אחרי כמעט שנתיים וחצי בהחלמה, השתתפתי סוף סוף בשבתון החצי-שנתי של הארגון JSS (שבתון יהודי רוחני) למכורים למין אנונימיים (בארצות הברית). בפעמיים הקודמות לא יכולתי להשתתף בשבת עצמה בגלל אילוצים אחרים והשתתפתי רק במוצ"ש וביום ראשון, אבל הפעם הסתדרו הדברים ובחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - זכיתי לשבתון שכולו החלמה וחיבור.
יש הרבה על מה לכתוב והרבה על מה לשתף, אם זה הקבוצות הרבות בנושאים שונים ומגוונים, אם זה המסרים החזקים מהחברים, אם זה השיתופים של החברים הוותיקים, ואם זה בכלל האוירה הכללית והתכנים השונים. כמובן אי אפשר לכתוב על הכל, אז אשתף בנקודה אחת, לא בהכרח הנקודה המרכזית של השבתון, אבל היא משהו שתפס אותי מאוד.
מה שהיה עבורי חזק יותר מהכל, אפילו יותר מהקבוצות והשיתופים וההתפעלות מאנשים שנקיים עשרים שנים ומעלה, זה דוקא הקבלה של המחלה הזאת כדבר מובן מאליו. מי שנכנס לסעודת שבת באולם הענק ורואה 350 גברים ונשים, דתיים, חרדים, חסידים, ליטאים, חב"דניקים או כל סוג אחר של יהודים, יכול להיות משוכנע שמדובר כאן על איזה שבתון נופש נחמד. אף אחד לא היה מעלה על דעתו שמדובר באנשים שעברו (כולם בלי יוצא מן הכלל) סבל לא יתואר, אבל הם גם חולקים פיתרון משותף, ורובם גם יודעים היום אושר ושלווה שקשה להשיג.
אם אדם דתי-חרדי מהשורה ישמע את המושג "מכור למין", הוא בודאי ידמיין לעצמו איש עם קרניים או איזה רשע עם קעקוע ענק על הזרוע, נוסע בשבת כשהוא מעשן סיגרייה, ואחד שכל מושג של תורה, מצוות או יהדות רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב. אם אדם דתי-חרדי מהשורה היה שומע על "שבתון למכורים למין", הוא בודאי היה חושב שמדובר על משהו בסגנון הידברות שבו צריכים לקרב רחוקים, להוריד לגברים את העגילים וכן הלאה. אבל בשום פנים ואופן הוא לא היה מדמיין שבתון שבו מאות זוגות מקהילות חרדיות מגיעים לשבת של התעלאות וחיבור לאלוקים.
היה משהו מאוד עוצמתי דוקא בכמות העצומה של האנשים, ודוקא בעובדה שרוב המשתתפים הגיעו עם נשותיהם. זה הפך את כל הסיפור של המחלה וההחלמה למשהו טבעי, משהו אמיתי. לא היתה בושה באויר, לא אשמה, רק קבלה פשוטה של כולם. כשרואים את הנשים מגיעות, זה מוסיף המון לקבלה. אנחנו יכולים לקבל את המחלה שלנו, אבל כאשר נשים מקבלות את המחלה של בעליהן ואפילו מצטרפות לשבתון שבו המחלה וההחלמה לא רק שאינן סוד אלא הן הכותרת והמהות של השבתון כולו, זה מוכיח שהקבלה היא אמיתית.
רגע נוסף של קבלה היה בצהרי השבת אחרי מנחה, כאשר כל המשתתפים (גברים בלבד) התאספו באולם והצהירו על הניקיון שלהם. כך נעמדו כל אלו שנקיים מעל שנה, אחר כך כל אלו שנקיים מעל שנתיים וכן הלאה. אז נכון שאין המון חברים שנקיים עשרות שנים, אבל כאשר ארבעה מכורים לבד חולקים 99 שנות נקיון, זהו ללא ספק רגע מרשים שנותן המון כח ותקוה.
