כבר המון זמן שלא הייתי בפורום אבל היום קרה משהו שהכריח אותי לשתף.

יש כלל בלתי כתוב לאשתי ולי שאומר שאם אני עובד עד מאוחר מאד - היא דואגת לילדים. הגיוני, לא?

וכך, מצאתי את עצמי ב 07:45, עדיין במיטה, מאחל לילדים ״יום טוב״ בדרכם לבית הספר.

ב 7:46 בערך, מספרת לי אשתי שבגלל אילוצים שונים, אחותה מוכרחת להתקלח אצלנו. בכנות, לא עלה לי כלום בראש מלבד זה שכבר מאוחר, אני צריך לקום ולהתארגן, להתפלל ו...לעבודה. בהיתי באשתי בחוסר אונים: זה אומר שאני לא יכול להתקלח ולהכנס לשירותים עכשיו? נו, טוב, הסיבות היו באמת מוצדקות ולא היה ניתן להתווכח איתן.

נכנסתי בזריזות לשירותים, שטפתי פנים, נטלתי ידיים, צחצחתי שיניים, נכנסתי לחדר ו..יש לנו אורחת..

עדיין לא קרה כלום. אפילו לא זיק של מחשבה.

שכבתי במיטה, תוהה מתי אקבל את המקלחת שלי חזרה ואז זה התחיל. זה תקף אותי ומצא אותי כל כל לא מוכן. הראש שלי עבד כמו מטורף במחשבות הזויות של: איך אני מגיע אליה עכשיו.

לא אתאר לכם אף אחת מהמחשבות שלי שללא ספק כולן היו שולחות אותי לכלא כזה או אחר, אדלג ואמשיך להמשך היום רק לפני כן אני חייב לומר לכם שהיא יפה. מאד יפה. שמעתי את זה מנשים ובנות שראו אותה לראשונה והתפעלו.

המשך היום היה טוב. ברוך ה׳ היתה עבודה אינטנסיבית ללא שניה פנויה וכך מצאתי את עצמי חוזר הביתה עייף לאחר יום עבודה והולך לישון.

בסביבות 19:30 קמתי והצטרפתי למאמץ המרוכז שכולל האכלת ילדים, מקלחות ולישון.

כשכולם נרדמו הרגשתי שאני הולך ושוקע. אשתי זרקה אותי מהבית לערבית והלכתי בחוסר חשק לתפילה. המילים יצאו כמצוות אנשים מלומדה וחיכתי שהתפילה תסתיים.

חזרתי הביתה. אשתי בקשה שאהיה איתה קצת. הייתי איתה הרבה. חשבתי שזה יאפס אותי ויסגור לי את היום בטוב. טעיתי.

קמתי טעון יותר משהייתי. פתחתי מחשב וכביכול באיצטלא של ״פעילות גופנית״ פתחתי סרטים. לא פורנו. ברוך ה׳ לא הדרדרתי עד שם (הערב..) אבל כן סרטים שפה ושם ניתן לדלות מהם משהו או שניים.

אחרי שעה בערך, גיליתי שאני יושב כשלרגלי נעלי ספורט ולפטופ ביד.

עליתי על ההליכון עם סרט טוב (יש דבר כזה?..) ועשיתי הליכה של שעה וחצי.

הרגשתי שההליכה + הסרט הוציאו ממני את המחשבות והחזירו אותי לאיפוס.

סיימתי את ההליכה, שתיתי משהו, אכלתי משהו, ונכנסתי להתקלח.

פתחתי את המים. בום! הכל חזר. רעש המים, תחושת ה״החמצה״ מהבוקר. נערתי את הראש, סיימתי להתקלח בזריזות והיה ברור לי שהדבר הבא שאני עושה זה לכתוב בפורום...

וכמה דברים:

1. ברור לי שההתנהגות שלי היא מוזרה וחולה אבל - האם אשתי עד כדי כך חסרת רגישות בסיסית? ואחותה? האם כל הבנות עוורות בקשר לרגשות שהן מעוררות בגברים?

2. אני מודה לה׳ שזה נגמר ״טוב״ יחסית. אבל לא יכול להתנתק מהשאלה: למה??!!

3. תוך כדי שאני כותב אני מתלבט בקשר להגדרה שלי את האירוע כ״טוב״ יחסית. ה׳ ישמור אותי מדברים ״טובים״ כאלו.

מה אומר? אני מעביר את המיקרופון אליכם ומקווה שאצא רק מחוזק יותר מהסיפור הזה.

מזדהה איתך ועם מחשבותיך
חלק מהמחלה שלנו אני גם תקופה ארוכה מאוד הייתי דלוק על אחות של אישתי עד כדי כך שאיחלתי שאישתי תמות ואז...
כל התקופה הזאת ניסיתי להסיר את המחשבה הזאת מליבי ללא הועיל, כמה ששכנעתי את עצמי שמחשבות כאלה אומרות עלי שאני רשע, אכזר, עם טמטום ללא גבולות
כלום לא נגמר אף פעם מזל שאלוקים שמר עלי ולא יזמתי איתה כלום
היום אני מודה לאלוקים שזיהיתי שזה חלק מהמחלה שלי ואני לא רשע ולא אכזר אלא פשוט חולה שאני חייב לטפל מעצמי
תודה על השיתוף

אחות/שכנה/מזכירה הם עטיפות שונות לאותו סם הזיה שגורם לגושים קלויים במוח שלנו להתפוגג

אוי חבר. אוהבים אותך.
מכיר את הפנטזיות הללו מעצמי. גיסתי היפה... אוי.
כמה זה חולה! מחלת ה"עוד"!
אף פעם לא נהיה באמת מסופקים.

אין ברירה. יש רק 3 אופציות.
1. להיכנע לתאווה, לתת לפתיל החיים לדעוך. לשקוע במיץ זבל...
2. לחשוב שמחר יהיה יותר טוב. ולכן לחכות למחר...
3. רק להיום לחיות חיים רוחניים מלאי שלווה ורוגע ולצמוח. להשתנות בעצמנו. היום. עכשיו.

מאחל לך את ההנאה של האופציה השלישית.

אוהב
הושיעה

ב"ה

אומרים שנשים שאננות. הן לא מתכוונות בד"כ לעורר אותנו מינית, זה קורה לנו בגללנו, לא בגללן.
אם זאת לא היתה הגיסה אז היתה מישהי אחרת.

שמח שהתמודדת באומץ עם הניסיון

Gold hands היקר!
אולי תשדך לי את אחות של אשתך?....

בכנס אמר לי מישהו- הבעיה היא לא באישה שמולך אלא בך!, אם תסדר את הבעיה שאצלך האישה שמולך תהפוך להיות אדם שלא יפריע לך.
שאלתי אותו האם הוא יכול ללכת לים ולא להתאוות, הוא אמר לי שהיום אחרי חמש שנים נקיות- כן. (נכון הוא מחו''ל אבל עדיין...) התובנה הזאת עזרה לי להבין
שהבעיה היא אצלי לא אצל אף אחד אחר, ולכן אני מפסיק לחשוב למה היא לבושה כך וכו' אלא למה אני מתאווה, מה אני מחפש בה, ומבקש מה' שיתן לי את המילוי שאני מחפש בה אצלו!

תודה לכולם. חיזקתם אותי מאד!

Brother יקר!

באופן כללי אני מסכים מאד. האינטרנט שלי מסונן ברמה בסיסית מאד (ובטח יש אלף דרכים לעקוף את זה..) והשינוי שעשיתי גרם לי לשינוי בתפיסה. ההתחממות הגלובלית לא נגמרה, המשיח טרם גילה עצמו והנשים בחוץ כנראה מסתובבות כמו לפני שנתיים ושלוש. מי שהשתנה זה אני.

אבל כאן זה חרג מהגבולות שאני מכיר ורגיל אליהם.

הלוואי שהייתי מבין מה ה׳ רצה ממני בסיטואציה ההזויה הזאת.

אם אתייחס לדברים שלך - אולי ה׳ רצה להראות שיש לי עוד עבודה. יש לי בעוד מה להתמלא ואסור לי לעצור איפה שעצרתי.

Gold כתב on 09 אוק' 2013 10:27:

אאוצ׳...

(-;

כל הכבוד לך גולד הנדס  אני מאמין שהייתי נופל באותה סיטואציה ומנסה להציץ ולאונן באותו הזמן וזה מראה שלמרות שעברו 20 שנה מאז שהכרתי את אשתי ונהגתי להציץ לה במקלחת ולאונן (בבית הוריה לפני הנישואין), אני עדיין לא התגברתי לגמרי על התאווה ואני צפוי לנפילות כל חיי אלא אם כן ה' ברחמיו העצומים יצילני מאותן סכנות המתרגשות עלינו בכל יום ויום . אני מתלבט האם להצטרף לקבוצה חיה והדבר נובע בעיקר מכך שיש לי תקופות ארוכות יחסית של שקט בין הנפילות ואני מאמין כי אני אסתדר לבדי . וכמובן הרצון לאנונימיות . יום טוב ומאושר :D

דיוויד יקר, מה שאני למדתי מהניסיון שלי הוא שתקופות השקט אינם באמת שקטות.
הם מלאות חרדה. חרדה שאולי זה יתפרץ, חרדה שאולי אני אגיע עם אשתי למרחבים דומים, פחד שאולי תקרא בפני ההזדמנות.
ניסיון להוכיח לעצמי כל הזמן שזהו, הפעם אני חוזר בתשובה באמת. הפעם אני אהיה טוב, אעשה באמת את הדברים. כאשר מעבר לרצון האמיתי לעשות את הדברים באמת עומד מעין משהו נואש כזה שמוביל אותי להוכיח לו, ולי, אחת ולתמיד. והאחת ולתמיד הזה סוגר בטריקת דלת את כל מה שעשיתי קודם לכן.
עוצמת הניסיון להשתנות וההחזקה שלו, מעידה כאלף עדים על כך שהתקופות השקטות, לא. הם לא באמת שקטות.
דווקא בשביל למצוא תקופות שקטות אני יכול להעיד לך שכיום, לאחר שנתיים וחצי, אני מרגיש אותם במקומות רבים בחיי, סביב התאווה אך גם סביב בעיות אחרות מהם סבלתי.
להיות ערב בבית, עם מחשב שיש ביכולתי לפרוץ את ההגנות שלו, ולא לחפש בכלל תאווה. נס גלוי.

מקווה שתמצא כאן את מה שאני מצאתי.

נתן במתנה

מסכים עם נתן.

נתן, אתה ממש מתנה! עצם היותך בפורום כבר לבד שווה את הכניסה אליו!
תודה שאתם איתי בדרך.