה כי הוא ראש וראשון לכל דבר שבנפילה.. ויש סיכוי שבכדי להפיג את הבדידות תכעס (ותכעיס) מה שלמעשה הוא זה שהכי מפריע לך.. ואינך יודע שבו מקלדתך הבאת עליך את הצרה המשמעותית ביותר...

דבר נוסף, יתכן שסוקר מקצועי יוכל לנטרל את ההשפעות המזיקות שהזכרתי, ויתכן שלמדת את נושא הסטטיסטיקה לעומק ויש לך את המיומנות הזו. עדיין 'קצב' הפירסום של הסקרים נראה מהיר ממה שהיה עד עכשיו בפורום. בדוק את כל הודעותי, באחריות, לא תמצא מילה על סקרים, כשהם פורסמו, והיו שפורסמו, כולל לאחרונה, העלמתי מהם עין באופן אישי וגם כמנחה בפורום (כן יש לי תפקיד כזה) כי זה לא היה נראה משהו חשוב כל כך, כששלושה מהם פורסמו על ידך בתוך שעות ספורות ולא הסתפקת בדיון שהם עוררו אלא דירבנת את החברים 'להצביע' למרות שהגיבו ובגלל הנושאים החשובים באמת שהוצגו שם (תפילה גניבה והעכב"ר) נערכה שיחה ביני ולמה"ה ובהתייעצות עימו נכתב הנ.ב והוחלט שגם הוא יפנה אליך בפרטי.

לגבי מה שכתבת בשולי הדברים, אכן, האחדות אינה אחידות, ואין דרך אחת ליישם את הצעדים, וכשם שפרצופיהם שונים כך ספונסרים משתנים... אבל עדיין אני חולק עליך לחלוטין ביחס לפתיחות כאן. מלבד נאצות ורעיונות לשימושים מאפשרים כאן הכל. לפעמים אפילו מעבר למה שרצוי (בעבר 'נתיב' חסמו את הפורום בגלל הפתיחות הזו) אדם מחלים לא מביע דעה. הוא חולק ניסיון, שלו ושל אחרים. מה שהוא או הם עשו, ועבד. ואין ספק שלתיאוריות מתייחסים כתיאוריות. ובעיני זה לגיטימי, מאוד.

הכרתי פה המוני תיאורטיקנים מוכשרים מאוד שהתאיידו. כל מי שנמצא בעסק הזה מספיק זמן, הכיר כותבים ראויים ביותר, זו לא תחרות כתיבה של פובליציסטים היודעים לתמצת מאמרים תוכנית דברי תורה או לתאר רגשות, אנשים פה כותבים את החיים שלהם. את ניסיונם, ולוקח זמן להפנים את דרך החיים הרוחנית הזו לתוך היום יום.

ולא, הפורום הזה לא מתנהל כקבוצה, מדובר ברכושו הפרטי של אדם יקר המקדיש מהונו וזמנו למען הציבור ומשלל סיבות נוספות שאין כאן המקום והזמן לפרטם,יתכן שתהיה לך תועלת לקרוא את המאמרים והתגובות - כאן - כאן - וכאן.

בל"נ אשלח לך בהקדם גם משהו אישי יותר. בהחלמה.

ערב טוב!
אינני רוצה להגיב באריכות, אני חש שזה עשוי לגרור אותי למקום חולה.
(כעת לאחר שפירסמתי, אני רואה שזה בכל זאת יצא כך. מקווה שה' ישמור אותי בריא).

ראשית, ברצוני להודות לך על דבריך כאן וברחבי הפורום.
יחד עם זאת, ברצוני להעיר על שתי נקודות בדבריך.




אני חש שכשהגדרתי את הבדידות כבעיה המרכזית שלי מבין הארבע (ותוצאות הסקר בינתיים מראות שכך חשים רוב המצביעים), אין זה אומר שאני מתעלם משאר הבעיות. זה אומר שאני מבין שהיא הנקודה הבעייתית העוצמתית והמרכזית מביניהן. זה הדבר הכי מסוכן עבורי. מההיכרות עם עצמי, אני יכול להתמודד עם עייפות ועם רעב, פחות מזה עם כעס, ופחות פחות מזה עם בדידות. זה עוזר לי להבין את המפה שלי, להכיר את האזורים הגדולים והקטנים של הסכנה.
אני יודע שאינך אוהב תיאוריות, ואני מסכים לכך שתיאוריות לא הביאו לי החלמה. ובכל זאת, מתוך חוויית החיים שלי אני יכול לומר, שאם טיפלתי בנושא המרכזי מסתבר שאפול פחות. עדיין לא פתרתי את כל הבעיות שלי, אך נגעתי בנקודה שורשית אצלי, וזוהי התקדמות עצומה.

אני יכול לומר זאת גם מהחוויה הקצרה שלי ב"שמור עיניך" ובתוכנית. ברגע שהבנתי (באופן חלקי ביותר) שעלי להפסיק להילחם ולהתחיל להיכנע, זכיתי לתקופת נקיות שלא זכיתי לה זמן רב. אני חש שזהו הציר המרכזי שעליו סובבים שמונים ימי הנקיות שלי, כן ירבו.
ברור שעדיין לא פתרתי את כל הבעיות. שנים עשר הצעדים מצביעים על יותר משתים עשרה בעיות ופגמים שיש באישיותי. ובכל זאת, הנגיעה באותה נקודה מרכזית עזרה לי מאוד. התקדמתי רבות בזכותה.

דוגמא נוספת אני יכול לתת מסיפורו האישי של נתן במתנה, שהוא אשר הביא אותי לתוכנית וגרם לי לקחת אותה ברצינות יחסית (לפחות בשמונים הימים האחרונים...). מהסיפור שלו הבנתי חזק את הנקודה שלמחלת ההתמכרות אין מעצורים, ואין דבר שאני יכול להיות בטוח שלא אגיע אליו. זה ממש זעזע אותי וגרם לי לקחת את עצמי בידיים ולנסות את התוכנית. אני לא יודע אם אשרוד כאן. הגיוני מאוד שאהיה אחד מה"תיאורטיקנים מוכשרים מאוד שהתאיידו". ובכל זאת, הזמן הקצר הזה של הנקיות הוא דבר משמעותי בשבילי. גם אם אפול אחר כך.

אני מרגיש ששתי הנקודות שהזכרתי שינו את חיי, למרות שיש עוד מכלול נקודות חשובות. אני מרגיש, שהמיקוד בדברים שורשיים, שיש להם השלכות רבות על פרטי הפרטים של חיי, העלה אותי על מסלול אחר במהות.




איני יודע בבירור למה הינך מתכוון.
כנראה כוונתך למה שכתבתי בסקר אודות התפילה, וזו לשוני שם:
"יש תחושה שמרוב הודעות כאן, לא שמים לב שיש כאן גם סקר וחבל".

אני בהחלט מסכים שהעיקר הוא הדיון ולא הסקר.
עדיין אני סבור שלסקר, לכל הפחות כמצטרף לדיון, או אפילו כמעורר דיון יש יתרונות.
אני חושב שהסקרים האחרונים גרמו לדיונים ערים, אם מספר התגובות מהווה מדד (לשאלתך, אינני מתמחה בסטטיסטיקה... :D).
יעניין אותי לשמוע את חוות דעתך בנושא.

אני חושב שניתן לדייק בלשוני ש"יש כאן גם סקר". לא כתבתי בסגנון ש"זה בכלל סקר, אז מה אתם מגיבים ולא מצביעים".
התכוונתי לשתף בכך שיש כאן סקר. חשבתי שלא כל המגיבים ערים לכך. אולי טעיתי ולכולם היה ברור שמדובר בסקר. לא איש מחשבים ופורומים אנוכי.
באופן אישי, אני יכול לומר, שכשאני פותח את ההודעות האחרונות שנכתבו בפורום, בהחלט ייתכן שאכנס לעמוד של דיון שמתנהל סביב נושא שיש עליו סקר, מבלי לדעת שקיים סקר, כשאני פותח הודעה שאינה קרובה לראש העמוד. זו הסיבה לכך שכתבתי את אותה הודעה מלכתחילה.


בכל אופן, אני מודה לך על הדברים ועל שעוררת אותי למחשבה ולהחלמה, בפוסט זה ובפוסטים אחרים ברחבי הפורום. אכן יש לך "בייגלה" ובעיני באי הפורום אתה בהחלט מעמודי התווך.

אשמח שחברים נוספים יחוו דעה בנושא, בייחוד חברים ותיקים יותר.