כוחה של הכחשה
שלושה וחצי של ימים של נקיות, אסירות תודה. והבוקר קמתי עם גל של תאווה בלב, רצון לראות פורנוגרפיה, אני חסר אונים מול הדבר הזה, הריגוש הזה, שהראש שלי מספר לי שזה לא כל כך נורא. אני שואל את עצמי: מאיפה זה בא עכשיו? הרי אתמול ב"ה, היה לי יום טוב, יום של פעולות. בערב הייתי בחתונה והייתי חסר אונים, אז שיתפתי חברים לפני, ותוך כדי, ובאסירות תודה הייתי רגוע, עברתי את זה, וכעת, בבוקר, כאילו הכל מאחורי - דווקא היום הרצון להשתמש הוא גדול יותר. איך אפשר להסביר את זה?
האמת, שהתשובה היא פשוטה - אני סקסוהוליסט, חסר אונים מול התאווה.
היום התחדש לי צד נוסף המחלה שלי - התאווה הערמומית אומרת לי "רק להיום"...
כמו שבהחלמה למדתי לומר "רק להיום אשאר נקי ומפוכח", כך גם התאווה באה אלי ואומרת לי "רק להיום תלך ותשתמש", הרי אתה לא באמת מתכוון לאונן על בסיס יומי, בטח לא כמה פעמים ביום, ובטח אתה לא חושב לפרוץ עוד גבולות. זוהי הערמומיות של התאווה. לפי כל הסיפורים שאני שומע בקבוצות - זהו השקר הגדול של התאווה. אין גבולות בתחום הזה. מה שהיה נכון "רק להיום" בתאווה, מחר כבר יהיה פסה, לא מרגש, ואז אחפש ריגוש חזק יותר. (הדבר מתואר בצורה ברורה בסיפור שבתחילת הספר הלבן - מומלץ לקרוא). אמנם, אני אישית חי בהכחשה וחושב ש"לי זה לא יקרה". אני מגיע לתוכנית עם 13 שנות נישואין טובות בסך הכל, ו22 שנים של אוננות, לא בגדתי, לא הלכתי לחפש ריגושים מעבר לאוננות, רק הסתכלתי ברחוב, שאבתי ולגמתי מסביבי בעיניים מאז שאני זוכר את עצמי, אבל יש לי גבול, כך הראש החולה שלי מספר לי. חכמינו כבר אמרו :"אל תאמין בעצמך עד יום מותך" ו"אין אפוטרופוס לעריות" והם כנראה ידעו על מה הם מדברים...
כיום, כאשר אני יושב בקבוצות, מקשיב לסיפורים, אני מבין שזה רק עניין של זמן. יכול להיות שכרגע ההתמכרות שלי היא לייט, אוננות נטו, אבל זאת אשליה שעלולה להתנפץ לי בפנים, וכדי שזה לא יקרה לי - כדאי שאהיה מודע לזה "רק להיום".
אני מתפלל לקב"ה שייתן לי כוח להיכנע מול גל התאווה ששוטף אותי היום. "רק להיום" לזכור שהמטרה שלי היא להישאר נקי. אני מבקש מה' שיעקור לי מהראש את המחשבה ש"לי זה לא יקרה" ושאני בכלל לא נמצא שם, בתוך אותם סיפורים מצמררים של חציית גבולות. אני עלול לאבד הרבה דברים יקרים, כמו אשה טובה, חמישה ילדים מקסימים, מקום עבודה ובעצם את עצמי. מתפלל להישאר שפוי, "רק להיום"!