שלום חברים
מאז שפרצתי לכאן - חבול מעוד ערב של שימוש, עברו כשלושה שבועות
ומאז...
הספקתי להשתתף בקבוצה טלפונית
לכתוב לחבר או שניים
להעלות על הכתב את קצה הקרחון של מה שעובר עלי
לחשוב על התוכנית
לחשוב
אבל בפועל מה שאני באמת עושה כל היום זה לחשוב איפה אני משרטט לעצמי את הגבולות שלי
איפה באמת מה שאני עושה זה נובע מהתמכרות, ואיפה זה נחשב ל"משהו-שהוא-בגדר-לא-רצוי"

בגלל שבשנים האחרונות אופן השימוש שלי נעשה פחות פיזי - יותר כצופה מהצד, שחווה ריגוש מיני מעצם הצפייה, מעצם ההצצה, וכל העניין מתבצע באופן לא אקטיבי, אני מוצא את עצמי כל הזמן עסוק בלהגדיר לעצמי מתי הפנטזיה נחשבת שימוש, מתי העמידה על יד החלון נחשבת מציצנות, מתי הגלישה לאתר שלא מסונן 100% אכן נקראת נפילה.
אני די נבוך
מרגיש שצרו צעדי ללכת ברחוב
אני מרגיש שפתאום כל פעם שהראש שלי זז לאיזה מקום, אני שואל את עצמי האם "נפלתי", או שאולי אני בן אדם נורמלי שרק הסתכל.

אולי לקחתי את הכל לקיצוניות
אני לא יודע
תעזרו לי

שלום

מהנסיון שלי זה מתאזן עם הזמן

הטבע שלי הוא גם לקחת תמיד קיצוני כל סיטואציה לכל צד.

המטרה עם הזמן לאזן בכלל את החיים למי כמוני שהתרגלנו לחיות על הקצה למעלה או למטה.

בהחלמה

כרכום יקר, הבילבול הזה מוכר. תפס אותי המשפט שלך - "לשרטט לעצמי את הגבולות שלי"... חבר יקר, הניסיון מוכיח שלבדך כנראה שתוסיף ותתבוסס בשאלות הללו עוד ועוד. לא רק בחלון או ברחוב, גם בבית הכנסת או השימוש, כדאי לך למצוא 'מורה דרך', או שמא, 'מורה נבוכים'...

בהחלמה.