שלום לכל החברים- ראשית בשביל לחסוך קריאה לחלק מהאנשים, מי שנקי מאז שהוא נכנס לתוכנית אני חושב שהפוסט הזה פחות קשור אליו. (אבל תעשה מה שאתה רוצה.)

שמי יאיר מכור לתאווה+שלל פגמי אופי (ריצוי,ניצול זמן, שלמות, קושי בקבלת ביקורת, בריחה מסבל וממאמץ ועוד)
לפני כחצי שנה נכנסתי בצורה יותר רצינית לתוכנית- קיבלתי ספונסר והתחלתי להגיע לקבוצות חיות, וגם בשלב מסויים התחלתי לכתוב צעד 1.
ובאמת הייתה לי תקופה נחמדה של נקיות 60 ימים, אבל מעבר לזה אני לא מצליח לעלות על נקיות. ועל החלמה. ואני לא ממש יודע למה.
ביחס למה שעשיתי אז, אני עושה היום הרבה יותר פעולות אבל אני עדיין לא נקי. ברור לי שחסרה לי איזו חוויה\הבנה\פעולה מסויימת שתוכל לעזור לי .

ולכן רציתי לשאול אתכם חבריי להחלמה, ובמיוחד את אלו שהזדהו איתי והיו הרבה בתוכנית ולא הצליחו לעלות על נקיון ועשו פעולות ועדיין לא הצליחו לעלות על נקיון, אבל היום הם כן נקיים וכן מרגישים שהם בהחלמה- מה השתנה אצלכם? בחשיבה, במעשים שלא היה לכם לפני זה? איזו חוויה עזרה לכם בשונה מכל שאר הדברים שהיו לעלות על דרך? מה נתן לכם נכונות לוותר ולא להתאוות מול המחשב?

(ושוב אם מישהו היה רק בפורום ולא היה נקי וברגע שהוא קיבל ספונסר והגיע לקבוצות הוא החלים- מחילה- אבל לא אליך אני מתכוון כי אני עושה את זה ואני עדיין לא נקי. אני גם כותב כמעט כל יום אסירותודה, וקורא בספרות, ומודה בחוסר אונים...) הדגש הוא לא על כמה פעולות אני עושה אלא מה בפעולות עושה אותי מחלים, מה בפעולות עושה אתכם מחלימים!

אני בכוונה אמרתי שמי שלא נפל אף פעם בתוכנית- פחות קשור לפוסט כי יש משהו בתחושה של נפילה בתוכנית שאין למי שלא נפל. תחושה של "התוכנית לא עובדת בשבילי" או "למה אני לא מצליח לוותר על התאווה" וכו'.

בבקשה- כל מי שיש לו קצת רעיון שיכתוב אותו, זה ממש יכול להציל את החיים שלי ושל עוד אנשים כמוני. תודה רבה! ותודה לך אבא אוהב על הכוח והמילים לכתיבת הפוסט.

שלום יאיר היקר.
אנסה לכתוב קצת על עצמי ואם יעזור מה טוב.
קודם כל מבחינת הנפילות - אחרי שטיפ טיפה נכנסתי לתכנית הייתי נקי קצת יותר מ90 יום. קיבלתי ספונסר, התחלתי עם קבוצות חיות לא כל שבוע. אח"כ היה שבוע של נפילות.
מאז התחלתי להתמיד בקבוצות כל שבוע, קיבלתי את עצמי קצת יותר והייתי נקי 162 יום ואז נפלתי. מנפילה זו לא ממש קמתי במשך כחודשיים וחצי ומאז אני נקי רק להיום 44 ימים בחסד אלוקים לא מובן מאליו בכלל.

אנסה לכתוב מה שיצא לי מתקופת הנפילות הזאת:
* אני חסר אונים לגמרי מול התאווה. לא יעזרו לי טריקים, גבולות, מעגלים. אני אלוף בלשבור את הגבולות. אם בראש אני בפנים אין לי סיכוי. אם יש לי מחשב פתוח, אין לי סיכוי לא לפתוח אותו. אני פשוט עושה מה שאני לא רוצה. כך הרגשתי בתקופה הזאת ולאט לאט זה התחדד לי. הייתי נוסע לשלוש קבוצות בשבוע ונופל כל יום כמה פעמים עד כל כמה ימים. קיבלתי מאלוקים מתנה של שבוע בלי יותר מדיי רצון לתאווה ומאז הוא שומר אותי ונותן לי נכונות לעשות פעולות ולצאת מעצמי ברגע שאני קולט לאן זה הולך. זה נס, אבל זה קשור להבנה שאין לי סיכוי לבד.
* נפל לי האסימון שתאווה זה לא כיף לי, אלא אני עבד שם ולא יכול להפסיק לחפש. ברגע שאני יוצא קצת החוצה, אני מרגיש שחרור. קלטתי גם שלא יעזור לי לנסות מגע אנושי חי שהרגשתי כמיהה עצומה אליו כי זה יהיה בדיוק אותו דבר.
* בהוראת הספונסר אני כל ערב לפני השינה מתקשר לחבר ומבקש מאלוקים לילה נקי. בהתחלה הייתי מדבר מאוד מפורש כי זה מה שהוא אמר ואני מתבייש מאוד לדבר מפורש. היום אני אומר באופן כללי.
* כשאני רואה מושאי תאווה אני מנסה כל הזמן להתפלל עליהם ולהוריד למינימום את המבט. אם אמשיך להסתכל, הנפילה קרובה.
* הספונסר אמר לי שבן אדם חסר אונים לא יושב ולא עושה כלום. אדם שהבית שלו נשרף הוא חסר אונים מול האש והוא צריך לפעול בצורה מאוד ממוקדת. הוא הסביר לי את זה לגבי משהו אחר, אבל זה לגמרי כך בקשר לתאווה. אם אחכה עם הטלפון קצת זה יכול להיות קריטי.
* דבר אחרון: לגבי מה שכתבת "התכנית לא עובדת לי", מאוד התחברתי למה שהיה כתוב באלון של SA שיצא לקראת כנס החורף השנה. הכתבה נקראת "היאוש מהתכנית".

מרגיש צורך להתנצל על האריכות. זה מגיע מהמחלה.
בהחלמה.

שלום

אני נמצא בימים אלו במין טירוף של תאווה שתקף אותי ומאיים להפיל אותי.

בהחלטיות אומר ואעיד.

שאני מחובר לאלוקים אני שפוי ונקי.
שלא. אני זקוק לרחמים גדולים.

מה זה מחובר?  זה לדעתי אפשר להבין לפי ההתעוררות הרוחנית שעברה עלינו. ואם עוד לא עברה צריך להתחיל להתפלל על זה.

שיהיה לנו בהחלמה

1. בכנות, רק אלוקים יכול לתת לך את הכוח לעלות כל דרך, ובהתחלה הרבה חברים מקבלים מתנה תקופה נקיות, לתת להם תקווה, אבל בהמשך, יש ויש, וזה קשור לאלוקים,
אני באופן אישי, אני עכשיו אחרי נפילה של 5 ימים,
א. הייתי בקבוצות 4 חודשיים ולא הבנתי שאני חסר אונים, ושאיבדתי שליטה על חיי, עד שהבנתי 1. אני חסר אונים במלוא מובן המילה (בראש עוד לא הייתי לגמרי חסר אונים), 2. הזוגיות שלי נמצא במינוס 100, 3. יש לי חובות של מאות אלפי שקלים, שהייתי כל כך מנותק שלא ידעתי בכלל.
ב. אחרי חודש נפלתי ואז הבנתי ב 100 % שאני חסר אונים מול התאווה, והתחלתי 90 יום 90 קבוצות (יותר זול מלהיות בקבוצות טיפול, שאתה מחוץ לבית שלושה חודשיים או יותר), עוד לא דיברתי עם הספונסר אם לעשות עוד פעם 90 יום 90 קבוצות.
ג. אחרי 5 חודשים פחות יום, נפלתי בגלל (אולי) עיין בפוסט שלי, (לא רוצה להאריך)
forum.gye.org.il/index.php?topic=3557.msg59517#msg59517

ובנוסף לזה רציתי לשתף על חוויה שיש לי עכשיו "להתחיל ברגל ימין את הספירה",
עיין במה שכתבתי forum.gye.org.il/index.php?topic=5716.0

אוהבים אותך אחי.

מה שעבד בשבילי (אחרי כל הפעולות החשובות של כתיבה, אסירות תודה וכו') לזכור שוב ושוב את הסבל הזה, לא להדחיק אותו לשום מקום. אני לא רוצה לסבול רק להיום ואני מאד אלרגי שם, כל תמונה הכי קטנה יכולה לשלוח אותי שוב לשם. להזכיר את זה לעצמי שוב ושוב(זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו..)
הדבר השני הוא המון תפילות וחיבור לה'. חסר לי משהו בתוכי ואני חייב להתמלא, התאווה לא באמת ממלאת - תפילה ודיבור עם אלוקים ממלא מאד!

שיהיה בהצלחה - אשמח מאד לשמור על קשר.

תודה רבה חברים על השיתוף בנסיון והתקווה.

לי אישית אין מה לחדש.. אבל תמיד לנגד עיני משפט של חבר יקר.
כשסיפרתי לחבר שפלוני נופל הרבה בתוך התכנית, ופחדתי שהפלוני הזה יעזוב את אס איי ( שזה אבי אבות פגמי האופי שלי לפחד על אחרים)
אז ענה לי החבר.. אל תדאג. מבטיח לך שאין לו לאיפה ללכת..

וזה חזק. מי שטעם את טעם ההחלמה הרוחנית הכנה האלוקית.. אין לו בסוף חלופה אחרת. כמעט...

אוהבים אותך

אתה מאמין שאפשר אחרת?
אתה מאמין שאפשר לצאת משם?
תברר לך באופן אמיתי האם אתה מרגיש כך.
האם התוכנית בשבילך סם/תרופה או שבאופן אמיתי ביותר זה דרך חיים.
שתף.
אוהבים.
תמיד בשמחה.