ושוב עבדתי משמרת לילה.
ושוב בניתי תילי תילים של תוכניות על המטלות האישיות שאספיק לבצע.
ושוב השחר עלה, וגיליתי שלא עשיתי כלום.

אבל,
זיהיתי בשלב די מוקדם את העובדה שאני עשוי להגיע למחוזות שאינם רצויים.
אז נכנסתי לפורום ו'שרצתי' פה כל הלילה.
השלמתי פערים...

מצד אחד זה ממש לא מה שהייתי אמור לעשות,
ואני הולך לשלם על זה בריבית דריבית,
אך מצד שני, היה יכול להיות גרוע הרבה יותר...

לא יודע אם להיות מתוסכל או מלא סיפוק.
וגרוע מכך - לא יודע מה לעשות כדי שהמצב לא יחזור על עצמו במשמרת הבאה.

רעיונות? מישהו?

איתן.

שלום חבר יקר ותודה על השיתוף.

בתכנית 12 הצעדים בצעד הראשון ישנם שני חלקים.
חלק 1. הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה.
חלק 2. וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.

כשאני מזהה שאני חסר שליטה על חיי כואב לי לא פחות מהכאב של השימוש בתאווה. הכל זה ביטויים של אותה מחלה.
התקווה היא, ויש תקווה! שהמשך הצעידה בתוכנית הלאה לצעדים 2-3 4-7 מבטיחים שינוי גישה לחיים ובאופן מדהים החיים נהפכים למהנים מפוקסים וממוקדים.

אוהב
הושיעה

דעתי האישית לשאלתך היא שדווקא הייתי שמח מאוד,
אסביר- אני גם יודע שפעם הייתי פשוט במצבים כאלו נכנס ומעביר את הלילה בלראות פורנו...
אז מה עדיף להיות בפורום ולראות ולקרוא החלמה ולא לעשות מה שתכננתי או לראות פורנו לאונן ולראות סרטים כל הלילה ולא לעשות מה שתכננתי?
נראה לי שאני אישית יודע מה אני מעדיף... ואתה?
בכל אופן, ככה זה בהתחלה, העיקר לא לחזור להיכן שהייתי לפני, אחר כך גם יגיע השלב בו אני משלים את הפערים שהפסדתי...
אני חווה זאת על עצמי בימים אלו...
אוהבים!
אל תהיה מתוסכל, אשרייך!! בילית לילה במחשב ולא עשית את מה שתמיד הורגלת בו...
אלוקים אוהב אותך כנראה, ספק אם אני הייתי מצליח במשימה הזאת כמוך!
תתעודד וקח את הדברים האלו, תתעלה מהם, ותתחבר, כך גם תוכל להמשיך הלאה בפעמים הבאות...
כמו כן דבר עם חברים שיתנו לך עצות, יש הרבה.

אני כאן ברגעים אלו כי ברחתי מתאווה.
נס שעצרתי אחרי שכבר הייתי בשוטטות.

אוהבים!!!

אחד המשפטים האהובים עלי בתוכנית הוא 'לא התמכרנו ביום אחד - ולכן לא נחלים ביום אחד'.
להבין שאני באמת חולה, אבל באמת, שזה עניין של שנים, עשרות שנים, לא עשרות ימים, היה תהליך מאוד ארוך בשבילי.
הרי מה ביקשתי? בסך הכל להפסיק לאונן, ולהפסיק ללחוץ כל פעם בגוגל על הדברים שכתוב בהלכה שאסור להכנס אליהם...מה? זה פרויקט של שנים?
קשה לקבל את העובדה שאני שונה. שאצלי המניעים קשורים למצוקות יסודיות באישיות ולריק רוחני ראשוני.
ברגע שאני מבין את זה, אני גם עשוי להבין שבהחלמה יש שלבים.
שלבים בהם השינוי מורגש ומבורך, ושלבים בהם השינוי לא מורגש, וכל מה שאני מרגיש הוא רצון עז (אצלי הוא תמיד מופיע 'מאחורי העורף' כזה) לגעת בעצמי, לשכוח מהכל, ולהיבלע בהתקף...
בתחילת הדרך רבים הרגעים מהסוג השני על אלו מהסוג הראשון.
ק"ו אם מדובר, כפי שמוזכר בספר הלבן, על איזור הנקיות שבין 15-40 ימים. שם הקריז בשיא עוצמתו.
בשלבים אלה, כל מה שהיה לי הוא 'לשרוד את היום', וכפי שאנו אומרים בכל פתיחת קבוצה חיה 'בכל פעם הרגשנו שאנחנו קופצים מקצה הצוק אל האובדון' - התחושה קשה.
זכורות לי לא מעט סיטואציות דומות לשלך בראשית דרכי. תודה שהחזרת אותי לשם. אני לא יודע אם זה מנחם אותך, אבל זה בדיוק מה שאמור לקרות בשלב הזה. עשית את הדבר הנכון. שרדת את היום. מה יהיה למחרת? בעזרת הכוח העליון שלך מקווה שתשרוד גם אותו, ואולי..מי יודע, אולי עוד יבואו ימים שלא תצטרך לשרוד...אלי הם כבר הגיעו...מתפלל שיגיעו אליך בקרוב.

וואו כמה זה נכון!!
עוד לא הצלחתי לעבור את ה40,תמיד יש נפילה אחרי כשבועיים שלושה

או אחרי 28.....